הזירה הלשונית: תעלומת הופעתה של הדודה רובי
בספרו החדש והמצוין, מאיר שלו משתעשע עם העברית, מכריז חרם על המילה "מקסים" ומשחק עם דובים ואריות. וגם - מי זו הדודה רובי (רמז: היא לא קרובת משפחה)
ספרו החדש (והמצוין) של מאיר שלו "שתיים דובים" בהוצאת עם עובד חוזר אל המחוזות האהובים על שלו, נוף העמק ומושביו, אז והיום. כדרכו, שלו משחק עם השפה, ודן בצלילן של מילים, במשמעויות נסתרות שלהן ובמהות השפה. גם שם הספר מרמז על כך.
"שתיים דובים" הוא צירוף מסיפור אלישע בספר מלכים ב. נערים קטנים מקללים את אלישע, ואז יוצאים מן היער "שתיים דובים" והורגים ארבעים נערים ושני ילדים. רותה, מורה לספרות ולשון, גיבורת הרומן, מספרת על שיחה בינה לבין הילד עופר: ”המורה רותה, הוא שאל, אם כתוב כאן שתיים דובים, למה את כועסת עלינו כשאנחנו אומרים שתי שקל ושתי ילדים?. הסתכלתי עליו. לא ברור היה לי אם הוא מתחכם או סתם לא מבין, ואמרתי לו, אתה צודק, עופר, אבל שתי ילדים זו שגיאה מכוערת ושתיים דובים זאת שגיאה יפה. יש סופרים שהיו משלמים הרבה בשביל לשגות שגיאה יפה כזאת".
יש מילים ששלו לא אוהב. למשל, 'מִגְדָר'. רותה אומרת: "אני רק שומעת את המילה מגדר וכבר אני רואה איך את ואני וכל יתר הנשים עומדות מאחורי גדר וגועות. בשביל מילה שתהיה דומה לג'נדר ותיתן לנו הרגשה שאנחנו אמריקאיות, שמנו את עצמנו במכלאה כמו פרות".
כך גם "מקסים", שהפכה לקלישאה. רותה מספרת: "אנשים היו אומרים לי: איך הוא מחזר אחרייך כל הזמן, איזה קסם של בעל יש לך. וגם – אני מחקה אותם – בעלך מקסים, רואים כמה שהוא אוהב אותך. איזה שורש מגעיל זה קסם. כבר אי אפשר לקרוא ספר או עיתון בלי הנטיות שלו, כל הקסום והקסומה והקסומים והקסומות. איתן לא היה מהשורש הזה כלל, יותר התאים לו מצודֵד, עם כל מי שצד ברשתו, ... ואולי שובֶה לב, עם כל הלבבות ששבה לא רצו להשתחרר".
ויש מילים אהובות: "איתן אהב את המילה יחדיו, והיטה אותה בכל מיני צורות ... אני אסביר לך משהו בדקדוק עברי שנדמה לי שלא הבנת: כמו שהבגדים שלו זה בגדיו והילדים שלו זה ילדיו, אז היחדים שלו זה יְחָדָיו". במקום אחר בספר מופיעה הנטייה "יְחָדֵנוּ", היחד שלנו.
שלו עוסק בצלילי השפה, כמו בדיון רחב על קסמה של השין. הוא גם מרחיב בשמות הנחשים, שלהם תפקיד מרכזי בסיפור: "איזה שם, אפעה. לנחשים בעברית יש שמות שנשמעים כמו הלחישה שלהם. שפיפון, וצפע, ושרף, ואפעה. גם המילה נחש היא כזאת".
שלו עוסק לא מעט במשמעותם של שמות וכינויים. הילדים שנולדו במושב למשפחת תבורי הם דב, זאב ואריה. רותה מסבירה: "אבא שלהם נתן לשלושת בניו שמות של חיות טורפות. גמרנו עם כל היענק'ל והשמר'ל והמוט'ל, הוא אמר, מעכשיו יהיו פה דובים וזאבים ואריות".
רותה מספרת: "השם שלי בתעודה הוא רות, כמו של סבתא שלי, רותה זה השם שבו כולם, כולל אני, קוראים לי. זה שם טוב, ידידותי לסביבה, וגם אפשר לחרוז אותו בקלות: רותה-סמרטוטה, רותה-מבסוטה, רותה-שטותה, ופעם אחת אפילו שמעתי בהפסקה בבית הספר שני יוד-ביתניקים אומרים עליי רותה-תותה". כששאלה את התלמידים מה זו "תותה" השתרר "שקט מקפיא באוויר ואדום לוהט בלחיים"
.
ולקינוח, סלנג של פעם. אומרת רותה: "שבוע אחר כך ... הדודה רובי באה לביקור ... היא לא קרובת משפחה שלנו והיא גם לא דמות בתולדות היישוב. דודה רובי זה אחד משמות החיבה הרבים של המחזור". הביטוי "דודה שלי באה לביקור" המתייחס למחזור הנשי הוא אכן סלנג ישראלי עתיק. מקורו באנגלית, כמו בביטוי האמריקני "aunt flo is in town": "דודה שיטפון הגיעה העירה".
שמענו לאחרונה:
"הוא שם יד בנפשו" (עורכת דינו של נאשם בפרשת האחים בבני ברק)
"מרשי מכחיש מכל וכל את המעורב לו" (עורך דינו של חשוד בפרשת שוד בנצרת)
"קרי ממשיך לשרוף מיילים, ואבני המחלוקת נשארים בעינם" (אמיר איבגי במבט; חיבור יצירתי בין
"אבני נגף" ל"סלעי מחלוקת")
"יש הקלטות שבהן חגי פליסיאן נשמע שחור על גבי לבן" (עדי מאירי, כתבת לענייני פלילים ברשת ב', בדיווח על ההתפתחויות בעניין הרצח בבר נוער)
"בואו נחרה אחריו" (הכלכלן חיים בן דור מציע לתמוך במגמתו של שר החינוך להגדיל את ההשקעה בחינוך; הביטוי המקורי: "נחרה נחזיק אחריו")
"הלולים לא היו מאויָשים" (כבאי מתאר שריפה במושב רוגלית שהתפשטה אל הלולים; וגם לא מתרונגלים)
רוני סיבוני כותבת בעניין "טרם" (הזירה הלשונית 10.5.13), שבו הלינה על שימוש היתר במילה "טרם" על חשבון מילים חלופיות: "ירון אנוש השתמש בביטוי 'טרם לכך' במשמעות 'לפני כן', כשאמר בתוכניתו: 'הבוקר הייתי בשוק מחנה יהודה, אך טרם לכך נפגשתי עם...' מי מגזים, אני או ירון אנוש?"
'טרם לכך' אכן נשמע מוזר במקצת, אך כבר בלשון חכמים 'לכך' משמש כינוי רומז, וכאן הכוונה: "טרם להיותי בשוק".
משה ברנט שואל באותו עניין: מה ההבדל בין 'טרם' ל'בטרם'?
'בטרם' בתנ"ך היא תמיד מילת יחס: לפני ש... "בטרם אצורך" פירושו "לפני שיצרתי אותך". 'טרם' היא בדרך כלל תואר פועל: עדיין לא. "טרם הספיקותי" פירושו: עדיין לא הספקתי. עם זאת כבר בתנ"ך 'טרם' משמש גם כמילת יחס (לפני), ובעברית החדשה 'בטרם' משמש בשפת הדיבור גם במשמעות 'עדיין לא'.
והברקה לסיום
"אנחנו מזמן לא מדינת רווחה. אנחנו מדינת לַחֲצָה", אמרה השבוע צפרא דואק, יושבת ראש איגוד העובדים הסוציאליים. מה שנכון נכון.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם