"אני כבר מיומנת בסצנות סקס"
אחרי ששיחקה בתפקיד המאהבת של רן דנקר ב"תא גורדין" ובתפקיד ארוסתו של חברו הטוב (שהוא במקרה בן זוגה בחיים), והסתערה על תפקיד ראשי בתיאטרון גשר, יש מצב שגם אתם יודעים מי זו דנה מיינרט. מיומנה של שחקנית צעירה שמקווה לא לחזור למלצר
"בחיי שאין בזה שום דבר מיני", היא מבטיחה. "ברור שהתרגשתי מאוד לקראת זה, וגם כל החברות שלי, ובעיקר האמהות של חברות שלי, כי בכל זאת זה רן דנקר, והוא גבר מושך, אין מה לעשות, אפשר מאוד להתבלבל ממנו, אבל העובדה שאיזה חמישה אנשים צופים בך, וזה נמשך שעה שכל רגע עושים קאט, וחום אימים ומזיעים, ואת לא ממש מכירה עדיין את הפרטנר שלך, ואת לא ממש עירומה כי יש כל מיני חציצות - די מוציאה לזה את המיץ. איך אפשר להתחרמן מזה? כל הזמן רק צחקנו, זה היה הרבה יותר מצחיק מסקסי ".
אולי עכשיו, אחרי חרושת השמועות שמסתובבות לגבי רן, גם את תום זה רק מצחיק.
"רן מקסים ומדהים, בזמן האחרון אנחנו פחות בקשר, ולשאלה הבאה. אני מעדיפה לא להתייחס לשמועות האלה".
את משחקת בסדרה את תמר, שמאורסת לגבר אחד ומפתחת רומן עם חברו הטוב, ואז נקרעת בין שניהם. הזדהית עם הסיטואציה?
"האמת? אייל גורדין מזכיר לי חבר לשעבר ותום נורא מזכיר לי את יונתן, ואני יכולה להבין את המקום הזה של להיות בין שני גברים, שכל אחד מהם יכול לקחת אותך למקום אחר לגמרי. את יכולה ללכת עם הגורדין, שמבטיח לך חיים שהחברה מצפה ממך, שהם חיים בטוחים יותר לכאורה, או ללכת על הלא מובן מאליו, המאתגר והפרוע יותר. ואני הלכתי על תום, כי ברור שנלך על הפרוע יותר, נכון? אבל תמיד נורא נרצה לביית אותו".
"תא גורדין", שמשודרת בימים אלו ב"קשת", צולמה כבר לפני כשנתיים כקופרודוקציה של הזכיינית עם "יס", שם היא כבר שודרה בעבר. היום, כשהיא בערוץ 2 והרייטינג גדל בהתאם, מיינרט לא נהנית מפירות החשיפה, מסיבה אחת בלבד - הבלונד. "נאלצתי לצבוע לבלונד בשביל תפקיד שאני עושה עכשיו בהצגה בקאמרי, ועכשיו אף אחד לא מזהה אותי מהסדרה. אבל לא נורא, לבלונד יש יתרונות אחרים. בואי נגיד שזו פעם שנייה שלי בחיים כבלונדינית, ובסיבוב הראשון מלצרתי באיזה בר, ובערב הראשון שהגעתי בלונדינית, גיליתי שעשיתי כפול טיפים מבכל ערב אחר. זה די מטורף. גברים הם כאלה יצורים שטחיים. עכשיו, כשאני עם החבר, זה פחות מורגש, אבל כשאני בלעדיו מתחילים איתי יותר, ופונים אלי כל הזמן ברוסית. אני כנראה נראית רוסייה יותר".
"רן הוא גבר מושך, אין מה לעשות, וקל להתבלבל ממנו". עם רנ דנקר ב"תא גורדין"
שורשים בלונדיניים אין למיינרט, אבל רוסיים יש. דור רביעי בארץ, מושבניקית מניר בנים שבדרום. ילדות של רגליים יחפות, מטע אפרסקים ורפת. סבא וסבתא שגרים בבית הסמוך, אם מורה ואב טייס, ארוחות בוקר, צהריים וערב ביחד, כל המשפחה.
"אבא שלי היה במשך שנים אזרח עובד צה"ל, וזה אומר להיות בבית המון. גדלנו עם אבא ואמא שכל הזמן בבית, וזה משהו שאני רואה שהיום הוא ממש נדיר. אבא גם היה חקלאי, ואת רוב הילדות העברנו במשק. מיון אפרסקים, נסיעות עם סבא למחלבה. לקח לאבא שלי שנים לעשות את המעבר לתעופה אזרחית, והיום הוא טייס באל על. הוא לא כל כך רצה את זה, כי הוא מאוד נהנה להיות איתנו בבית, ורק כשבגרנו - אחותי הגדולה היא היום פיזיותרפיסטית ואחי הקטן גם טייס - הוא עבר".
אז עכשיו יש לך טיסות חינם, בטח ראית כבר את כל העולם.
"אני לא מנצלת את זה כראוי, בגלל שאני עסוקה, אבל בואי נגיד שכבר הספקתי להיות בהרבה מקומות. הטיסות חינם, אבל השהות, לצערי, לא. מימנתי טיולים בעבודה בעגלות בבולטימור ובווירג'יניה, מכרתי מוצרים של ים המלח ואז טיילתי עם זה כמה חודשים, וזה עוד הספיק לי לשכירות בתל-אביב כשחזרתי. זה כסף מסנוור, אבל לדעתי היום זה לא שווה את הסיכון שתופסים אותך ומגרשים אותך".
מיינרט מיינה אפרסקים, אבל חלמה על הבמות. אחרי שירות צבאי כפקידת טייסת במצפה רמון, היא נרשמה למכינה של יורם לוינשטיין ( "רציתי לבדוק אם אני ערוכה לזה בכלל"), ואז ערקה לתל-אביב. המעבר החד מפאבים קיבוציים עם בחורים בכפכפים וחולצות מסלול ללב הבוהמה התל-אביבית היה טבעי עבורה, כי מיינרט תמיד ידעה שתהיה שחקנית. "אם זה מה שאת רוצה, את צריכה להיות בתל-אביב. באזור שלי זה קצת מסובך לקחת את זה באופן מקצועי. בתור נערה נורא קסם לי שהכרתי חבר'ה מתלמה ילין, שנשמו את המקצוע מגיל קטן. רציתי גם".
את תקופת לימודיה ביורם לוינשטיין היא העבירה עם בני מחזורה רונה לי שמעון, יעל גרובלס ומיטל גל, וגם עם חגי, שהיום משחק איתה ב"תא גורדין", ב "המגיפה" וגם ב"טירונות בלוז" בתיאטרון באר שבע. הם הפכו לבני זוג רשמיים רק בתום השנה השנייה.
"די מההתחלה נוצר בינינו רומן, אבל עשינו המון צרות אחד לשני. כל אחד מאיתנו בדיוק יצא מקשר רציני, ולקח זמן עד שהבנו שאנחנו עמוק בתוך הסיפור הזה. פעם אני לא רציתי ופעם הוא לא רצה, וכל הזמן הייתה תחושה שאולי זה רק תלוי חוויית הלימודים, כי בית ספר למשחק זה מכבש, עוברים עלייך המון תהליכים רגשיים, וזה מבלבל. עד שהבנתי שאני מאוהבת לקח איזה שנתיים, ואז מיד עברנו לגור יחד וזה מה שקורה מאז, כבר שלוש וחצי שנים".
שני שחקנים בבית אחד. לא לימוד אותך שאם את בוחרת במשחק את צריכה מהנדס לצידך?
כן, אני יודעת, לימדו אותי. אבלבמקרה הזה לא יצא ככה. לא בוחרים במי להתאהב ואין מה לעשות, זו חבילה. אנחנו שני שחקנים בתחילת הדרך, וזה לא פשוט. כרגע יש משהו מאוד מאוזן בקריירות של שנינו, וזה מאוד מפחיד שזה ישתנה".
למה ? בגלל קנאת אמנים?
"ברור, זה פחד אלוהים. יש קנאה. אנחנו גבר ואשה, אז אנחנו לא מתחרים על אותם תפקידים, אבל בכל זאת, הקנאה קיימת, וזוגות שיגידו לך שלא - משקרים. יש תקופות שהן פחות מאוזנות בינינו, וצריך ללמוד לקבל אותן. מי שיושב בבית, לא נעים לו. והוא גם חייב לעבוד במשהו אחר, אין ברירה. אני מדריכת פילאטיס ותום ממלצר".
לא מבאס? בשבוע שעבר מאיה מרון, זוכת פרס אופיר ושנחקנית מוכרת, מלצרה אותי ב"האנוי".
"וואלה? כן, מבאס. גם אני מלצרתי, וזה לא נעים. אנשים ניגשים ואומרים לך'מאיפה את מוכרת לי', ואת מתחילה להתפתל. אני בטוחה שגם לה זה קורה כל הזמן. זה לא ממקום רע, אבל זה קטע ישראלי, וזה מעמיד אותך פנים אל פנים מול הכישלון שלך. בגלל זה היה חשוב לי ללכת ללמוד הדרכת פילאטיס, כי המפגש הזה היה קשה לי. פילאטיס זה יותר מתגמל, כי יש משהו קצת כפוי טובה בלהיות מלצר, בטח כשאתה מגיע עם תחושות כאלה".
כשהיא לא מחטבת נשים על מכשירים, הקריירה הצעירה של מיינרט צוברת הישגים מרשימים. שנתיים מאז סיימה את לימודיה, ברקורד שלה כבר נצברו תפקיד בסדרה הפרובוקטיבית "2.3 בשבוע " ("עשיתי סצנות סקס גם שם, אז כבר הייתי מיומנת"), ותפקידים ראשיים בהצגה "פרימדונה" בתיאטרון גשר לצד סשה דמידוב, וב"איש קטן, מה עכשיו? " בקאמרי , שביים איתי טיראן.
משחקים במגרש של הגדולים.
"לא האמנתי שזה יקרה כל כך מהר, וזה מדהים. את '2.3' ואת' תא גורדין' צילמנו עוד לפני שנגמרו הלימודים, והתפקיד הראשי ב' פרימדונה' הגיע לגמרי בהפתעה. אלכסנדר מורפו, הבמאי של ההצגה, הוא בולגרי, ושיטת העבודה שלו לא מתאימה לבעלי לב חלש. הוא בקושי מדבר אנגלית, בעיקר רוסית, והוא מאוד אוהב להתנסות. אני הגעתי בכלל כדי לשחק את תפקיד המאהבת של המלך, שזה תפקיד קטן, וכל יום בחזרות הוא היה מחליף תפקידים בין הדמויות. חודש לפני שההצגה עלתה הוא נתן לי יום אחד את התפקיד הנשי הראשי, של מרגרט יוז, וככה זה נשאר מאז. עד היום, וההצגה רצה כבר שנה וחצי, הוא לפעמים מגיע להצגות, ואני מתה מפחד שהוא פתאום יחליף אותי שוב".
בין הצגה להצגה היא מגדלת עם בן זוגה חתול ועציצים בדירה שכורה בזמנהוף, וחולמת על סדר כלכלי חדש. הם מדברים על חתונה, היא כבר בת 28 ולו ימלאו עוד מעט 30, אבל כרגע הקריירה היא בראש סדר העדיפויות. "אנחנו לא מפחדים מהמילה או מהמחויבות, אבל בשביל ערב אחד צריך המון השקעה והמון כסף שאין לנו עכשיו".
אפשר לחשוב, יחפים בדשא של המושב, לא?
"בטוח בדשא, אבל לא בטוח של המושב. תום הוא קיבוצניק ממשמרות, ושם הדשא הוא ה-דשא. זה הדשא שמאיר אריאל כתב עליו את 'אגדת דשא'. זה דשא שהוא יותר סלב מאיתנו. בכל מקרה, גם חתונה בקיבוץ זה יקר, שלא תטעי. יוקר המחיה היום זה פסיכי, בתור זוג צעיר אנחנו מאוד מרגישים את זה. זה מבעבע לנו מתחת לרגליים. כל דבר שאנחנו קונים אנחנו חושבים פעמיים, לא יצאנו לחופשה כבר שנה, מסעדות זה משהו שנשמר רק לאירועים מיוחדים, אנחנו עושים קניות רק בשוק, ואין לנו מצב לקנות דירה בשנים הקרובות וזה באסה. אפילו ילדים, שכבר בא לי ואני מרגישה את השעון הביולוגי מתקתק, אין לי יכולת כלכלית להביא. זה לא פשוט, אבל אני אופטימית".
סעו להוליווד, נסו את מזלכם.
"זה לא שאנחנו לא חולמים על זה לפעמים, אבל לא רע לי פה, אפילו טוב לי ברגעים מסוימים. אני צריכה הזדמנות שתיקרה בדרכי בשביל לעשות כזה צעד. אני רואה את אלונה טל, ואני נדהמת כמה אומץ יש לבחורה הזו, כדי לנסוע לשם ולהגיד 'זה מגיע לי', ולהשיג את זה. אני לא יכולה. אם זה יקרה לי, זה יהיה יותר דומה לסיפור איילת זורר, שעשתה פה קריירה יפה, וכשהגיע הרגע היא לא פחדה, ונסעה לנסות גם שם. אני צריכה להרגיש ש-I OWN IT, שיש לי כמה חתימות לפני. אולי אז יהיה לי אומץ ".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם