תחנות התרבות של נדב ויקינסקי
נדב ויקינסקי הוא אמן רב גוני ורב תחומי המשלב השפעות רוק עם מוזיקה קלאסית. אלבום הבכורה שלו "ילד גדל", המכיל לחנים שלו לטקסטים של אלתרמן, יהונתן גפן, מירון אגר, חזי לסקלי, ערן שפי וכמובן הוא עצמו, הופק על ידי יהוא ירון
"הגיטרה החשמלית הרעועה שקנו לי , בתחילת שנות התשעים באשדוד , היתה תחילת המסע המוזיקלי המפותל שלי. תקופת הרוק הכבד. היא הייתה הדרך היחידה שלי לבטא את עצמי. הייתי מאוד סגור וביישן. אני הרבה פעמים מתגעגע לשלב הגולמי הזה, לפני כל ההשכלה המוזיקלית ושכבות התחכום והמודעות שצברתי. איך הייתי שם "פליי" על אלבום של מטאליקה ומנגן איתם את כל הסולואים , עוד פעם ועוד פעם".
"ממטאליקה למדתי כמה חשוב לשלב בין אינטואיטיביות, פרימיטיביות שפורצת ישר מהבטן, לבין טעם טוב וחוכמה. זה נשמע סותר אבל זה לא. האלבום הגולמי ביותר שלהם, ולכן האהוב עלי ביותר, הוא 'Kill 'Em All'. (בכלל יש לי חולשה לאלבומים ראשונים וגולמיים).
ג'ורג' גרשווין – "פורגי ובס", אופרה
בכיתה י' שמעתי יצירה תזמורתית יפיפיה בסרט של וודי אלן. לא זוכר איך, אבל ידעתי שהמורה הקצת משוגע שלי לאנגלית, אלן, ידע להסביר לי באיזו יצירה מדובר. והוא אכן ידע. זו היתה 'הרפסודיה בכחול' של המלחין האמריקאי ג'ורג' גרשווין. מייד קניתי את התקליט והתאהבתי. המורה לאנגלית כל כך התלהב שאני, מטאליסט צעיר עם חולצות של נירוונה, מתעניין בג'ורג' גרשווין, עד שהוא רשם לי שם של יצירה באמת מאתגרת של גרשווין – האופרה 'פורגי ובס'. ואכן קניתי והאזנתי. הייתי עושה טיול עם הכלב ברחובות אשדוד, שומע את האופרה, ומקווה שלא יתקל בי חבר מהתיכון וישאל אותי מה אני שומע.."
.
"'פורגי ובס', שלוש שעות אורכה, טילטלה את עולמי. יש בה עושר מוזיקלי בלתי נתפס, שילוב של מוזיקה קלאסית עם ג'אז ומוזיקה שחורה מסורתית. זאת היצירה שכיוונה אותי גם ללימודי קומפוזיציה באקדמיה וגם לכתיבה לתיאטרון. בעקבותיה הגעתי לכל הגאונים האחרים של המוזיקה הבימתית-אופראית: ורדי, פוצ'יני, קורט וויל, לאונרד ברנשטיין".
נעמי שמר
"אני מכיר את תולדות הזמר העברי היטב - בתור נגן קומזיצים משחר נעוריי, וסתם בתור מאזין סקרן במיוחד. סשה ארגוב, וילנסקי, זעירא, ובעקבותיהם מתי כספי, יוני רכטר, שלמה גרוניך – כולם חרוטים בי ובמוזיקה שאני יוצר".
"בצורה שונה מכל השאר, נעמי שמר מרגשת אותי עד דמעות. אני מתרגש מהחוכמה ומהפשטות שלה, כמו שהתרגשתי כששמעתי את שיריה לראשונה בגן הילדים. 'שמש, הביאו שמש, אם שמיי מעוננים. עוצמת את עיני אבל השמש היא בפנים". לא משנה כמה דברים רועשים, מתחכמים ומהפכניים אני אשמע, אני עדיין לא אהיה אדיש לשורות האלה. נוגע בי מאוד הביצוע הזה, של עמיר בניון, יוצר ענק בפני עצמו, לשיר של נעמי שמר, 'אל בורות המים'".
אמינם - "Relapse"
אני חולה על אמינם. לא היה ב15 השנים האחרונות אומן שחרשתי על הדיסקים שלו, עד שהם נשרטו וקניתי אותם שוב, כמו אמינם. הוא בעיני מגיש שירים בחסד, קומיקאי קורע עם גרוב מטורף עד כדי בלתי נתפס, אמן אמיץ ומרגש. הוא עוזר לי להוציא אגרסיות, ולמוזיקאי עסוק ואבא לשני ילדים שכמותי, שכל יום פוגש יותר מדי שחקנים, במאים, זמרים ונגנים, יש ברוך השם המון אגרסיות להוציא".
"כמובן ששני האלבומים המוערכים שלו – 'The Eminem Show' ו-'The Marshall Mathers LP' ענקיים. אבל אני רוצה לצאת להגנתו של אלבום פחות מוערך שלו, אלבום שעוסק בהיגמלות שלו מהסמים אחרי תקופה קשה מאוד. יצירתי, חשוף, אגרסיבי. לא חסר שם כלום".
"הסנדק 2" – פרנסיס פורד קופולה
"אפילו שהוא נמשך שלוש שעות וחצי, אין סרט שראיתי יותר פעמים מ'הסנדק 2' (אולי בעצם 'בחזרה לעתיד', אם להיות כן...). למרות שאני לא קולנוען, הוא מהווה בשבילי תחנה תרבותית אמיתית. יש בסרט הזה שילוב אולטימטיבי בין פוליטיקה, יחסים בתוך המשפחה, דרמה ואקשן".
"קשה לי מאוד עם קולנוע אלים ונטול אמפתיה אנושית, כמו הקולנוע של טרנטינו. אבל ב'הסנדק 2' ,לצד האלימות, יש הבנה עמוקה של טבע האדם. ממש טרגדיה יוונית קלאסית".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם