מי סופר: ערן אלדר חושף את תל אביב האמיתית
ערן אלדר, דוקטור להיסטוריה, בן 41, כתב את הספר "בכוחותיה העצמיים, ההתפתחות האורבנית של תל אביב בשלהי תקופת המנדט ובעשורי המדינה הראשונים". הספר מתאר את ההיסטוריה האורבנית של תל אביב מהשנה בה קיבלה תל אביב מעמד של עירייה (1934) ועד שנות השבעים. מה היה יחסו של דוד בן גוריון לעיר והאמנם ביקש לפזר את תושביה? האמנם ביקש לבטל את השם תל אביב לאחר קום המדינה? מדוע, למרות התוכניות, לא הוקמו בעיר נמל עמוק מים והרכבת התחתית? מדוע התנגדה ממשלת ישראל לפיתוח שטחי עבר הירקון? בשאלות אלו ואחרות דן הספר המבוסס על מקורות ארכיונים רבים
"המחקר הותאם לקוראים והוא בעצם עוסק בתיאור ובניתוח ההשפעה שהיתה לשלטון המרכזי ולרשויותיו השונות, בשתי התקופות, על התפתחותה האורבנית של העיר. תל אביב היא עיר מרכזית וחשובה בישראל וספר העוסק בנושא זה בעצם מאפשר לקורא להבין את הדינמיקה האורבנית של תל אביב ולמעשה גם של ההתפתחות האורבנית בארץ ישראל ובמדינת ישראל".
מה הספר האהוב עליך?
"יש הרבה ספרים שאהובים עליי, בעיקר ספרי היסטוריה. אבל אציין אחד ספציפי: 'ההיסטוריה של העולם לצעירים מכל הגילאים' שכתב ארנסט גומבריך. הספר, המבקש לגולל את ההיסטוריה האנושית מעידן האבן ועד עידן האטום, נכתב בשנת 1935 כשגומבריך היה דוקטור צעיר להיסטוריה בוינה. גומבריך הבין שגם ילדים יכולים להבין רעיונות היסטוריים מורכבים אם מתארים אותם בשפה פשוטה וכך עשה. הספר הזה זכה להצלחה גדולה ומהדורה מעודכנת שלו יצאה בשנת 2001, קצת לפני מותו. הספר תורגם ל-25 שפות וביניהם עברית וחשיבותו היא בכך שהוא מצליח לקרב ולרתק צעירים לתחום ההיסטוריה שפעמים רבות הופך לעול בבתי הספר".
איזה ספר מונח כרגע ליד המיטה שלך?
"ספרה של פרופ' אביבה חלמיש שנקרא 'מאיר יערי, האדמו"ר ממרחביה, שנות המדינה'. זהו החלק השני של הביוגרפיה של יערי שהיה מנהיג השומר הצעיר. הספר עוסק בסוגיות מרכזיות בתולדות מדינת ישראל והשמאל הציוני ואביבה חלמיש ראויה לשבחים רבים עבור המחקר המעמיק שעשתה בכתיבת ספר זה".
איזה ספר נהנית לקרוא ומעולם לא העזת להודות בכך?
"את הספר "אלברט שפאר", שכתב יואכים פסט. המדובר בביוגרפיה עבת כרס של שר החימוש הגרמני בתקופת מלחמת העולם השניה שהיה אחראי לכך שגרמניה הצליחה להחזיק מעמד בשדה הקרב הודות לייצור המוגבר של כלי הנשק והתחמושת, שעליהם היה אחראי. הספר מעורר גם השתאות וגם תיעוב והוא מטלטל ומרגש כאחד".
איזה ספר לא קראת ומעולם לא העזת להודות בכך?
"כבר הרבה זמן מחכה לי בספרייה שלי הספר 'המלך חוסיין, ביוגרפיה פוליטית', שכתב אבי שליים. הספר ראה אור בשנת 2009 ומאז הספקתי קצת להציץ בו אבל עוד לא קראתי אותו מכריכה עד כריכה ואני מניח שאעשה זאת בקרוב. נושא תולדות הממלכה ההאשמית והיחסים המורכבים של ירדן עם ישראל מעניינים אותי מאוד".
איזה ספר ילדים הכי נצרב בך?
"'בארץ לובנגולו מלך זולו' שכתב ואייר נחום גוטמן. הספר מתאר את מסעו המרתק של גוטמן לאפריקה בשנות השלושים של המאה הקודמת וכילד הרעיון לגלות את היבשת השחורה על תושביה ובעלי החיים שבה, ריגש אותי מאוד. אני מאמין שיום אחד אצליח להגשים חלום ולנסוע לטיול ספארי כזה באפריקה".
עם איזו דמות בדיונית היית מתחלף ל-24 שעות? ולשנה?
"ל-24 שעות הייתי מתחלף עם פיטר פן, ולשנה הייתי מתחלף עם מריוס, הסטודנט המרדן והדעתן המתאהב בקוזט בספר 'עלובי החיים' של ויקטור הוגו".
מי האדם שהכי השפיע על הרגלי קריאה שלך?
"אבא שלי. כבר בכיתה א' הוא רשם אותי לספרייה העירונית ודאג שאכיר את הקלאסיקות לילדים, מ'טרזן' ועד 'אי המטמון'. כיום יש לי בבית מדף ספרים עמוס בכל הקלאסיקות לילדים. הספרים האלו של ימי ראשית הקריאה הציתו אצלי את הדמיון והרצון לקרוא עוד ועוד רק הלך והתגבר עם השנים".
מה המקום הכי מוזר שקראת בו?
"שני מקומות: בכל שנה בקיץ הופכות גדות נהר הסיין שבפריז ל'חופי פריז' עם חול ים אמיתי, שמשיות ומוכרי ארטיקים. בשנת הפוסט דוקטורט שלי ,שבה גם לימדתי באוניברסיטת פריז, ישבתי עם הביוגרפיה של גולדה מאיר שכתב מירון מדזיני, על כסא נוח מתחת לאחד מגשרי פריז. נהניתי מכל רגע. מקום אחר שבו קראתי ספר הוא טרמינל הנוסעים בשדה התעופה של צפון קרוליינה, בלילה שלם שביליתי בו כשבחוץ השתוללה סופת טורנדו מפחידה שבעקבותיה בוטלו כל הטיסות".
מתוך הספר: "ומה עוד יותר מסמל את הוויתנו פה – עיר הנערות, עיר המשובה, עיר המשוגות, עיר הפרחחות, עיר היחפות ועיר המוסר [...] עיר התעצומות הגדולות, היוזמות הגדולות, והאמונות הדון-קישוטיות", כך כתב המשורר אברהם שלונסקי על העיר שבה חי ויצר משנות ה-20 של המאה ה-20 ועד יום מותו בתחילת שנות ה-70, העיר, שבימים שבהם נאמרו הדברים המצוטטים כאן, היא גם צעירה יחסית, שובבה ופרחחית במידה, אבל גם מוסרית, עצמאית, עוצמתית, ובכל מקרה היא גם עיר בלויה ומתפוררת וסובלת ממשבר אורבני, שבשיאו היא ננטשת על ידי תושבים רבים וגם רחובותיה קמלים והידרדרותה הפיזית גדולה.
שלונסקי היטיב לראות את הנעשה בעירו. משובה ומשוגות, פרחחות, יחפות, תעצומות ויוזמות גדולות התערבבו אלו באלו בתל אביב משחר ימיה. במידה רבה ההתפתחות האורבנית של תל אביב לא הייתה שונה לגמרי מהתפתחותן של ערים אחרות בעולם, אולם מצד שני המהירות שבה קרו הדברים בעיר העברית הראשונה נחשבת חסרת תקדים. ודווקא בשנים הללו, עשורי המדינה הראשונים, היוזמות הן גדולות, התוכניות נערמות, והאמונה הדון-קישוטית, גם אם לא לכך התכוון המשורר, נדמה שהיא מסמלת יותר מכול את המאבק, לעתים גלוי, לעתים סמוי, הניטש בין ראשי העירייה לממשלות ישראל השונות, אותו עימות שבסופו של דבר השפיע על כיווני התפתחותה של העיר ועל השתכללותה המיטבית".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם