מי סופר: ספי אקוניס הולך לזעזע את עולם המשפט

ספי אקוניס (שם בדוי) בן 27, בוגר ישיבה גבוהה, חובב רכיבה וטיפוס. את לימודי ההסמכה לרבנות טרם השלים, וכמוהם את הדוקטורט במשפטים. שוהה בחו"ל זה כשנתיים בשליחות. ספרו "חידת סמירנוב" ראה אור לאחרונה בהוצאת זמורה ביתן, ועולם המשפט הישראלי בטלטלה. רמז: אף אחד לא יוצא זול מהספר שחיכינו לו ולא ידענו

כרמית ספיר ויץ | 7/8/2013 10:55 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
המאה ה-19. האדמו"ר מסמירנוב משדך את בנו ישראל עם לאה, בתו של האדמו"ר מקגלביץ'. שידוך מצוין שכולם מחכים לו, אך ישראל נעלם כלא היה, מותיר אחריו אב שבור לב, חצר מרוסקת, וחידה מוזרה הכתובה על גבי חומש נדיר. בבית המשפט שבמפרץ חיפה מוטלת על גיבור הספר  ספי, העוזר של השופט יפתח גלעדי, המשימה להכריע למי שייך החומש, האומנם לחסידות קגלביץ' חובבת הגימטריה, או שאולי דווקא לשימל, פנסיונר חביב ותימהוני מכפר ביאליק ושריד אחרון לחסידות סמירנוב?
 
בניין ביה''מ העליון בירושלים
בניין ביה''מ העליון בירושלים צילום: פלאש 90
 
בשבוע סוער אחד מספיק ספי, תלמיד ישיבה בעבר ועו"ד מממורמר בהווה, להתגרש, לאבד את ביתו ולעבור לגור בבית המשפט. עמו מוטלים לקלחת גם הגינקולוג של גרושתו, בעלת המזנון, רופא השיניים של האפיפיור, אביו העסקן ועוד.

"הספר נולד בשני רגעים: האחד, בשעת קריאת התורה בשבת, כשרעיון מוזר על פירוש המילים 'ועיני לאה רכות' עבר לי בראש ונתקע שם", משחזר אקוניס. "השני, ליד מדפי המשקאות החריפים בסופר, כשבוע אחרי, כשחלפתי ליד הוודקות סמירנוף וקגלביץ'".

מדוע בחרת להשתמש בפסבדונים?
"תמיד אהבתי שמות בדויים. שיגעון שכזה. בתור ילד בבית הספר היסודי הייתי חותם על מבחנים בשמות לא שלי. משום מה האמנתי שאם אשתמש בשמות אחרים אף אחד לא ישים לב. לזכותה של המורה ייאמר שהיא שיתפה פעולה, והעניקה ציונים הוגנים לשרי רז ולספי בן יוסף".

מהו הספר האהוב עליך?
"יש ספר שנכתב לפני 40 שנה ונושא את השם המוזר 'בקרוב בעל מום'. כתב אותו אלי שרייבר, המכונה, משום מה, "חתולי". ספר מבריק של סופר מעולה, וכמעט אף אחד לא מכיר ולא שמע. אחרי שקראתי את הספר הזה, דעתי על מה שאפשר לעשות עם השפה העברית ועל גבולות ההומור כבר הייתה אחרת. אני לא יודע איפה אפשר להשיג היום את הספרים הישנים של חתולי, אבל שווה לנסות".

איזה ספר מונח כרגע ליד המיטה שלך?
"'מתחילים סיפור' של עמוס עוז. זה ספר שמוקדש לניתוח פתיחות של ספרים קלאסיים. מתברר שעמוס עוז הוא לא רק כותב מעולה, אלא גם קורא מעולה. יש לו תזה על "החוזה" שנוצר בין הסופר והקורא עם פתיחת הספר, ועל הצורך בקריאה איטית כדי לזהות את כל המניפולציות שמכניס הסופר לתוך החוזה הזה. מבריק".


איזה ספר נהנית לקרוא ומעולם לא העזת להודות בכך?
"'נחלי בא-גד', אנציקלופדיית ביזאר תלמודית מאת הרב יוסף בא גד שנקראה גם "נחלי האשכולות" ועוד כמה שמות שונים ומשונים. עשרות ערכים, מ"כשרות דג הבורבוטש" ועד "היחמור ודרכי תולדתו", עם גזרי עיתונים מצולמים בתור אסמכתאות. השקיע הרבה גם בתאומים סיאמיים ובמשולש ברמודה".

איזה ספר לא קראת ומעולם לא העזת להודות בכך?
"'מיכאל שלי'. קלאסיקה קלאסיקה, אבל אני והגברת הנוירוטית לא החזקנו יחד עשרה עמודים. יסלח לי עמוס עוז ויתנחם בהמלצה מקודם על ספר אחר שלו".

איזה ספר ילדים הכי נצרב בך?
"'האריה שאהב תות' מאת תרצה אתר. קודם כל, כי הרגע שבו האריה אוכל תות, ועוד תות, ועוד תות "עד שסיים הכל ואמר – פויה!" חמוד להפליא. חוץ מזה, כי יש משהו מיוחד בצורה שהספר הזה כתוב. בדרך כלל בספרי ילדים יש חריזה פשוטה שעושה נעים לאוזן של הילד. באריה שאהב תות, לעומת זה, הדבר הבולט הוא חזרה על המילה המנחה "תות", "תות" "רק תות", שמכשפת את הילד. החזרה הזאת, וגם המשקל, מזכירים מאוד את סגנון המקרא, ככה שיצא לתרצה אתר ספר ילדים שכתוב כמו שירת האזינו".

עם איזו דמות בדיונית היית מתחלף ל-24 שעות? ולשנה?
"ל-24 שעות, ג'ק באואר. למשך שנה הייתי רוצה להיות אחד מהתלמידים בכיתה של מר שמילקיהו מספרי הילדים של פוצ'ו. שמליקיהו, יחד עם איה הג'ינג'ית ואחיה נלי, שהיום הוא צלם מפורסם, ושאר גיבוריו של פוצ'ו סיפקו לי שעות ארוכות של הנאה".

מי האדם שהכי השפיע על הרגלי קריאה שלך?
"היה לי חבר שלא גויס לצבא מסיבות רפואיות. לפני שאני התגייסתי סיכמנו בינינו שנקרא כל יום שנינו פרק בתנ"ך, אני בצבא והוא בביתו. בשנים שחלפו החבר נפטר, למרבה הצער, אבל אני עם ההרגל של פרק תנ"ך ביום נשארתי".

מה המקום הכי מוזר שקראת בו?
"עד לפני כמה שנים עמד על סלע בחוף הכרמל, ממש מעל כביש החוף, פסל ענק בצורה של כיסא אדום. נהגתי לטפס עליו ולקרוא, מתחתיי האוטוסטראדה ומולי הים. היום הכיסא כבר לא עומד שם, לא יודע למה, אולי נשבר באיזו סערה באחד מהחורפים. חבל".

פרק 61 מתוך "חידת סמירנוב": הכס הקדוש

את בוקרו של היום פתח יז'י צונלוך בבחינה מדוקדקת של בר המשקאות בסוויטה הנשיאותית של מלון המלך דוד בירושלים.צלצול טלפון החריד אותו משלוותו. מופתע מן השעה הצמיד יז'י אוזנו לאפרכסת שאליה הוצמדו בעבר אוזניהם של ביל קלינטון וסטיבן הוקינג, ושמע את קולו של פקיד הקבלה. "אני מקווה שאני לא מעיר אותך, אדוני. יש על הקו שיחת חוץ, מישהו שטוען שהוא האפיפיור."

"האפיפיור?" תמה צונלוך, ופקיד הקבלה כמעט הרג את עצמו מבושה. מה חשבתי לעצמי? חשב לעצמו, מי המטומטם שמעביר שיחות של פסיכים לאורח בשש בבוקר? האפיפיור רוצה לדבר איתו? מזל שלא העברתי לו את וינסטון צ'רצ'יל או את קרמיט הצפרדע. וינסטון צ'רצ'יל עצמו, אם כבר הזכרנו, התארח במלון המלך דוד בשנת 1921, וישן באותה הסוויטה שבה שהה כעת צונלוך. קרמיט הצפרדע, לעומת זאת, דווקא לא.

"סליחה, מר צונלוך," ניסה הפקיד לסיים מהר ככל האפשר את השיחה המביכה, "אני באמת מצטער, לא הייתי צריך..." "אז מה השאלה? תעביר לי אותו." "הלו, צונלוך, מה נשמע?" נשמע כעת קולו של הכס הקדוש מן השפופרת, ופקיד הקבלה מיהר לצבוט את עצמו, רק לשם הביטחון. בשלהי תקופת כהונתו של יוחנן פאולוס השני כראש הכנסייה הקתולית, זכה ד"ר יז'י צונלוך למינוי הנכבד ל"רופא השיניים האישי של האפיפיור".

הסיבה היחידה למינויו של יז'י היתה חיבתו של האפיפיור הפולני המנוח לשיחה קלה עם דוברי שפת אמו. מהר מאוד התגלתה המשרה כתרנגולת המטילה ביצי זהב, אשר זיכתה את הנושא בה, בצד משכורת קבועה ובלתי מבוטלת מקריית הוותיקן, גם ביוקרה ובמעמד עצומים. אלזה, אשתו של יז'י, היתה היחידה עלי אדמות שהכירה את כישורי בעלה, או נכון יותר: את היעדרם של כישוריו, בתחום רפואת השיניים.

"איך אתה לא פוחד להמשיך עם התפקיד הזה?" שאלה את יז'י פעם. "מה יקרה אם יום אחד תגרום נזק גם לשיניים של האפיפיור?"
"נזק. את יודעת בכלל בן כמה האפיפיור?"
 "שבעים ומשהו, שמונים ומשהו, מה זה משנה?"
"מה זה משנה, היא שואלת. תגידי לי, אלזה, בגיל הזה את חושבת שיש בכלל שיניים?"

ואכן, מלבד ניקוי חדר הטיפולים שהוקצה לו בקריית הוותיקן ומפגש ידידותי פה ושם עם הוד מעלתו, העביר צונלוך את ביקוריו אחת לחודש במדינה הקטנה בעולם בלא כלום. הוא מעולם לא נדרש לטפל בלסתו של האפיפיור, מה שרק העלה עוד יותר את יוקרתו המקצועית בעיני הסובבים. "אם רק היה הפרוקטולוג של האפיפיור יעיל כמו רופא השיניים שלו," שמע פעם צונלוך חשמן אחד ממתיק סוד עם חברו בעודו פוסע סמוך לקפלה הסיסטינית, "אז אולי היה הכס הקדוש מבלה קצת פחות בבית־הכס הקדוש." האפיפיור מצדו חיבב אף הוא את רופא השיניים המצליח, ולו בשל התרומה הכספית שזה היה משליש מכיסו מעת לעת, תרומה שלא היתה אלא החזר חלקי של משכורת החינם שאותה קיבל מדי חודש.

"תגיד לי, יז'י," נשמע קולו של האפיפיור שנית, "זה נכון מה ששמעתי? אתה בביקור בארץ הקודש?" "כן, הוד מעלתך."
"יש לי משימה אישית בשבילך."
"והיא?" וכעת ציטט האפיפיור באוזני צונלוך כתבה ארוכה שהתפרסמה אתמול בעיתון הוותיקן, והוקדשה כולה לתיק סמירנוב. "אתה מבין את המשמעות של התיק הזה לגבינו?"
"לא ממש, הוד קדושתך."
"תחשוב שוב, יז'י. התיק הזה קשור לפרשנות של פסוק בברית הישנה. נכון?"
"נכון."
"תאר לעצמך מה יקרה אם בית משפט חילוני של מדינת היהודים יכריע מחר שהפרשנות הנכונה לפסוק היא כזאת ולא אחרת. מחרתיים יוגש תיק דומה בבית משפט איטלקי."
"ו...?"
"מה ו...? מה ימנע משופט איטלקי מטומטם להכריע בתיק הזה בניגוד לדעת הכנסייה לאור התקדים בישראל?"
"אהה," תפס צונלוך את הסכנה, אך טרם הבין מה תפקידו.
"אלא אם כן," מיהר ראש הכנסייה הקתולית להבהיר נקודה זו בדיוק, "אלא אם כן ידאג מישהו שפסק הדין בישראל יקבל את עמדת אנשי הדת לפרשנות הפסוקים, ויעיף את הצד החילוני לכל הרוחות".
"והמישהו הזה הוא אני?"
"לא, אשתי," השיב האפיפיור, "נו, מי?" ובכן, תוכניות היום ישתנו, הבין צונלוך. "ויז'י, אתה שומע? אם צריך קצת בקשיש כדי לסדר את העניינים, תן למי שצריך."
"כמובן, כמובן," צונלוך לא היה צדיק מהאפיפיור. "ובהזדמנות זו שאנחנו כבר מדברים, אני רוצה להזכיר להוד קדושתו." "כן?!" "לצחצח שיניים. מאוד מומלץ להשרות אותן בלילה בתוך חומר חיטוי." "חן-חן, יז'י, עכשיו צא לדרך."

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק