"ימים של שמחה": שרית חדד היא פס ייצור של להיטים
באלבומה החדש "ימים של שמחה" חוזרת שרית חדד לעשות את מה שהיא יודעת הכי טוב: לנגן על קשת הרגשות של מאזיניה. התוצאה מרשימה, עקבית ומדוייקת, אך פרקי הזמן הקצרים שבין אלבום לאלבום מקנים לעסק ארומה של פס ייצור
אז נכון, התוצאה מרגישה לפעמים קצת נוסחתית, כאילו לפני כל אלבום יושבים חדד ואבי גואטה עם צ'ק ליסט ומסמנים וי על כל רגש ורגש כדי לוודא שהם לא מפספסים אף אחד. אבל נוסחה או לא, חייבים להודות שהעסק פשוט עובד, בין אם בשיר חדש ומרגש כמו "תחזרי" ובין אם בקלאסיקה של פאריד אל אטרש כמו "הקשיבו חבריי" המקפיץ. כן, שרית חדד מספקת את הסחורה, בדיוק כמו אותו בקבוק קוקה קולה קלאסי.
עבור "ימים של שמחה" קיבצה סביבה חדד סוללה מרשימה של מפיקים, מהלך שללא ספק היה יוצר אצל אמנים מסוימים פוטנציאל בלגן וחוסר מיקוד רציני. מה שיפה בחדד הוא שלמרות תמהילי המפיקים, היא מצליחה תמיד לשמור על האישיות המוזיקלית שלה, שללא ספק טמונה בקולה הנדיר. בין אם זה הנרי (שהפיק את רוב השירים באלבום החדש), יעקב למאי, ערן כרמי, תמיר צור, רמי רבא או רן שם טוב, ללא ספק מגוון נאה של שמות וסגנונות, חדד עדיין מצליחה לנכס כל שיר לעצמה. כל קטע באלבום שייך לה בראש ובראשונה ולא משנה מי הפיק אותו, כשקולה הייחודי נשאר מוקד העניינים והוא לא מותיר מקום להסחות דעות שונות.
רגעי השיא של האלבום טמונים ללא ספק בשילוב המוצלח בין חדד לבין הזמרת דקלה. היוצרת המוחננת כתבה והלחינה לאלבום, בשיתוף עם עידו אוחיון, לא פחות מארבעה שירים חדשים "אתה מכיר אותי", "בדד", "תחזרי" ו"פעמונים") והצליחה בכישרון גדול לתפור כאן שירים בדיוק למידותיה של חדד ולשייף את מעמדה כמלכת הנשמה הישראלית. בשיר "פעמונים" למשל, אשר הפיק רן שם טוב, מילותיה של דקלה שייכות ללא ספק ללקסיקון החגיגה של חדד ,אך הן מוסיפות נופך אותנטי מסוים לז'רגון הבסיסי שלה. יחד עם ההפקה הכמעט צוענית של שם טוב נוצרת לה קלאסיקה חדשה של חדד, לא משעממת ולא חוזרת על עצמה בשום צורה שהיא.
והערה קטנה לסיום: לא ברור למה בחרה חדד להוציא את האלבום הזה כחלקו הראשון של פרויקט כפול. ייתכן שמגירת השירים שלה כבר מתפוצצת מרוב חומר, כי בינינו - מי לא רוצה לכתוב שיר לשרית חדד? הקצב הבלתי נתפס הזה, של הוצאת אלבום חדש בממוצע כל שנה וחצי, נמצא בעוכריה. בעיקר במובן שהוא לא מאפשר לה ולמעריציה ליהנות קצת מהנחת שמביאים שיריה. זה קצת נותן לכל העניין ארומה של של פס ייצור ולא באמת מאפשר לקהל להתגעגע אליה. ויש למה להתגעגע.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם