"השיר של מריון": קטן,מקסים ומכמיר לב
אמנם לא מדובר בסרט מופת עם פוטנציאל קאלט מעדות "יומנה של ברידיג'ט ג'ונס" ו"ללכת עד הסוף", אך "השיר של מריון" הבריטי מתאפיין במרכיבים שנעדרים מיצירות קולנועיות רבות היום: פשטות וכנות
ניתן לומר ש"השיר של מריון", שביים פול אנדרו וויליאמס הבריטי, נמצא על קו התפר שבין ז'אנר סרטי האיכות הקטנים ורוויי הרגש, לבין ז'אנר הסרטים הבריטים המסחריים שצצו אי־שם בתחילת המילניום ודיברו על אהבה כמשמעות החיים באופן גרנדיוזי ופלקטי למדי ("יומנה של בריג'ט ג'ונס", "אהבה זה כל הסיפור"). אולם נדמה כי במקרה זה, השיח על בני גיל הזהב מדיר את פוטנציאל ההייפ וההפיכה ללהיט קולנועי גדול. זה אמנם מעט חבל, אך אותו שיח הוא גם זה המסייע לסרט להתמקד במה שעומד בבסיס לחם חוקו של הקולנוע – המשחק והשחקנים, כשעלילתו הפשוטה וחסרת השכבות מהווה פלטפורמה מצוינת להתמקד בהם.
הסרט מספר את סיפורו של ארתור (טרנס סטאמפ), אשר אינו מצליח ליהנות מן החיים ולתקשר עם אחרים, וחווה את החיים דרך אשתו האהובה מריון (ונסה רדגרייב), היחידה עמה הוא מרגיש בנוח ומולה מצליח להביע רגשות. מריון היא אישיות יוצאת דופן, אשר על אף מחלתה ודעיכתה האיטית והידועה מראש מן החיים, מצליחה להפיח משמעות בכל הסובבים אותה; בנה, נכדתה וחבריה למקהלה השכונתית, אשר איתם היא נפגשת לעיתים תכופות.
כאשר השניים מגלים כי זמנה של מריון מוגבל, מנסה כל אחד מהם בדרכו להתמודד עם המצב. ארתור מתמקד בצרכיה של רעייתו ודואג לה עד נשימתה האחרונה, ואילו מריון מחליטה להשתתף בתחרות המקהלה המקומית ולהתאמן על שירה האחרון, אותו היא מבצעת באופן כה נוגע ללב עד אשר אפילו הציניקנים שבינינו עלולים להזיל דמעה במהלכו. כאשר ארתור נותר לבדו, הוא נאלץ להתחיל להיפתח לחיים בדרכים שלא הכיר לפני כן. כך, תהליך הפרידה שלו ממריון הופך למעשה לתהליך התחברות לחיים.
הטריילר לסרט
טרנס סטאמפ, המשחק את דמותו של ארתור, מגלם כאן איש פשוט למדי, אשר מראהו האצילי והקר מתחבר באופן ישיר לדמות אותה הוא משחק ועושה עמה חסד. גם ונסה רדגרייב משחקת באופן מכמיר לב ומצליחה להפיח חיים אפילו בשיר כה קיטשי כ- "I See Your True Colors" של סינדי לאופר.
כך גם מנהלת המקהלה הצעירה, אליזבת (ג'מה ארטרטון), המרשימה במשחקה, על אף הדמות המעט מעצבנת במושלמותה אותה היא מגלמת. חברי המקהלה משוחקים גם הם להפליא, למעט רגעים קטנים ומעט פאתטיים, כמו זה המציג את התלהבותם מן הביצוע המיותר של להיט שנות התשעים "Let's Talk About Sex ".
"השיר של מריון" אינו מזמן פרשנות רפלקסיבית כזו או אחרת. נדמה כי הוא אחד מן הסרטים הבודדים שניתן לראות כיום על המסך הגדול, אשר אינו נעזר באחד משני מאפיינים החולשים על כולו: שימוש באפקטים גדולים ובציניות מובנית, אשר אינה מאפשרת הזדהות אמיתית ונטולת עזרים חיצוניים מלאכותיים.
מכאן עולה מחד חשיבותו בנוף הקולנועי הנוכחי, ומאידך גם החשדנות כלפיו - שכן הוא מעורר את המחשבה "האם עוד יש מקום ליצירות שכאלו בימינו?". על אף כל אלו, "השיר של מריון" הוא סרט מקסים, רווי ברגעים אינטימיים מחממי לב, מהסוג שתכניות הריאליטי מתאמצות לייצר ונכשלות במשימה לא אחת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם