אייל גולן בקיסריה: נרקסיזם,כסף ודמעות
אייל גולן אמנם עלה על במת קיסריה מוכה, חבול ועצוב מהשערוריה התורנית שרודפת אותו, אך עד סוף הערב הוא גרם לנשים לצעוק, לגברים לבכות ולעצמו לחייך. עכשיו הוא רק צריך לסגור את חשבון הפייסבוק שלו
וכך כל האילנית לוי וואנאביז, ויש לא מעט כאלו, וכל אלה שחולמים להיות אייל גולן (ולמען האמת, יש גם לא מעט כאלה) התקבצו להם בהיכל קיסריה כדי לסגוד לגלדיאטור שלהם, שספג לא מעט מהלומות בשבועות האחרונים- בהתחלה מגרושתו ואז, בהפתעה ומכיוון לא צפוי, מאברי גלעד. סוג של נוקאאוט תקשורתי שזכה מצידו לתגובת פייסבוק קצרה שנמחקה מאוחר מדי, ואז לשיר "קל כל כך"שתו ממנו לא נשמע בהופעה אמש.
חוץ מבדיחה על כך שתוכנית הטלויזיה האהובה עליו היא "אחד נגד מאה", לא נראה שהפרשה מטרידה את אייל גולן יותר מידי. אבל אם הסתכלתם אמש קרוב, ואנחנו ישבנו קרוב, בתחילת ההופעה היה נראה שהפעם אייל גולן באמת נפגע. משהו סדק את חיוך מיליון הדולר שלו, ואולי זו העובדה שאילנית לוי בחרה באכזריות לכבס את הכביסה המלוכלכת שלהם בחוץ. כשלוי החליטה להודיע לכל מדינת ישראל שאייל גולן הוא לא אבא טוב, לפני שטרחה בכלל לדבר על כך איתו מסתבר, היא ניפצה את ערך המשפחה החשוב כל כך בעיני ישראלים, בתדמית המושלמת של אייל גולן.
אבל איל גולן ואמנים בסדר גודל שלו כבר מזמן לא שייכים לילדיהם, או לעצמם לצורך העניין. הם שייכים לציבור, לקהל שלהם, כשהם משמחים ערב ערב עשרות ילדים בגילאים של ילדיהם. דווקא במובן הזה אייל גולן הוא אלטרואיסט יותר גדול ממר אברי גלעד, שהכתיר עצמו פתאום להיות השופט הגדול רק כדי להוכיח לכולם כמה הוא חכם. יופי.
אז מזל שאייל גולן לא צריך את האהבה של אברי גלעד, כי יש לו את האהבה של הקהל שלו, שגדש אמש את קיסריה. זו בדיוק האהבה שגרמה לו לסיים את ההופעה טעון מחדש ועם חיוך ענק ומאושר מרוח לו על כל הפרצוף. אז נכון, גולן אמנם עלה על הבמה קצת עצוב, מצב רוח שהתאים היטב לרשימת השירים שפתחו את הערב, רצף בלדות כגון "מציאות אחרת", "איפה את" ו"ים של טעויות". אבל כמובן שאצל אייל גולן, כמו אצל שלומי שבת למשל, אין הופעה בלי עשרות נגנים, שתי זמרות ליווי ויעקב למאי אחד על הבמה.
ואז ההופעה מרימה את הקהל על הרגליים ומחזירה את החיוך לפנים שלו, כשהוא רואה את חומת הקהל רוקדת איתו בשירים כמו "הלב על השולחן" מהאלבום החדש, "אין אמת במזלות" ומחרוזת שנוברת עמוק בהיסטוריה של אייל ביטון-גולן, עם שירים כמו "בלילה", "דוניה" "יהלום" והשיר שקנה לו את תהילתו הראשונה, "צאי אל החלון".
או אז עולה על הבמה נסרין קדרי, זוכת העונה האחרונה של "אייל גולן קורא לך". נסרין אולי ניסתה ללכת על לוק במה סטייל אום כולתום, אבל התוצאה נראית יותר כמו דנה אינטרנשיונל, לכיוון האנדרוגני. ייאמר לזכות שקולה הוא אחד הדברים הכי טובים שנשמעו בארץ לאחרונה, שם הדמיון לאום כולתום עולה מיד, בעיקר בשיר המצוין "אל תלך" וב"אנא בחיבק". אבל הקהל בא לכאן בשביל המלך, ואחרי שלושה שירים הוא כבר מתחיל להיות חסר סבלנות ודורש את הגולן שלו בחזרה, והוא כמובן מקבל אותו למכת להיטים מזן "סטטוס מאוהב" ו"יותר חזק ממני". מפלס הנרקסיזם עולה כאשר במחרוזת שכוללת את "מיליון או דולר" ו"שקלים" מופיע על המסך שטר של מאה דולר עם הפרצוף של אייל גולן, ולידו שטרות עם דיוקנם של בן גוריון והרצל.
נרקסיזם בצד, הקול של גולן מעולם לא נשמע טוב יותר. הוא מצליח לרגש ולהתרגש, למרות שלא תראו את זה עליו פרט לחזה שלו, שעולה ויורד במהירות בתוך החליפה שלו. אייל גולן מצליח להוציא מגברים מגודלים דמעות. הם שרים איתו, רוקדים איתו, יודעים את המילים של השירים. הקול שלו מוביל אותם כמו החלילן מהמלין, מכה כל טון, מצליח להגיע לגבהים שלו היו מביישים גם את מריה קארי. מה שבטוח, על הבמה הוא נותן את כולו.
עם קעקוע העיניים בראש, עם הקול, הקצב, הכריזמה והקסם שאלוהים ברך אותו בהם, גולן צריך להקפיד להמנע ממדורי הרכילות בהם הוא מבלה יותר מדי לאחרונה, אולי אפילו לסגור את חשבון האינסטגרם, אם לא את הפייסבוק. זה לא לכבודו להשתכשך בביצה הזו, וזה נותן פתח לכל מיני קנאים להשתלח בו. מי שכונה על ידי יחצניו "הזמר של המדינה", ללא ספק יעשה בשכל אם יתרכז במוזיקה ויטפל בענייניו האישיים בפרטיות ולא במדיה על כל סוגיה. אמש בקיסריה, זה בדיוק מה שהוא עשה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם