זה רק רוקנ'רול, בייבי
חמש השנים שעברו מאז ניגנו יחד הפכו את חברי הפליינג בייבי למכונה משומנת, גדולה מסך כל חלקיה. גם אם ערב הופעת האיחוד עבר ללא שיאי רגש מתבקשים של הופעת דיסטורשן פרועה, הקהל הנאמן זכה לראות שוב את אחד ההרכבים הטובים והמפוספסים שהיו לנו כאן
עכשיו, לאחר יותר מחמש שנים שלא הופיעו יחד, הם מקיימים שתי הופעות איחוד בבארבי, כשלמעשה רק גבע אלון וגדי אלטמן נותרו מגרסתו המקורית של ההרכב. רשף שחר ושחם אוחנה פרשו מהלהקה,
כשאת מקומו של אוחנה על התופים תפס גיא שכטר, שפרש גם הוא, רק כדי לקבל מחליף ראוי בדמות איסר טננבאום, מתופף להקת רוקפור המשובח. על הנייר מדובר בדרים טים מוזיקלי, אבל במציאות זה מרגיש קצת כמו הופעת איחוד של כוורת בלי אפרים שמיר ואלון אולארצ'יק. משהו שם חסר.
אז נכון, טכנית ההופעה שהעניקו הפליינג בייבי אמש (ו') בבארבי היתהמצויינת. קולו של גבע אלון נשמע מצוין, הבס של גדי אלטמן מתמזג היטב עם הגיטרה ובסך הכל העסק מרגיש כאילו לא עברו חמש שנים מאז ניגנו כולם יחד. גם איסר טננבאום מעמדת התופים נראה שעשה את שעורי הבית, והדביק את הקצב של חברי הלהקה המקוריים. את כל החלקים יחד הדביק הקהל הנאמן של ההרכב, שאמנם לא מילא את הבארבי אתמול, אבל הצליח לזהות כל שיר כבר מהטון הראשון שלו והעניק לחברים על הבמה הוקרת תודה ענקית.
אבל משהו בכל זאת היה חסר בליל האיחוד של הפלייניג בייבי, ואולי מדובר כאן על מרכיב הקסם. לאורך ערב שלם התנהלה לה ההופעה חלק, כמעט חלק מדי, כשהאווירה על הבמה הייתה של שלושה חבריו שנהנים לנגן יחדיו, ופחות כזו של התרגשות מאירוע מונומנטלי. גם אם בשלב מסוים פנה גבע לקהל והודה: "וואו, כמה זמן עבר, איזה כיף!", קשה היה להגיד שהוא הדביק את הנוכחים באותה התלהבות.
לפני חודש בערך זכיתי להיות בהופעת איחוד אחרת, של להקת "הבילויים". בעוד אין ממש מקום להשוות את אוירת הקרקס של ימי ויסלר וחבריו לרוק הפסיכדלי המורבידי של "פליינג בייבי", ההבדל בין האווירה בשתי ההופעות טמון בשקט התמידי של אלון. מדובר בתכונה חיובית ומעניינת לפרפורמר בדרך כלל, אך נראה שהפעם היא פגעה ביכולת להעביר רטט אמיתי של התרגשות בעמוד השדרה של אלו שבאו לראות את הבייבי מתאחדים. דווקא אלטמן וטננבאום חיזקו את הפרפורמנס על הבמה וגיבו את אלון, סולן לא אקצנטרי במיוחד, שבמעמד הופעת להקה נראה היה זקוק למעט חיזוקים.
סביר להניח שלא תשמעו תלונות מהמעריצים האדוקים של הפלייניג בייבי על הופעת האיחוד הראשונה שלהם. הם זכו לשמוע את כל הטראקים האהובים עליהם משני האלבומים של ההרכב שלהם וחזו, רבים מהם בפעם הראשונה, בקסם שמתחולל כאשר שלושה מוזיקאים מצוינים שבים לנגן יחד לאחר לא מעט שנים. הקהל שבא לבארבי אמש קיבל את ערך הכסף שלו, אלא שרבים מתוכו לא באו בשביל לקבל תמורה כספית, אלא על מנת לזכות במנה גדושה של רגש, וכאן היה מקום לעוד ממנו. במיוחד לאחר חמש שנים ארוכות, ארוכות מדי.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם