טש טש: "בארץ לא עושים מוזיקה מזרחית שמחה"
הוא אוהב לעשות שמח והמוזיקה שלו מקפיצה וסוחפת בהתאם. קבלו את טש טש, הלהיט החדש מבית היוצר של העדה הגרוזינית
קודם כל אתה מוזמן להאיר את עיניי, מה ההבדל בין גרוזיני לגיאורגי?
"שתי ההגדרות תופסות. באופן רשמי הממשלה שם החליטה שגרוזיני זו מילת גנאי שהרוסים הדביקו לנו במרוצת המלחמה, ולכן עברו לגיאורגים. אני גדלתי כגרוזיני ואין לי בעיה עם זה. זה כמו שהיום יחליפו ישראלי לכנעני - הרי כולנו נמשיך לקרוא לעצמנו ישראלים. למעשה, השם המקורי, המקומי והאותנטי של המדינה, הוא לא גרוזיה ולא גיאורגיה אלא סקרטוולו, אבל במישור הבינלאומי היא נקראת גיאורגיה. גרוזיני זה כינוי למי שרק אוהב לשתות ולאכול ואין לו דאגות בראש. האמת, הלוואי והיו לי החיים האלה: רק לאכול ולשתות ולהיות ראש קטן. בלי דאגות. זה מתאים לי. היום כל העולם בנוי על שאיפות ואמביציה וזה רק ייאוש אחד גדול".
טש טש, 33, אמנם נולד בארץ, אבל הוא בן למשפחה גרוזינית טיפוסית שהייתה חלק מהקהילה הגרוזינית הגדולה ברמלה. "זה היה כמו להיוולד ולגדול בתוך עיירה גרוזינית, אבל ברחוב ההסתדרות ברמלה", הוא משחזר. "לימדו אותי גרוזינית לפני שלימדו אותי עברית, ובגיל מאוד צעיר צירפו אותי ללהקת המחול הגרוזינית. כך שהתרבות של העדה הייתה מאוד דומיננטית בהתפתחות שלי. התרבות, המנהגים וגם התרבות, האוכל, הריקודים, החברותא והכבוד".
מתי בעצם התחלת להיות פעיל בעולם השואוביז המקומי?
"אני כבר 15 שנה די.ג'יי, ולפני כעשר או 12 שנים, כשהייתי בצבא, התחלתי לכתוב שירים בעברית והופעתי עם חומרים שלי. הייתה לי הפקה של מוזיקה מקורית בעברית, מופע קברטי עם להקת שליחי הבלוז, ותמיד היה אלמנט אתני-בלקני במוזיקה שלי. תמיד שילבתי כלים מהתרבות שלנו, כמו אקורדיון ודרבוקה, אפילו כשעשיתי רוק. ואז, דווקא כשהתחלתי לשלב שירים בגרוזינית, פתאום נפתחו לי הצ'אקרות. זכיתי בהופעות בלי הפסקה, פתאום מגיע אליהן קהל חדש, ולא רק מקורבים אלי. פתאום מזמינים וקונים הופעות. מעניין שככל שחזרתי לשורשים, כך הגעתי לקהל יותר מגוון".
איך אתה מסביר את זה?
"אנשים מחפשים את המוזיקה השמחה ואיפושהו, מי אני שאשפוט, בז'אנר המזרחי לא כל כך עושים מוזיקה שמחה בארץ, כזאת שמגיעה לתודעה הציבורית. אז דווקא הזמרים הטובים והאיכותיים הם באנדרגראונד".
במוזיקה המזרחית לא עושים מוזיקה שמחה היום. "גם אני רוצה להיות גרוזיני"
"אני עושה גם מוזיקה מקורית וגם גרוזינית. בשיר 'טש טש' הפזמון הוא גרוזיני והבתים הם שלי, את הלחן כתבתי בעצמי וחיברתי אותו עם טקסט של שחר אריאל (בנו של מאיר אריאל המנוח. נ.מ). יש שירים שלמים שאני כותב בגרוזינית, יש שירים שלמים שאני כותב בעברית, באנגלית".
לא חששת שבכך שאתה "מעברת" את הגרוזינית? יכלת לאבד את הקהל האותנטי של העדה.
"באירועים פרטיים של העדה שמזמינים אותי אליהם אני עושה את המוזיקה הגרוזינית האותנטית המלאה. אבל אני חושב שגם בני העדה הגרוזינית שמחים ואוהבים את זה שפתאום משלבים במוזיקה שלהם את העברית או האנגלית, ולוקחים אותה צעד אחד למקום קצת אחר. גם כשהייתי בגרוזיה והופעתי שם הקהל המקומי מאוד אהב לשמוע את המוזיקה שלו פתאום באנגלית".
ההוויה שלך סכרינית מאוד. אפילו הקליפים שלך קולנועיים ועליזים, אפילו קומיים.
"בחרתי להתמקד בצד היותר שמח של המוזיקה הזו. הקליפ הראשון שהוצאנו הוא פארודי, בדיוק כמו השיר, אז בהחלט יש כאן תבלין קומי. השיר הבא שנוציא אמנם יהיה שמח אף הוא, אבל הוא כבר יהיה אמנותי יותר ויציג את היכולות של הלהקה. אני לא מבטל את האפשרות להוציא שירים מרגשים יותר, אפילו בלדות, אבל כרגע הליין הוא שמח. עדיין לא הגענו לבלדות, אנחנו בעיקר עושים עכשיו שמח לאנשים".
"בחרתי להתמקד בצד היותר שמח של המוזיקה הזו. מארח את עמרי גליקמן ב"טש טש"
אבל לא הכל שמח וכפיים בעולמו של טשטש. כמי שמנהל, מפיק, משקיע ועושה בוקינג לעצמו, קשה לו לראות כיצד על אף ההצלחה בשטח, הוא עדיין מתקשה להכנס למחוזות ההכרה הרשמיים של התרבות, ובמילים אחרות - גם כאן התקשורת אשמה."הבעיה היא שהתקשורת פה לא מודדת את מה שאמנים עושים לפי מדד האיכות שלו, אלא לפי כמה הבן אדם מוכר או עד כמה הוא בלט באיזו תוכנית ריאליטי", הוא אומר בעצב. "אני היום במצב של 'מחוץ לתחרות', במעין סקאלה משלי, שבה אני במקום הראשון ובמקום באחרון. יש לי את הקהל שלי ויש לי הופעות, אבל עכשיו כשיוצאים הסינגלים אני מוצא את עצמי בתחרות עם עוד אנשים וזה לא פשוט. אבל גם את זה צריך לעבור".
אבל אתה ממשיך להיות אמן עסוק, בלי קשר לחשיפה תקשורתית.
"כן. יש לי בממוצע ארבע הופעות בשבוע. אנשים מזמינים אותי להופיע בפניהם, באירועים פרטיים, במועדונים – יש לי את ימי ראשון קבוע ב'ננוצ'קה', ביום שלישי בשבוע הבא אני מתחיל להופיע קבוע ב'ניין בר' במתחם התחנה ויש לי את 'בראקה' בירושלים. וחוץ מזה אני מופיע בכל מקום אפשרי, מחתונות ועד ועדי עובדים, כשהרבה אנשים שרואים אותי במקומות שאני קבוע בהם לוקחים אותי לאירועים פרטיים שלהם. כל עוד העיסוק שלי הוא במוזיקה אני שמח בחלקי".
לפחות אתה יודע שיש לך ייחוד. כמעט אף אחד לא עושה את מה שאתה עושה.
" מה שמיוחד בנו הוא שהמוזיקה הגרוזינית נופלת על קו התפר שבין מזרח ומערב. בין האוריינטלי והאירופאי. אין לה זהות מובהקת אחת, היא שואבת משתיהן, וגם יש בה אלמנטים של חפלה. בינתיים אף מחנה לא לקח חסות עליה, אז או שנקים מחנה משלנו און שאחד המחנות ישלב אותנו בתוכו".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם