ילד מזדקן: אייל ברקוביץ' האמיתי נחשף בראיון ל"שישי"
בעוד הקבורה המוקדמת שהתעקש גיל ריבה לארגן לאייל ברקוביץ' ב"שישי" לא הייתה במקומה, הדמות שהשתקפה מבעד לעדשות ערוץ 10 הייתה של כדורגלן עבר בודד מאוד, שמסכם את חייו ומכין את דור ההמשך. בהתחשב בניסיונו הרב של ברקוביץ' בראיונות, מדובר בהישג חשוב עבור ריבה
אבל ריבה לא צריך להבין בכדורגל כדי לשאול שאלות נכונות ולייצר כלפי המרואיין את האמפטיה הריבאית האופיינית, כדי להכניע אותו. הבעיה היא שברקוביץ' הוא מרואיין שחוק שירה במשך השנים את כל התחמושת שהיתה לו, ועכשיו הוא בעיקר במצב של בטחון שוטף. יכול להיות שבמהלך הראיון הבין ריבה המנוסה, שמאיל עצמו לא תגיע הסחורה המבוקשת, מלבד על האפשרות שיעזוב את ישראל תוך שנה שנתיים לאנגליה כדי להשקיע בקריירה של ילדיו, ולכן דיבר גם עם בתו. דווקא לי ברקוביץ' חשפה במונולוג נוגע ללב את העובדה שאבא שלה הוא איש מאוד בודד, שלא מאמין באנשים סביבו, והחברים היחידים שלו הם בעצם בני משפחתו.
אני אוהב את ברקוביץ' בגלל הילדותיות, האומץ הציבורי הקצת ילדותי, היושר היחסי לעומת הקולגות, והחיפאיות הפרובניציאלית שהשאירה אותו נקי לעומת כוכבי כדורגל אחרים כאן, שלא ידעו כל כך איך לשמור על הכסף הגדול שעשו במהלך הקריירה. ברקוביץ' מתגלה אצל ריבה כבן אדם עצוב, שבגיל 40 וקצת כבר עושה סיכום לקורות חייו, ומשקיע את כל משאביו בטיפוח הקריירה של ילדיו. אבל עדיין, נראה לי קצת מוגזם לדבר איתו על מה שיגידו על קברו ביום שימות. הלו, לא מדובר ברובספייר, ויש לו עוד כמה שנים לחיות.
ראיון עם איל ברקוביץ', שישי , ערוץ 10
יש אי הלימה תודעתית בין הופעתו החיצונית המהוקצעת של המפכ"ל יוחנן דנינו לדימוי המקרטע של הארגון עליו הוא ממונה. אתמול הוא זכה לראיון נרחב אצל רינה מצליח, בו ניסה לעטות על המשטרה עצמה את אבק הכוכבים שדבק בו, ואף פעם לא דבק בה.
הסטטיסטיקות של השנה האחרונה עובדות לטובתו ומראות על עלייה בשביעות הרצון של הציבור, אבל אז בא רצף מביך של תקלות מבצעיות שחושפות את המשטרה במערומיה. מצליח הזכירה לו את הסיפורים המוכרים מהתקופה האחרונה, ושכחה גם אחרים כמו למשל פרשת מפקד מחוז ירושלים, ניצב ניסו שחם. דנינו לא בורח מאחריות, מזכיר את הכשלים ברצח הילדות הבדואיות, וגם קובע שמעצר דפני ליף היה מיותר.
אבל לצד הנחמדות הטבעית, המפקד צריך להתמודד עם מערכת נפוחה מחשיבות עצמית, שבאה לידי ביטוי במסיבת העיתונאים הפאתטית של בפרשת הבר-נוער, שחשפה תקלות מערכתיות קשות. המפכ"ל מנסה להסביר שהאירועים המתוקשרים האלו הם טיפה בים של הישגים. עושה גם רושם, שלקראת שנתו האחרונה בתפקיד, הוא כבר קורץ לעולם שמחכה לו בחוץ, והוא בהחלט מתנהג בנחמדות יתר כלפי כולם, גם כלפי מי שלא מגיע לו. וזה בדיוק המקום שבו מנהיג כריזמטי עלול לאבד את הכוח שלו.
כשדנינו בודק את עצמו, שיחשוב קצת על אמנון ליפקין שחק הנערץ כרמטכ"ל, שהפך לדמות אפורה בפוליטיקה. כריזמה כמפקד משטרה מוצלח היא חולות נודדים, כשלא יודעים לעשות התאמה ביום שאחרי הפרישה ושוקלים להתמודד בליגה של הגדולים.
ועוד משהו: אופיר אקוניס ועומר בר לב התעמתו בעניין עיכוב הילד בן ה-5 בחברון ע"י כוחות צה"ל. אם לא היינו מכירים את הנפשות, אפשר היה לחשוב שאקוניס היה מפקד סיירת מטכ"ל בעברו, ולא בר לב.
פגוש את העיתונות, ערוץ 2
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם