יועד ניר: "לפני שניגנתי עם פול בנקס, לא ידעתי מה זה אינטרפול"
הצ'לן יועֶד ניר עבד בארץ עם שלל אומנים נחשבים, ובשנים האחרונות הוא עושה כמעט את אותו הדבר בניו-יורק, עם רג'ינה ספקטור, ג'ודי קולינס ופול בנקס. וכעת הוא עומד מאחורי אלבום סולו ראשון, "Suspended Hours"
ניר גם הקליט עם פול בנקס, סולן להקת "אינטרפול", בפרויקט הסולו של זה, וברשימתו פרויקטים נוספים, כמו נגינה בהרכבה ובהופעותיה של ג'ודי קולינס, יוצרת-זמרת סיקסטיז אגדית. כעת הוא גם עומד מאחורי אלבום סולו ראשון ומרתק, "Suspended Hours", בו הוא משלב נגינת צ'לו עם תוספות ווקאליות שונות, ואשר מכיל השפעות מברטוק ושוסטקוביץ' ועד ג'ימי הנדריקס ואום כולתום.
כשאני תוהה לפשר השם "יועד", הוא מסביר ש"זה שם מהתנ"ך, מספר נחמיה, פירושו 'זה ה' עד'. זה שם שההורים נתנו. הוא באמת מאוד מיוחד ונדיר בארצנו. אבל יש כאלה. לכל ילדיהם הם נתנו שמות מיוחדים" ואפרופו הורים: ניר, אשר גדל בגני תקווה, החל לאחוז בצ'לו כבר בגיל 8, לפי החלטת הוריו. אני מציין באוזניו שבגיל כזה מקובל לשלוח את הילד ללמוד נגינה בכלים יותר "סטנדרטיים", אולי גם יותר פרקטיים, כמו גיטרה, פסנתר ובמקרה הקיצוני כינור. אבל צ'לו?
"כן. אבא שלי הגיע מרקע קלאסי. ההורים שלו גם שלחו אותו ללמוד לנגן בכלי נגינה והוא ניסה להנחיל אותו לילדים שלו. ההורים שלי למדו ואוהבים מוזיקה, אבל אני הילד היחיד במשפחה שהמשיך בזה. פשוט הגעתי לקונסרבטוריון בגני תקווה והמורה מעיין מתיתיהו הייתה מאוד נחמדה אליי, זיהתה את הפוטנציאל והכישרון, האמינה ותמכה בי ואני חושב שבזכות העידוד שלה זה המשיך. כשאתה ילד אתה לא כל כך מבין מה אתה עושה ופשוט מנגן פעמיים בשבוע".
"מעין הקנתה לי את היסודות להתייחסות למוזיקה כאל דרך חיים והגעתי להבנה שזה מה שאני רוצה לעשות. התחלתי ללמוד את הכלי לעומק ובגיל 15 החלטתי להתקדם וללמוד טכניקות חדשות. עברתי למורה שהוא סולן שהגיע לפה מרוסיה, מיכאל חומיצר. הייתה לו כיתה מאוד קטנה של תלמידים והתקבלתי אליה. זה כבר היה כשלמדתי בתלמה ילין".
עם הצ'לו מגיל 8. ניר ב"One Man Cello Band"
ומכאן הוא רק הלך, התפתח והשתדרג. "בצבא נחשבתי מוזיקאי מצטיין ובמסגרת רביעיית צה"ל ניגנתי בבסיסים בכל הארץ", הוא מספר. "במשך שלוש שנים, הצבא נתן לי את הפלטפורמה להמשיך ללמוד ולנגן תוך כדי השירות, וסיימתי תוך שנתיים תואר ראשון באקדמיה למוזיקה בירושלים. לקראת האקדמיה גם עברתי ללמוד אצל דודו סלע".
עם רקע כזה היית צריך להיות נגן תזמורת סימפונית ולהופיע באולמות קונצרטים.
"שנה לפני שנסעתי לחו"ל עדיין ניגנתי בפילהרמונית ועד היום אני שומר על 'משמעת קלאסית' ומתאמן, כי זה בעצם הבסיס, זה מה שנותן לי את האפשרות להתבטא. אני מאמין שהטכניקה הזו נותנת לי את האפשרות לבטא את עצמי מבחינה מוזיקלית בצורה הכי גבוהה שאני יכול. מה זה הדבר הזה של להיות מוזיקאי קלאסי? אתה לומד המון שנים ומתאמן כ-15 שנה, כל יום בין חמש לשבע שעות, וכל זאת – בשביל לבטא את עצמך. אתה רוכש את המיומנות שלך על הכלי עד שהוא יהיה חלק מהגוף שלך".
"אחרי המון שנים של עבודה, נבירה וחיטוט, וזה תהליך מאוד ארוך, הצ'לו הוא עוד יד שלי. זה מגיע עד לרזולוציה כזאת שכשאתה מופיע בפני אנשים ועוברת לך איזו מחשבה בראש, אתה צריך לדעת להיות מסוגל להעיף אותה. גם זה סוג של מיומנות במה. משמעת עצמית זהו אלמנט שרלוונטי לכל דבר בחיים, במיוחד באמנות. הבנתי מגיל מאוד צעיר שלא מספיק לדעת לנגן טוב וכביכול לדעת להוציא את עצמך החוצה. אתה יכול להיות נגן מדהים ולנגן לעצמך, אבל כשאתה מופיע מול אנשים אתה רוכש המון מיומנויות".
ובכל זאת עשית קרוס-אובר וחיברת את הצ'לו לרוק ולפופ.
"נחשפתי לזה בעצם כבר בהקלטה הראשונה בקריירה שלי, בגיל 17, במסגרת לימודי בתלמה ילין. זה היה חידוש לשיר 'זה מכבר', של אסף אמדורסקי. מאז השתתפתי וניגנתי כבר באלפי שירים ובמאות אלבומים בכל העולם. אבל המעבר הזה הגיע בעצם מצורך לחפש משהו חדש. אהיה כן ואומר שגם היה כאן שיקול כלכלי. אני לא בא ממשפחה אמידה, אלא מכזו שבה הילדים היו צריכים לעבוד ולהחזיק את עצמם מגיל צעיר. אז היה לי סוג של תמריץ ואני חושב שהוא מאוד עזר וגרם לי להבין שזה לא נכון להיות רק בעולם הקלאסי".
"מאוד חשוב לצאת ולגלות עולמות שונים ולראות מה יש מעבר לעולם הקלאסי. אתה תמיד יכול לחזור אליו. ואני חזרתי. מעולם לא עזבתי את העולם הקלאסי. תמיד נשארתי שם, וזה קורה גם היום. זה נתן לי כלים שונים והסתכלות שונה. אני רואה היום את הקולגות שלי שנשארו אך ורק בעולם הקלאסי וזה לא נראה לי נכון מבחינה מוזיקלית. מבחינה התפתחותית אישיותית על הכלי, אני חושב שזה נכון לצאת, ללמוד טכניקות שונות וסגונונת שונים - רוק, פופ, ג'אז, מוזיקת עולם, ולחזור. זה מבורך. זה גם חשף אותי לסגנונות אחרים, והיום אני מקשיב בעיקר לג'אז. זו התשוקה הגדולה שלי".
כשהיית בעשייה נמרצת בארץ לא חששת מהמחיר של יציאה לחו"ל, למקום שלא היה בטוח מבחינתך? הרי היית יכול לאבד את מקומך כאן.
"היה חשוב לי לצאת מתעשיית המוזיקה כאן, למרות שהייתי מאוד פעיל בה ועשיתי המון דברים. התחלתי את הקריירה שלי כנגן הליווי של דניאל סלומון, בתחילת הקריירה שלו, ומשם הכל התפתח. ניגנתי עם אביב גפן, 'בלקפילד', שם עשיתי את כל כלי המיתר, ברי סחרוף, עידן רייכל, שלמה ארצי, אריק איינשטיין, בשלושת האלבומים האחרונים שלו, מירי מסיקה ועוד ועוד. אני חושב שעבדתי עם רוב האמנים הגדולים בארץ".
ומה קורה בתחום הזה עכשיו, כשאתה בעיקר נמצא בחו"ל?
"מאחר שאני כבר לא נמצא כאן פיזית כמעט אז זה קצת בעייתי, למרות שאני עדיין שומר על קשר ומקליט עם אמנים פה. יש לי אולפן ביתי אז אני מקליט. אני מאוד אוהב לשמור על קשר עם המפיקים והמוזיקאים ושולח להם ערוצי צ'לו. זה מתחיל להיות עניין מקובל שנגני הסשנים הדומיננטיים והטובים בעולם מקליטים בבית ושולחים למי שרוצה. זה נהיה סטנדרט עכשיו".
איך בעצם התפתחה הקריירה הבינלאומית שלך?
"הייתי נגן סשנים והופעתי עם ברי (סחרוף) במשך כשמונה חודשים. הייתי בלהקה שלו, וגם הופעתי כנגן בכל הטוק-שואוז בטלוויזיה בארץ. היום פשוט מרכז הפעילות שלי הוא בארצות הברית. אני מנגן עם רג'ינה ספקטור ופול בנקס, למשל. איך הגעתי לזה? כשטסתי לניו-יורק, אף אחד לא הכיר אותי. היה לי את הרזומה ואת הניסיון ואנשים כנראה זיהו את זה. בתחילת הדרך שלי שם עשיתי כל גיג, גם אם זה רק איזו קבלת פנים. אני מאוד מאמין בדרך הזו שבה אתה נחשף לאנשים שלא הייתי מגיע אליהם בדרך אחרת, ואם הם מזהים בך משהו הקשר נמשך. זה עובר מפה לאוזן".
"את פול בנקס, למשל, הכרתי בדרך מיוחדת. עשיתי איזו הקלטה מוזרה באולפן בברוקלין, והטכנאי מאוד אהב אותי ואת האינטראקציה שלו איתי. ואחרי חצי שנה פול הגיע לאולפן הזה להקליט את האלבום שלו וחיפש צ'לן, והטכנאי המליץ עליי. אז עדיין לא הכרתי את פול, הגעתי לאולפן והרושם שלי ממנו היה מאוד חזק. אמרתי, 'איזה מוזיקאי מדהיםי'. ולא ידעתי מי אלה אינטרפול, שזו להקת האינדי הראשונה שהוחתמה בלייבל גדול. כשהגעתי הביתה בדקתי עליו באינטרנט והוא מאוד הרשים אותי".
נחסך ממך שלב האודישנים.
"בתחום הזה יש את זה פחות. זה מפה לאוזן ואם שומעים את הכישרון אז מחפשים אותך וכדאי שתהיה זמין, כי יש הזדמנות אחת ואם אתה טוב אתה מצליח. העצה שלי למוזיקאים צעירים שמגיעים למקום שהוא לא הסביבה הטבעית שלהם, פשוט ללכת על זה. להכיר, להיות באינטראקציה עם אנשים. עד היום אני מנסה להכיר כמה שיותר מוזיקאים צעירים ולא צעירים, וכשאני יכול – אני עושה. אני לומד מכל סיטואציה. כשהמוזיקה טובה לא משנה לי אם זה מוזיקאי בעל שם או לא".
יועד נשוי לישראלית, ענת ניר. לזוג עדיין אין ילדים, אבל בינתיים הם עובדים על בייבי משותף אחר - אלבום הבכורה שלה כזמרת, אותו הפיקו יחד בניו-יורק עם נגנים מקומיים. הוא גם מנגן באלבומה ובהופעותיה כשאין לו התחייבויות קודמות אחרות. ויש לו לא מעט כאלה.
בהרכב של רג'ינה ספקטור אתה מנגן כבר ארבע שנים.
"כן, זה קשר שנוצר כבר לפני כמה שנים, הייתה כימייה מיידית ומאז אני נגן קבוע בהרכב שלה. אני מסתובב איתה בכל העולם, בסיבובי הופעות שכללו את אוסטרליה, דרום-אמריקה, אירופה וכל ארצות הבית. בשבילי זו חוויה אדירה. הופענו בכל תוכניות האירוח, כולל אלה של ג'יי לנו ודייוויד לטרמן".
אני מבין שהחיבור שלך ליעל נעים הוביל אותך לאלבום שלך.
"יעל חיה בפריז כבר 15 שנה, ובאחת הפעמים שהיא הגיעה לארץ חברה משותפת הכירה בינינו. התחלתי להקליט איתה והיה בינינו חיבור ממש טוב. התחלנו לדבר על החיבור של הצ'לו למוזיקה שלה והגענו להקלטת כמה שירים עם המון ערוצי צ'לו, שיצרו סאונד מיוחד של הרכב מיתרים קטן. כך התחיל הסיפור של לעשות עיבודים רק של צ'לו לאלבום, והיום אני עושה את זה המון. זו בעצם התפתחות שהתחילה מהאינטראקציה שלי עם יעל בשני האלבומים האחרונים שלה, האחד זכה בתואר אלבום הטוב ביותר במוזיקת עולם והשני זיכה אותה בתואר זמרת השנה בצרפת. ואני חתום בהם על העיבודים".
"האלבום שלי הוא פועל יוצא של תהליך מאוד ארוך של נבירה וחיפוש, על הכלי עצמו. טכניקות שונות, סאונדים שונים. העבודה עליו התחילה באולפן של יעל בפריז, בסטודיו הקטן בדירה שהייתה לה, עם אולפן ביתי. קניתי בדיוק את אותו הציוד. היא נתנה לי את ההשראה לכך. התחלנו להקליט שם ערוצים לצ'לו, תוך בדיקות, חקירות וחיפושים, עם צ'לו אלקטרוני וצ'לו אקוסטי. ויום אחד היא יצאה ונשארתי לבד באולפן ויצרתי משהו משלי. וכשיעל חזרה היא שאלה למה שלא אאלתר על הקטע ואוסיף לו מילים. וכך היה. השיר אמנם לא נכנס לאלבום אבל זה שאחריו כבר כן".
כימיה מיידית. עם רג'ינה ספקטור בתכנית האירוח של דיוויד לטרמן
"שם החל תהליך הפקת האלבום, שארך קרוב לשבע שנים. האלבום כולו מבוסס על טהרת הצ'לו כשהכל מכוון למחשבה איך אני מוציא מהכלי עוד ועוד צלילים וגונים. יש לו סטיגמה של כלי מלנכולי, שפונה לצד העצוב והאפל של הרגש, אבל האלבום הזה הוכיח שהוא יכול להיות מאוד מגוון, מכל המינים, עם השפעות מקומפוזיטורים קלאסיים ועד הרוק של הנדריקס".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם