תחנות התרבות של עדי אולמנסקי
עדי אולמנסקי היא זמרת, יוצרת, כותבת ומפיקה, לשעבר סולנית להקת לורנה בי. מחר (ב') תשחרר את האי.פי "Hurricane Girl", אותו כתבה והפיקה בעצמה
אני חושבת שהייתי בכיתה ד' כשנחשפתי לראשונה לערוץ MTV, והקליפ הראשון שראיתי בו היה זה של הפרודיג'י,שעד היום לא יוצא לי מהראש.זה היה קליפ די אגרסיבי בשביל ילדה קטנה, ואני זוכרת שחצי פחדתי וחצי הוקסמתי ממנו. הכעס והזעם שיש בטראק ובקליפ הזה (בשוט האחרון הוא מפרק קיר עם פטיש ענק) ליוו אותי בהמשך חיי ולאחרונה אני גם יותר ויותר מוצאת להם מקום במוזיקה שלי, בעיקר בחלקים של הראפ. היכולת להשתמש במוזיקה כמקום לפורקן של כעס, סטייל אמינם ואמנים בסגנון, תמיד מאד עשה לי את זה.
Hudson Mohawke - TNGHT
הייתי בלונדון כשיצא האלבום הזה של צמד המפיקים האדסון מוהוק ולוניס שנקר. בהמון בלוגים של מוזיקה בעולם היה דיבור סביב האלבום, ובגלל הציפיה הרבה לו נורא פחדתי שהוא יהיה אכזבה. מהרגע שהוא הגיע אלי לחצתי פליי, ומאותו רגע מה שאני זוכרת זה שאני לא באמת נוכחת בחדר יותר, אלא מרחפת לי באיזשהו חלל שמבשר לי שהעתיד כבר כאן.
מעבר לכך שהאלבום מלא גרוב, סליז וביטים גאוניים שגורמים לך לרצות להניע את האגן, ההפקה שלו כלכך מיוחדת ושונה – סאונדים שפשוט הרגישו לי אז כמו העתיד של המוזיקה, ועם זאת הכל הוגש בפשטות ומינימליזם. שום ניסיון להתחכם יתר על המידה. אין ספק שהשניים האלה השפיעו עליי ועל ההפקה שלי לא מעט.
keith Jarrett - Koln concert
כשקשה ועצוב לי אני מקשיבה לאלבום ההופעה של קית' ג'ארט בקלן. גיליתי את האלבום לפני הרבה שנים, והוא עבורי חווית ההאזנה הראשונה שבה באמת הצלחתי להנות מדיסק שלם שכולו פסנתר – ללא שירה ומילים. הפסנתרן -הג'אזיסט הזה ממש תפס אותי במקום עמוק ומאז הוא מלווה אותי בתור פסקול של תקופות שאני זקוקה בהן לעידוד.
Radiohead - Kid A
בפעם הראשונה ששמעתי את האלבום הזה בגיל 15 (כן זה יחסית מאוחר, אני יודעת) הבנתי שאני הולכת להיות מפיקה. הבנתי שעם כל הכבוד לשירה, לכתיבה, לגיטרה, לנגינה ולכל הדברים שעשיתי לפני – הפקה זה מה שעושה לי את זה. לראות את התמונה הכללית, לחבר את כל המרכיבים יחד ולצור עולם שלם של פנטזיה וחלומות שמורכבים מסאונד.
האווירה האלקטרונית החמה שהייתה באלבום הזה פשוט טילטלה את עולמי וחיברה סוף סוף את המשיכה שלי לכלים חיים עם ההתרגשות מעולם המוזיקה האלקטרונית. במשך שנים הקשבתי לרוק במקביל להאזנה לאלקטרו, ופתאום מצאתי אלבום שמשלב את שני העולמות ועושה את זה באופן כל כך מרגש, ועצוב וחזק.
Friendly Fires
לפני שנתיים טסתי להופיע בהמבורג עם הלהקה שהייתה לי, לורנה בי, במסגרת פסטיבל ריפרבאן. כמו בפסטיבל, הופיעו שם המון להקות וזו הייתה הזדמנות נהדרת לבחון אומנים אחרים ולראות מה הם עושים. אחרי הופעה די מאכזבת של אפאראט (כנראה באתי עם ציפיות ממש גבוהות), עלו לבמה החבר'ה מפריינדלי פיירס.
לא ממש הכרתי אותם לפני כן ומהמעט שהכרתי לא ממש אהבתי, אבל זו הייתה ללא ספק ההופעה החיה טובה ביותר שראיתי בחיי. הם עלו לבמה ופשוט גרמו לכל הקהל לעוף לחלל ולחזור. הסולן שלהם, אד מק'פרלן, ממש היווה השראה בשבילי מאז, כי בחיים לא ראיתי אמן שמתמסר כלכך לבמה ולקהל לפני כן.
הבלוג "אני כסף צעיר"
כשגיליתי את הבלוג "אני כסף צעיר" של אלון עוזיאל, קיבלתי סוף סוף תקווה שיש סיכוי שתהיה במה למוזיקה שאני עושה ולדברים שאני אוהבת לשמוע.עד אז כמעט ולא יכולתי למצוא דברים שמדברים אליי מוזיקלית באתרים ישראלים, וכל כך שמחתי לראות שמעבר לכך שיש עוד אנשים שאוהבים את אותו הדבר פה , יש גם מי שרוצה לכתוב על זה.
מאז הבלוג הפך להיות אחת ההשראות המוזיקליות הגדולות שלי וחשף אותי לאינסוף דברים מדהימים ומיוחדים, רובם נעים בגבולות האלקטרוניקה וההיפ-הופ - שני הז'אנרים שהכי עושים לי את זה. בעיקר אם הם מגיעים יחד. לשמחתי, גם הייתי האמנית הישראלית הראשונה שאלון פרסם בבלוג שלו. ריספקט.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם