הלג'נדרי פינק דוטס: לרווחת הערפדים התל אביביים
הכינו את הבגדים השחורים והתאמנו על ריקוד עם הפנים לקיר. Legendary Pink Dots חוזרים לארץ, ואדוארד קה–ספל, הסולן, מבטיח להקים כאן לתחייה את שנות השמונים האפלות
בדומה לשאר חלוצי הז’אנר, גם המוזיקה של קה־ספל וחבריו לנקודות הוורודות, שהתחלפו לאורך השנים בקצב מסחרר, התאפיינה, ועדיין מתאפיינת, בדרמטיות מוגזמת, ברצינות תהומית ובניסיונות מאולצים על סף המופרכים לעורר אימה ופחד. אבל, להבדיל מרוב הדברים שכונו אז “גל חדש”, המוזיקה של LPD לא הסתכמה רק בקיטש מטופש בתחפושת של משהו רציני, זה היה קודר ואינטליגנטי.
LPD - שהחלה את דרכה בלונדון בשנת 1980 ובהמשך העתיקה את מגוריה לאמסטרדם – חשפה, מהרגע הראשון, מגוון רחב של השפעות מעניינות, שחלקן הגיעו מהמקומות המקובלים והצפויים (סינת’פופ, פסיכדליה, פוסט־פאנק) וחלקן יובאו מאזורים רחוקים ואקזוטיים, למשל מוזיקה יוונית.
הכינורות המסונתזים והמקוטעים שפותחים את “Curious Guy”, הלהיט המחשמל והמכושף של הלהקה משנת 1985, סומנו על ידי ערפדים תל אביביים רבים בתור שיא הערב בפינגווין ובזמן אמיתי – ולא במקרה. היו בו, כמו בשאר השירים של הלהקה, ממדים נוספים, עומקים אחרים, פחות עגמומיים ושחורים, כאלה שהתכתבו גם עם תקופות וסגנונות מוארים ושמחים יותר. אפשר אפילו להניח שאייקוני בריטפופ כמו דיימון אלברן וג’רביס קוקר החזיקו בבית אלבומים מוקדמים שלהם (עד כה, אגב, LPD
הוציאו לא פחות מ־28 כאלה. האחרון שבהם, “The Creature That Tasted Sound”, יצא אשתקד).
שורשי החיבור של הקהל התל אביבי לצליל ולאפיל של הלהקה טמונים, אולי, גם בחיבתו המשונה של קה־ספל לקסם הלבנט. משום מה יש לו איזה קטע עם התרבויות באזור אגן הים התיכון. עם זאת, העובדה שישראל היתה המקום הראשון שבו מעריצים המתינו לחברי LPD בשדה התעופה כשאלה הגיעו לכאן בתחילת שנות התשעים קשורה, בראש ובראשונה, לאובססיה הכללית של תל אביב לצד האפל של שנות השמונים – אובססיה (או ליתר דיוק, קיבעון מגוחך) שנמשכת, למרבה הפלא, עד היום בדמות ליינים של מסיבות אייטיז, הופעות של דפש מוד, הופעות של פיטר מרפי (סולן באוהאוס, מבכירי הז’אנר) וגם, כמובן, המופע הקרוב של LPD בישראל, שיתקיים בשישי הבא (7.6) בבארבי תל אביב (שמונה שנים אחרי הביקור הקודם של הלהקה בארץ).
ובכל זאת, יש סיבה להתרגשות. גם בגלל ש־LPD, בניגוד להרבה דברים שמקורם בדארק אייטיז, היא להקה שנשמעת הגיונית ורלוונטית למדי עד היום, גם בגלל שפטריק רייט, נגן הכינור המקורי של ההרכב, יצטרף להופעה, וגם בגלל שקה־ספל מבטיח פה, בשיחה עמו מלונדון, “הופעה מיוחדת במינה, ממש נדירה”, ומבקש לפרט: “ננגן סט שכולל שירים בני 30 שנה, ביניהם גם כאלה שמעולם לא עשינו לייב בעבר. בעצם, כל הקריירה של לג’נדרי פינק דוטס תהיה פרושה לאורך השעתיים האלה”.
נשמע מעניין. בעיקר לנוכח העובדה שרוב הלהקות שמגיעות הנה נוהגות להתעלל בקהל עם שירים חדשים.
"ברור, ככה זה. גם אנחנו בדרך כלל מנגנים את השירים החדשים שלנו ולא תמיד שמחים לחזור אל החומרים הישנים, אבל הפעם, באופן יוצא מן הכלל, החלטנו לעשות הופעה שתהיה מעין סיכום של קריירה. מה שבטוח זה שניתן לשירים צבע חדש, כך שהם יישמעו כמו שירים חדשים לגמרי".
למה החלטתם לעשות את המופע המיוחד הזה דווקא כאן ודווקא עכשיו?
"שמע, קודם כל בגלל שאוהבים אותנו אצלכם – והאמת היא שאני לא ממש יודע להסביר למה. הישראלים, בכלל, נתפסים בעיניי כאנשים מאוד לויאליים לדברים שהם אהבו פעם, ואני יודע שבתל אביב בפרט אנשים מאוד אוהבים את האייטיז. זה קצת מצחיק אותי, אפילו מאוד, אבל אני באופן אישי דווקא חושב שהאייטיז היה עשור מעניין מהרבה בחינות, ועובדה שכמה דברים שהתחילו שם נשארו עד היום".
גם אצלך עושה רושם שלא הרבה השתנה.
"כן, נכון, אני עדיין מלחין, שר ועושה טורים, פחות או יותר כמו פעם. יותר מזה: אני עדיין ממש נהנה מסיבובי הופעות, בייחוד עכשיו, כשיש יחסים כל כך טובים בין חברי הלהקה, כי אנחנו מנגנים ומופיעים יחד כבר ארבע שנים ברציפות. זה כבר לא כמו שהיה פעם, כשאנשים באו והלכו כל הזמן".
לפי הספירה שלי יש 29 חברי עבר בלג'נדרי פינק דוטס. משפחה ענקית.
"לא הייתי מגדיר את זה ככה. אני מניח שלא פעם קרה ששני חברי עבר בלהקה נפגשו ולא זיהו אחד את השני. שמע, חלקם ממש צעירים וחלקם... נו, אתה יודע, בגילי".
מעבר ל־29 חברי העבר, הוצאתם גם 28 אלבומים, וזה בלי להחשיב את עשרות אלבומי הסולו שהוצאת לאורך השנים. אתה זוכר את המילים והלחנים של כל השירים שהוצאת אי פעם?
"אני חושב שכן. יש לי זיכרון די טוב. בוא נגיד ככה: כשאני שומע שיר שלי ברדיו אני מיד מזהה אותו בתור שיר שלי, אבל לא תמיד אני זוכר את השם שלו. בכלל, יש לי בעיה עם שמות של שירים. מדי פעם אני גם נתקל בקאברים לשירים שלנו ביוטיוב, ולמען האמת אני מעדיף שייקחו את השירים האלה ויהרסו אותם לגמרי במקום שינסו לחקות אותנו. זה ממש מעצבן אותי לראות אנשים שמנסים לחקות את הקול שלי. אני אמנם תמיד מפרגן להם, אומר 'וואו, זה יפה!', אבל האמת היא שזה מעצבן מאוד".
לסיכום, מה אתה זוכר מהביקורים הקודמים שלך בישראל ולמה אתה מצפה מהביקור הקרוב?
"אני זוכר את עצמי יושב על החוף בסוף ינואר. מעולם לא הייתי בים בינואר לפני כן. אין ספק שיש בזה משהו מאוד מיוחד. הפעם כל האנרגיות שלי מופנות בעיקר למופע עצמו, ואני צופה שתהיה שם חוויה אינטנסיבית ביותר. משהו פראי, אמיתי, רוחני, מיוחד. ההפך מתה ועוגיות".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם