קצין, ג'נטלמן ופלמ"חניק: פרידה משאול ביבר
ב-90 שנות חייו זכה שאול ביבר למלא תפקידי מפתח בשורות הפלמ"ח, להביא את הלהקות הצבאיות לשיא הצלחתן ולהעניק לציפי שביט ולחוה אלברשטיין את ההזדמנות הראשונה. איש התרבות המיתולוגי, שהלך שלשום לעולמו, הותיר אחריו נכסי צאן ברזל כמו "הוא פשוט שריונר", צ'יזבטים, ובעיקר געגועים לתקופה שהיתה פה פעם
"אחד הדברים היפים היה שהוא גיחך על משהו שהיו לו בו זכויות גדולות, מה שהעיד על האופי שלו", אומר דורי בן זאב שהיה חבר בלהקת גייסות השריון שביבר הקים. "הייתה בו ענווה גדולה ויכולת לאחד את כולם להיות באווירה טובה. הוא בעצם היה שליח של תרבות בלי הממלכתיות שבה. טברייני, אדיב, אדם שידע לחייך, לעזור, להושיט יד. לא השתמש בדרגות, לא התייהר. בא לעשות שליחות".
"חוסר הפורמליות שלו הדביקה את כולם", מוסיף בן זאב. "הייתי בא למשרד והיינו שמים אצלו רגליים על השולחן. ומדובר בסגן אלוף בצה"ל. כשהייתי צריך ללכת לטירונות, הוא שלח את הנהג שלו איתי. זו הייתה תקופה כזאת מדהימה שרק עליה אפשר להתרפק. וצריך גם להבין את הפרופורציות, כי הלהקות היו הכוכבים של קצין החינוך".
והיתה גם התרומה הגדולה שלו לתרבות המקומית.
"רבים חייבים לו את הקריירה שלהם. הוא דאג להווי התרבות בצבא, אבל בעקיפין הוא גם עשה את הבידור בארץ ישראל. הוא הראשון, למשל, שזיהה את חווה אלברשטיין ונתן לה את הצ'אנס. הוא היה אושיית תרבות יוצאת דופן. אמנם כתבו עליו ב'ילקוט הכזבים', אבל הוא היה חלק בלתי נפרד מההוויה שכללה את חיים חפר, דן בן אמוץ, נעמי פולני. הוא אמנם היה איש של מאחורי הקלעים, אבל התרומה שלו היא ענקית".
הוא גם כתב והלחין.
"כשלא הייתה ברירה הוא כתב. בין היתר, הוא כתב לתיקי דיין את אחד המערכונים הכי מצחיקים שהיו בלהקה שלנו. היא גילמה ילדה וזו הייתה סוג של מהתלה".
ביבר נולד ב-1923 בקריית ענבים לשניים ממייסדי הקיבוץ ובגיל שמונה עבר עם הוריו לטבריה. הוא למד בבית הספר החקלאי "כדורי", ואת חופשותיו העביר באימונים במחנה הנוטרים במגדל. בראיונות עמו סיפר בעבר שהיה בכוונתו להפוך לחקלאי כמו רוב בני גילו, וכי בעת שהוא והחבר'ה היו שקועים בעבודה ובלימודים, התפתח הפולקלור שיהפוך מאוחר יותר לצ' יזבטים, שהוא היה אחד ממספריהם המוכשרים.
עם זאת, זמן קצר לאחר הקמתו של הפלמ"ח ביבר בן ה-19 גויס אליו. בעבר הוא סיפר שמפקדו יגאל אלון גייס אותו אישית ב-1941. הפעולה הראשונה שלו במסגרת הפלמ"ח היתה דווקא תוך תיאום ושיתוף פעולה עם הבריטים. לדבריו, במהלך מלחמת העולם השנייה הגרמנים, ובראשם המצביא פילדמרשל רומל, עמדו בשערי הארץ והיה צורך להיאבק בהם. אנשי הפלמ"ח צוידו על ידי הבריטים בנשק של פרטיזנים, נשלחו לקורס צלפים ואחר כך לקורס חבלה ושעד שהגיעו הרובים המובטחים הם התאמנו במקלות.
במשך זמן מה שימש ביבר כמפקד המחלקה הערבית של הפלמ"ח. חלק ניכר מעלילותיו הועבר לספר "ילקוט הכזבים", שכלל סיפורים מהפלמ"ח שליקטו חיים חפר ודן בן אמוץ. ביבר הופיע בספר תחת השם "עופר". בהמשך הוא עבר לפלי"ם, ובין השאר פיקד על ספינת "המעפיל האלמוני" כאשר זו הגיעה ארצה. בספינה אחרת הביא רובים צ' כיים מקרואטיה. בהפוגה הראשונה במלחמת השחרור הוא חזר ומונה כמפקד פלוגת הג' יפים בחטיבת הנגב ששחררה את באר שבע.
אולם גם כאשר מילא תפקידים פיקודיים וניהוליים בראשית המדינה, ביבר היה מקורב לבוהמה ולצעירי הבימה והקאמרי. לכן זו לא היתה הפתעה כאשר ב-1957 הוא מונה לקצין החינוך של גייסות השריון, ייסד את להקתם ולמעשה חצה את קו התפר מהקמת המדינה לבניית המסד התרבותי שלה.
"אנשים אז באו לעבוד, באו ליצור, וקיבלו לידיהם את החבר'ה הכי טובים שהיו וגם קידמו אותם", אומר דורי בן זאב על התקופה ההיא. ואכן, ביבר היה אחראי על גילוים של לא מעט מכוכבי התרבות הישראלית.
כך למשל, לאחד ממבחני הקבלה ללהקה הגיעה אחת ש"הופיעה כמו אהבלית ועמדו לשלוח אותה הביתה", סיפר ביבר בעבר. אבל הוא אמר להם: "תנו לה הזדמנות לשיר! ", והיא שרה את "כמו ציפור על תיל" של לאונרד כהן והדהימה את הקהל. זאת הייתה תיקי דיין.
מקורב לצמרת המדינית ולבוהמה. ביבר מספר על הכרותו עם נתן אלתרמן
ביבר, שהפליא בנגינה במפוחית, חיבר בין השאר את מילות השיר "אוכל, קדימה, אוכל" והלחין ללהקת טיפוחיו את "הוא פשוט שריונר", למילותיו של יורם טהרלב. בשנת 1964 הוא מונה לקצין ענף הווי ובידור במפקדת קצין חינוך ראשי ובמשך שבע שנים ניווט את תקופת הזוהר של הלהקות הצבאיות שאותן הוביל לעידן הקצב. הוא זה שגילה את ציפי שביט והציל מהדחה את חווה אלברשטיין שעמדה לפני הבוחנים כנערה נבוכה ומבולבלת.
"הוא ציוות ללהקה חיילים מהשריון, ולא כאלה שהיו זמרים ומוזיקאים מקצועיים", מספר גבי ברלין. "הוא שמע אותי שר בגדוד שלי והחליט שהוא רוצה אותי ללהקה. וכשהוא היה מחליט להביא מישהו, לא היה דבר שעמד בדרכו. שאול היה איש תרבות בכל הווייתו, והיו לו תמיד רעיונות וחזון איך להוביל את הלהקה קדימה. את הלחן של 'הוא פשוט שריונר' הוא הביא ליורם טהרלב כדי שיכתוב לו מילים, דבר שהיה נדיר ולא מקובל אז. שאול פשוט אהב מוזיקה רוסית וחיבר נעימה ברוח זו".
איזה סוג של מפקד להקה היה ביבר?
"הוא היה פשוט, אמיתי, אחד מהחבר'ה, לא שמר דיסטנס. הוא היה עושה מסיבות אצלו בבית, ברחוב פרישמן בתל אביב. כשהייתי בלהקה שאול, שהיה רווק מושבע, התחתן בגיל 40 עם חיילת בת 20 בשם אורנה והזמין את כולנו למסיבה. הייתה לו דירה שבצמוד אליה גרו אילי גורליצקי וגילה אלמגור, והוא היה עורך בה מסיבות לכל חברי הלהקה, לאמנים ולאנשי בוהמה. הוא ידע לחיות". "הוא היה פלמ"חניק ובפלמ"ח איפה שאתה צריך - אתה שם", מוסיף בן זאב. "מדהים מה שהוא עשה, אבל הוא יכול היה לעשות כל דבר. הוא מלח הארץ, מה שנקרא".
ביבר , שמילא תפקידי הפקה בכירים במרוצת השנים, ביקש להיקבר בגבעת השלושה, הקיבוץ שנודע בהכשרות הפלמ"ח שלו. "ביקשתי שעל הקבר שלי ישימו את סמל הפלמ"ח וייכתב: "הייתי שאול ביבר, הייתי בפלמ"ח", אמר בעבר. אתמול מומשה בקשתו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם