סופיה קופולה: "הריאליטי שינה את התרבות האמריקאית"
היא החלה את הקריירה כתינוק ב"הסנדק", פרשה בגיל 18 אל מאחורי הקלעים והפכה לבימאית האמריקנית החביבה על הסנובים מפסטיבל קאן. בסרטה החדש מטפלת סופיה קופולה בתרבות הסלבז, הריאליטי והרשתות החברתיות. אז מה אם אין לה ממש מושג מה זה פייסבוק או טוויטר
"בלינג רינג", שהוקרן בפסטיבל קאן השנה (ויוצג החל מיום חמישי הקרוב גם בארץ), עוסק בתרבות הסלבז. הסרט, המבוסס על מקרה אמיתי שהתרחש בלוס אנג'לס לפני כמה שנים, מתאר חמישה בני 16 המחליטים לשדוד את בתיהם של מפורסמים - ובהם פריס הילטון, אורלנדו בלום ורייצ'ל בילסון - כדי להפוך למפורסמים בעצמם. הציבור עוקב אחר מעללי החבורה באמצעות פרסומים על מקרי השוד, והתקשורת, החוגגת על מבצעיהם, מכנה אותם "דה בלינג רינג" ("חוג התכשיטים הנוצצים", בתרגום חופשי).
"שמעתי על הפרשה הזו מעט כשהעניין דווח בחדשות", מספרת קופולה. "וככל שקראתי יותר על הסיפור כך קלטתי עד כמה הוא עכשווי, נכון לתקופה הזו ולימים אלה ממש, ולא היה יכול להתרחש לפני עשר שנים, למשל. הוא מדבר בפירוש על התרבות שלנו ברגע זה. הגיבורים של המקרה היו בני עשרה שהתחברו זה לזה בכיתה בבית ספרם. הם גרו בפרברי אל-איי, מעבר לגבעות הוליווד, ורצו להיות חלק מהעולם שראו רק מרחוק".
"ללוס אנג'לס יש תפקיד מפתח בתרבות האמריקנית של היום, ואת זה אנחנו יכולים לראות בסרט. עולם שלם של סלבריטיז ותוכניות ריאליטי. הסיפור הזה לא היה יכול להתרחש בשום מקום אחר בארצות הברית או בעולם, כי הילדים האלה גרו ממש בשכנות לכוכבים ששדדו".
בקאן התקבלה קופולה כמו נסיכת הטקס, כשצעדה על השטיח האדום וטיפסה על מדרגות היכל הקולנוע הנחשב "לה גרנד לומייר". אולי בגלל ההיסטוריה שלה בפסטיבל (שניים מסרטיה הוקרנו שם במסגרות שונות והשנה הגיע תורו של השלישי), ואולי משום שבסרטיה ההוליוודיים (אף שהם נחשבים יותר לסרטי אינדי) יש גם ניחוח אירופי. ובפסטיבל קאן - האירוע הגדול ביותר של הקולנוע הבינלאומי - הוליווד בהחלט לא במרכז, כשדרך קבע גוברת הצרפתיות הלוקאל-פטריוטית.
בשנת 2000 הוקרן בפסטיבל קאן סרטה הראשון באורך מלא של קופולה, "חמש ילדות יפות", וב-2006 שובץ "מארי אנטואנט" שלה בתחרות הרשמית היוקרתית. התגובות היו מעורבות ונעו בין מחיאות כפיים לקריאות בוז, והסרט היה שנוי במחלוקת; למרות זאת הוא זכה בפרס מיוחד מטעם מערכת החינוך הצרפתית.
"אבודים בטוקיו" (2004) אמנם לא הגיע לקאן, אבל זיכה את קופולה בפרס הסרט הזר הטוב ביותר בתחרות ה"סזאר", האוסקר הצרפתי; ואילו במגרש הביתי, בטקס האוסקר האמריקני, הוענק לה בזכותו פרס התסריט המקורי. בגיל 32 היא גם הייתה יוצרת הקולנוע הראשונה שהייתה מועמדת לאוסקר הבימוי. בנוסף, סרטה "אי שם" זכה ב-2011 בפרס "אריה הזהב", הסרט הטוב ביותר, בפסטיבל ונציה; שלל לא מבוטל לבמאית-שחקנית שברפרטואר הבימוי שלה חמישה סרטים בלבד.
חששת לפני הקרנת הסרט, לאור התגובות לסרטך הקודם?
"אני נרגשת ושמחה לבוא לקאן ולהציג את סרטי. זו הזדמנות להראות אותו לקהל בינלאומי ולא רק לציבור האמריקני. ובאשר ל'מארי אנטואנט', נהדר לקבל תגובות, בין אם אני אוהבת או שונאת אותן. אני שמחה שמתקיים מפגש בין הקהל לסרט שעשיתי, ואני מרוצה שמגיבים עליו".
למרות דבריה אלה, בראיון לעיתונות סיפרה שבעקבות "מארי אנטואנט" (אגב, שיחקה בו בתפקיד קטן שרה אדלר הישראלית) - סרט תקופתי בתקציב של 40 מיליון דולר, שצילומיו המפרכים ארכו חצי שנה - חשבה כבר לפרוש מבימוי. אלא שאז פגשה את הצלם האריס סאבידס, שיצלם בהנחייתה בהמשך את "אי שם" ו"בלינג רינג". היא מספרת שהוא היה מי שהעניק לה זווית התבוננות חדשה על סרטים קטנים, בתקציבים נמוכים. ואכן, בהפקת "בלינג רינג" הושקעו כ-8 מיליון דולר בלבד.
אף שהקפידה להעביר למסך את הסיפור באופן שיזכיר את המקור, החליטה קופולה שלא להשתמש בשמותיהם האמיתיים של הצעירים. "המצאתי להם שמות כדי שהילדים האלה לא יהפכו לעוד יותר מוכרים ומפורסמים ממה שהם, בעקבות מה שעשו", היא מנמקת. "פגשתי שניים מהם (אלקסיס ניירס וניק פרוגו), והיה מרתק לשמוע את הסיפורים שלהם. הצעירה רצתה יותר מכל דבר אחר בעולם לראות את הכלב של פריס הילטון. זה משהו ששום תסריט לא יכול להמציא".
קופולה מספרת כי מלבד דיווחי עיתונות רבים על הפרשה, קראה גם דו"חות משטרה ותעתיקי שיחות - טקסטים שלא ייאמנו, לדבריה - שנערכו עם הצעירים בחקירותיהם, בניסיון להבין מה גרם לאובססיה שלהם לעולם הזוהר. היא נדהמה לגלות שהם לא ממש מבינים שעשו משהו לא תקין, ושמה שהיו מעוניינים בו יותר מכל היה הפרסום שזכו לו בעקבות מעשי השוד שלהם. לדבריה, היא לא מנסה להיות שיפוטית בסרט ולקבוע עמדה נחרצת, אלא לאפשר לקהל להחליט.
"הסיפור כולו אומר כל כך הרבה על העידן שאנו חיים בו ועל ילדים שגדלים על טוויטר ופייסבוק", היא אומרת. במהלך העבודה על הסרט ניסתה לשחזר את הימים שבהם היא עצמה הייתה נערה ואת מעשי השטות שעשתה אז עם חבריה, במטרה לתרגם את הרגש שנושאים הזיכרונות האלה לחוויות הנעורים של התקופה העכשווית. בין השאר ניסתה לתרגם את ההוויה של אז לעולם שבו תוכניות הריאליטי הן נורמה, כולל אובדן הפרטיות הכרוך בכך.
מלבד עבודת התחקיר, כמה קשה היה להפיק את הסרט?
"לקח לי כשנה לגבש את צוות השחקנים שלי, ואז התחלנו לעבוד. מה שהיה הכי חשוב הוא שנפעל יחד כקבוצה. היה לי חשוב שהדמויות לא ייראו פלקטיות ושאוכל לתאר את הסיפור מנקודת המבט של הצעירים, בכל הקשור בתיאור ההתרחשויות ובהבנת האופן שבו הם נסחפו למעשים האלה. לכן גם היה חשוב שהשחקנים יהיו בגילאים קרובים או זהים לאלה של גיבורי הפרשה עצמם, אפילו אם אין להם ניסיון רב במשחק".
ובאמת , פרט לאמה ווטסון (הרמיוני מ"הארי פוטר"), לשחקנים האחרים (טאיסה פרמיגה, ישראל ברוסאר, קלייר ג'וליין וקייטי צ'אנג) ב"בלינג רינג" אין כמעט ניסיון בהופעה על המסך, ולחלקם זו הפעם הראשונה.
מלבד העובדה שגם את היית פעם בת 16, איך את מתחברת לסיפור?
"אני בדרך כלל מחפשת בסרטיי את הדרך להזדהות עם הדמויות שלי. אלא שכאן רוב הדמויות לא סימפטיות בעליל. בסופו של דבר מארק הוא הדמות שהתחברתי אליה. הוא היחיד שיכולתי להבין אותו ואת מניעיו קצת, וכך למצוא את החיבור".
קופולה סיפרה שנהנתה מהעובדה שפריס הילטון (מקורבנות הפרשה) אפשרה לצלם סצנות בביתה שבבוורלי הילס, ואף גילמה את עצמה בסרט בתפקיד אורח קטן. "היה מרגש לצלם באחד הלוקיישנים האמיתיים של מעשי השוד", אומרת קופולה. "הבית של פריס אקזוטי מאוד, מעולם לא ראיתי דבר כזה. זו הייתה חוויה מעניינת. בכלל, ניסיתי לעצב את הסרט בסטייל של העולם שאני מתארת, וזה כלל את כל הדימויים של סלבריטאי פופ שמאפשרים הצצה למרחב הזה".
על קופולה בת ה-41 - הקטנה משלושת הילדים שנולדו לפרנסיס ולאלינור קופולה - אפשר להגיד שהיא בקולנוע מגיל אפס ובאמת להתכוון לזה. אביה, פרנסיס פורד קופולה, צילם אותה בסרט "הסנדק"(1972), שם גילמה תינוק ממין זכר, וב"הסנדק 2" (1974), שם גילמה תינוקת. היא גדלה על הסט ושיחקה בסרטיו "נערי הכרך" ו"רסטי ג'יימס", שניהם מ-1983, " מועדון כותנה" (1984) ו"להתחתן שנית" (1986). את החניכה אצל האב היא סיימה בסוף שנות העשרה שלה, עם "הסנדק 3" - קופולה החליפה בתפקיד את וינונה ריידר, שפרשה מההפקה במפתיע.
"כבר היה קשה לעשות את זה", מודה קופולה. "הייתי בת 18, והייתה לי תחושה מוזרה ולא נוחה לשחק בסרט. אנשים נלחצו מזה שאני מפסיקה לשחק, אבל לא הרגשתי שחלומותיי מתנפצים. במבט לאחור, לא אהבתי לשחק". קופולה הותירה את המסך לרבים מבני משפחת קופולה המורחבת שעוסקים בקולנוע: ברשימה, בין היתר, בני הדודים השחקנים ג'ייסון שוורצמן וניקולס קייג', והדודה השחקנית טליה שייר.
הבחורה הסקרנית והאמביציוזית למדה צילום בקולג' באוקלנד שבקליפורניה, ולמדה ציור במכון האמנויות של קליפורניה. "נרשמתי לבתי ספר לאמנויות והתנסיתי שם בתחומים שונים", סיפרה. "התעניינתי בעיקר באמנויות ויזואליות, אבל לא ידעתי מה אני באמת רוצה לעשות. כשביימתי לראשונה סרט קצר הרגשתי שיש בו הקומבינציה המושלמת של כל תחומי העניין שלי, ובהם גם עיצוב, צילום ומוזיקה. אבל רק כאשר קראתי את הספר 'חמש ילדות יפות' ידעתי בוודאות שאני רוצה לעבד אותו לסרט ושקולנוע הוא התחום שלי".
היא החלה לביים סרטים באורך מלא, וחשה באופן טבעי שעליה להשתחרר מצלו של אביה. מי שסייעה לה בכך מאוד היא אמה אלינור (שביימה סרט דוקומנטרי עטור שבחים ופרסים על ההפקה מרובת התלאות של "אפוקליפסה עכשיו", סרטו הנודע של בעלה). היא אמרה לה בפשטות לא להיות סנובית ולא לגרום לאנשים לחשוב שהיא טיפוס מתנשא. האב פרנסיס הודה שרק לאחר שצפה בסרט הקצר השני שעשתה, "Lick The Star", הבין שבתו עשויה להיות יוצרת סרטים בזכות עצמה.
כשצופים בסרטיה אכן מתקבל הרושם שהיא יוצרת עצמאית, שניחנה בעולם יצירתי ואסוציאטיבי אותנטי, שונה לגמרי מזה של אביה. ב"חמש ילדות יפות" (1999), סרטה הראשון, הקודר והמלנכולי, באה לידי ביטוי תוצאותיה של טרגדיה משפחתית שחוותה. ב-1986 נהרג אחיה ג'יאן קרלו בתאונת שייט באנפוליס שבמרילנד. "השנים לאחר מכן היו קשות", שחזרה בראיון. "הרגשתי כאילו מותו של אחי קטע את הנעורים שלי. הייתי זקוקה לטיפול פסיכולוגי, היה חשוב לי להתאושש. אבל אירוע כזה הופך לחלק ממי שאתה".
קופולה הייתה נשואה במשך כארבע שנים לבמאי ספייק ג'ונז, עד שדרכיהם נפרדו ב-2003. היום היא מודה שלא נישאה לגבר הנכון. מערכת היחסים העקרה ביניהם באה לידי ביטוי, לעדותה, בסרטה "אבודים בטוקיו", בקשר הבעייתי בין הגיבורה בגילומה של סקרלט ג'והנסון לארוס שלה, ששיחק ג'ובני ריביסי. הסרט יצא בשנה שבה נפרדו קופולה וג'ונז. מאז הספיקה לנהל רומן רציני מתוקשר עם קוונטין טרנטינו, אבל גם הוא נגמר. עם שני האקסים היא לא ממש בקשר.
ב-2011 נישאה בשנית לתומס מארס, חבר להקת הרוק הצרפתית "פניקס", ולהם שתי בנות, רומי בת ה-6 וקוסימה בת ה-3. " לא חשבתי שאנשא שוב", אמרה בעבר. "מצד שני, אין סיבה לא לעשות זאת עם מישהו שאת מעוניינת לעשות את זה איתו".
אף שסרטה האחרון עוסק בתחומים אלה בדיוק, לקופולה עצמה אין חשבון טוויטר או דף פייסבוק, היא מתעבת תוכניות ריאליטי (להוציא את "משפחת קרדשיאן", שבה צפתה באדיקות), והתפריט הטלוויזיוני המצומצם שלה מורכב בעיקר מצפייה בסדרות "מאד מן" ו"רוק 30". עם זאת, היא מעורה מאוד בעולם הפרסום, הצילום והאופנה, ומחלקת את חייה בין לוס אנג'לס, פריז וניו יורק. היא חברה טובה של מארק ג'ייקובס (הוא אפילו עיצב מוצר על שמה, "תיק סופיה"), ודיגמנה בעבר מול הצלם מריו טסטינו בשביל "ווג" הצרפתי, שיתפה פעולה עם לואי ויטון בעיצוב ליין של תיקי יד לנשים ויש לה לייבל אופנה משלה.
"לא שטחי להתעניין באופנה", היא אומרת. "אתה יכול להיות אדם עמוק ומשכיל ועדיין למצוא עניין בתחומים שהם חלק מעולם הזוהר". היא גם חובבת מוזיקה נלהבת: בין היתר ביימה קליפ ל-Air, שכתבו וביצעו את הפסקול של "חמש ילדות יפות", ובעבר הצהירה שההרכב המועדף עליה הוא הכימיקל בראדרס.
בפרויקט הבא שלה שוקלת קופולה לשוב לתגלית שלה בסרט "אי שם", הצעירה אל פאנינג, וללהק אותה לצד אחותה דקוטה לפרויקט משותף. לדבריה היא גם בשלה עכשיו ליצור סרט אולפנים הוליוודי גדול, למרות שלא ממש נהנתה מהפעם הקודמת שעשתה זאת, בשיתוף הפעולה שלה עם סוני ב"מארי אנטואנט".
"בכל סרט אני מנסה לאתגר את עצמי", היא אומרת, "ובמקרה של 'מארי אנטואנט' - לעשות סרט תקופתי היה אתגר עצום בשבילי. כשמנסים משהו חדש תמיד יש בו סיכון".
הסיכון רב יותר כשאת אישה במאית?
"יש היום הרבה יותר נשים במאיות מאשר היו כשהתחלתי, וזה מעודד. יכול להיות שקשה לנשים לעסוק בבימוי משום שזה מקצוע שמכיל את כולך, ואם יש לך משפחה זה קשה יותר. אבל יש הרבה נשים גם בענף הקולנוע, ואני שמחה על כך".
זה החל בסוף 2008 והסתיים באוגוסט 2009: חמישה בני עשרה מאזור קלבסס (רובע עשיר בעמק סן פרננדו בקליפורניה) - אלקסיס ניירס, רייצ'ל לי, ניק פרוגו, דיאנה טמאיו וקורטני איימס - פצחו בסדרת מעשי שוד בבתי שחקנים ומפורסמים אחרים שהעריצו, לאחר שהצליחו לברר מתי הבתים ריקים.
השודדים הצעירים צברו רכוש פרטי יקר של בעלי הבתים, בשווי של כשלושה מיליון דולר.
בין הנשדדים היו פריס הילטון (המטרה הראשונה, שביתה נשדד כמה פעמים), אורלנדו בלום ומייגן פוקס. התפנית בפרשה חלה כשהחבורה הציבה לעצמה כמטרה את לינדזי לוהן, באוגוסט 2009. החומר שניפקו מצלמות ההבטחה שבביתה דלף לאינטרנט, ובזכות כך הצליחה משטרת לוס אנג'לס לזהות את חמשת השודדים הצעירים (ארבעה מהם בני כיתה אחת בבית הספר האלטרנטיבי "אינדיאן הילס") - שהתקשורת כינתה "דה בלינג רינג" - ולעצור אותם לבסוף. יחד איתם נעצרו שני בוגרים, ששימשו כשומרים בחוץ ואבטחו את הפורצים כשאלה שהו בבתי הנשדדים.
לפני שנעצרה הספיקה אלקסיס ניירס, מבנות החבורה, להשתתף בפיילוט לסדרת ריאליטי בשם "Pretty Wild" לערוץ הבידור !E. התוכנית תיעדה אותה ואת אחיותיה בחיי המסיבות הנהנתניים שלהן ובמרדפן אחר קריירות דוגמנות. לאחר מעצרה החליט הערוץ להמשיך לעקוב אחריה גם בעת משפטה, תוך שיתוף פעולה מצדה כמובן, ובכך הפכה למיניסלב והצטרפה רשמית לחוג החברים ששדדה. אגב, לאחר שנגזרו עליה 30 ימי מאסר ופיקוח קצין מבחן, העבירה ניירס חלק מתקופת מאסרה בתא הסמוך לזה של לוהן (שישבה בעוון הפרת תנאי המבחן שלה על שימוש בחומרים אסורים).
העונשים של השודדים הצעירים נעו מפיקוח קצין מבחן ועד מאסר בפועל של ארבע שנים (לרייצ'ל לי,
שעמדה בראש החבורה) ושנתיים (לניק פרוגו).
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם