חודש הקריאה והספרות: הסופרים מדברים (חלק ב')
רם אורן הושפע משרלוק הולמס, אורלי קראוס-ויינר מעריצה את "מלכוד 22" וירמי פינקוס לא מתרשם מ"אלטנוילנד". לרגל חודש הקריאה והספרות, עונים שמונה סופרים בכירים על שאלון מיוחד שמגלה לקוראים עם איזה משורר היו רוצים להיפגש, איזה ספר זכור להם מילדות ומתי הבינו שהכתיבה היא חלק בלתי נפרד מחייהם
חודש הספר העברי: הסופרים מדברים (חלק א')
רם אורן - סופר ומו"ל, החל לכתוב ספרים אחרי שעבד בתפקידים בכירים במשך שנים רבות ב"ידיעות אחרונות". כתב עד היום יותר משלושים ספרים, חלקם רומנים בידיוניים ואחרים היו ספרים על פרשיות היסטוריות. כל ספריו היו רבי מכר.
איזה ספר הכי זכור לך מילדותך?
"'הלב' של דה אמיצ'יס הוא יומן בית ספר איטלקי שהתרגשתי מאוד מהקריאה בו בילדותי. זהו קובץ סיפורי הווי וסיפורים אחרים שהסעירו את דמיוני".
איזה ספר מוערך יתר על המידה לדעתך?
"'כסא פנוי', ספר המבוגרים הראשון שכתבה ג.ק.רולינג, מחברת "הארי פוטר,"זכה לשבחים רבים, חלקם מוגזמים. הספר, החושף יכולת כתיבה משובחת מספר על הווי של עיירה קטנה באנגליה, אבל העלילה שהצמידה לו המחברת נטולת עניין ומתח".
עם איזה סופר/משורר היית רוצה להיפגש?
"עם דוד אבידן, מושא הערצתי במשך שנים רבות".
איזה סופר/ משורר היית בוחר להנציח על השטרות החדשים?
"את נפתלי הרץ אימבר, מחבר ההימנון הלאומי, התקווה".
האם יש ספר שקראת יותר מפעם אחת?
"'התיקונים', ספר נפלא על משפחה אמריקנית מאת הסופר ג'ונתן פראנזן".
מי הדמות הספרותית שהכי השפיעה עליך?
"שרלוק הולמס".
מתי הבנת שכתיבה היא האהבה הגדולה?
בגיל שמונה. כבר אז רציתי בכל מאודי להיות סופר. כתבתי בלי הפסק לעיתוני ילדים וחיברתי ספרים שמצאו את דרכם למגירה
שלומית כהן אסיף - כלת פרס ביאליק לספרות ילדים, זכתה השנה ב"קסת הזהב" מטעם אגודת הסופרים, פרסמה 60 ספרים לילדים. השנה הופיע הסיפור "מתחיל בבום ונגמר בטראח" (ספרית פועלים) וקובץ שירים "גם לירח יש גומות חן" (עם עובד)
איזה ספר הכי זכור לך מילדותך?
"'שירים ופיזמונות של ביאליק'". גדלתי בבית בו הקריאו לי שירה. אני זוכרת את אבי המנוח מקריא לי שיר אחר שיר מתוך הספר מלווה באיוריו של נחום גוטמן. גם היום, כשאני נתקפת בגעגוע לאבי אני לא מדפדפת באלבום תמונות ישן, אלא בפיזמונות של ביאליק ומחפשת את הקול של אבא".
איזה ספר מוערך יתר על המידה לדעתך?
יש ספר שלא ירדתי לעומקו, ספר שהגיבורה שלו אינה חביבה עלי במיוחד זוהי עליסה בארץ הפלאות של לואיס קרול. בחיי, אם עליסה הייתה מזמינה אותו לנשף כובעים או למסיבת תה –הייתי מתחמקת.
עם איזה סופר/ משורר היית רוצה להיפגש?
"הייתי שמחה להיפגש עם סופר אחד שכבר איננו, עם הארגנטינאי חורחה לואיס בורחס. אני פשוט רוצה לספר לו כמה הרבה למדתי ממנו, ויותר מזה אני רוצה לשחק איתו בטניס של מוחות. גם כשאני קוראת את יצירותיו אני משחקת איתו טניס"
את מי היית בוחרת להנציח על השטרות החדשים?
"את ג'קלין כהנוב, גם סופרת וגם מסאית מופלאה, שעדיין לא קם לה יורש. חבל שאינה מוכרת לדור הצעיר".
האם יש ספר שקראת יותר מפעם אחת?
"יש לי שלושה מדפים של ספרים שאני חוזרת אליהם לעתים תכופות. ביניהם גם 'מומו' של הסופר הגרמני מיכאל אנדה. זוהי אגדה מודרנית ואגדות תמיד מנחמות אותי".
מי הדמות הספרותית שהשפיעה עלייך?
"אמיל, גיבורו של הספר 'אמיל והבלשים' של אריך קסטנר. בילדותי הייתה לנו שכנה קראו לה גברת טישביין. תמיד חשבתי שהיא הדודה של אמיל ובקיץ יבוא לבקר אותה, וכך אזכה סוף סוף לפגוש אותו".
מתי הבנת שכתיבה היא האהבה הגדולה?
"אולי ביום שהתחלתי לוותר על דברים חשובים לטובת הכתיבה, ואולי ביום שהתחלתי לבקש עפרונות מתנה ליום ההולדת".
אורה מורג - סופרת ילדים ונוער ומתרגמת. כתבה למעלה מ-40 ספרים. האחרון שבהם, "חפרפרת במחתרת", חוזר אל תקופת המנדט הבריטי.
איזה ספר הכי זכור לך מילדותך?
"'מחניים', הידוע גם בשם 'הילדים מרחוב פאל'".
עם איזה סופר/ משורר היית רוצה להיפגש?
"א.א. מילן".
את מי היית בוחרת להנציח על השטרות החדשים?
"את אנה פרנק. אלמלא מותה היא הייתה מגיעה לכתיבה ברמה גבוהה ביותר והופכת לסופרת טובה".
האם יש ספר שקראת יותר מפעם אחת?
"'ציד הסנארק' מאת לואיס קרול. אי אפשר בקריאה אחת, לקלוט וליהנות משפע הטירוף וההברקות. גם התרגום של ניצה בן ארי ודני קרמן דורש קריאה נוספת ונוספת".
מי הדמות הספרותית שהכי השפיעה עליך?
"אחאב מ'מובי דיק' של מלוויל".
מתי הבנת שכתיבה היא האהבה הגדולה?
"ניגשה אלי אישה בשבוע הספר כשעמדתי ביריד וחתמתי על ספרי 'מאה תפוחים חדשים כולל מ.ע.מ.'. האישה סיפרה לי: סעדתי לפני מספר חודשים את חברתי חולת סרטן בבית חולים. כבר לא היה מה לעשות יותר רק להמתין למותה. קראנו יחד את ספרך. מעומק כאבה ולמרות מצבה היא פרצה מדי פעם בצחוק גדול. הצחוק האחרון שלה שנבע מספרך היה הנחמה היחידה שליוותה אותה אל מותה'. כנראה שאז הבנתי שהכתיבה היא האהבה הגדולה שלי".
סמדר שיר - כתבה כ-400 ספרים לילדים ובני נוער (הסדרות "גלי" ו"קסדת הקסם", הוצאת ידיעות ספרים) וכן שישה רומנים שהיו לרבי מכר, האחרון שבהם "שירת מרים".
איזה ספר הכי זכור לך מילדותך?
"'אני אתגבר' של דבורה עומר. סיפורה של הנערה שהצליחה להתגבר על המגבלות הגופניות הילך עלי קסם ועד היום, במצבים קשים, אני משננת לעצמי שאפשר לשרוד".
איזה ספר מוערך יתר על המידה לדעתך?
"ספריו של הרלן קובן. נכון, המתח עז, אבל דקה אחרי שהגעתי לעמוד האחרון שכחתי הכול".
עם איזה סופר/ משורר היית רוצה להיפגש?
"בחלומות אני יושבת בבית קפה עם לאה גולדברג ורחל. כל אחת מהן, בדרכה, היא האלוהים שלי".
את מי היית בוחרת להנציח על השטרות החדשים?
"נעמי שמר. היא הכי ישראלית, הכי נוגעת והכי של כולנו".
האם יש ספר שקראת יותר מפעם אחת?
"'אלמנה לשנה אחת' של ג'ון אירווינג. בעיני הוא כמו ביצת הפתעה. בכל קריאה אני מגלה בו משהו חדש".
מי הדמות הספרותית שהכי השפיעה עליך?
"בילבי. שמחת החיים שלה מדבקת. היא תמיד גורמת לי לצחוק".
מתי הבנת שכתיבה היא האהבה הגדולה?
"בפעם הראשונה שבה כיוונתי את השעון המעורר לשתיים לפנות בוקר כדי לקום ולכתוב את מה שבער בי ושאותו לא הספקתי לתרגם למילים במשך היום. זה היה מזמן. מאז צברתי אין ספור לילות לבנים. רק אהבה בוערת יכולה לגרום לי לצאת מהמיטה אל הקור והחושך".
ד"ר מישקה בן-דוד, מחברם של 13 ספרים, בהם רומנים, קבצי סיפורים, חמישה רומני ריגול ושני ספרי עיון. ספרי יצאו בהוצאות כתר וידיעות-ספרים. ד"ר לספרות, בעבר בכיר במוסד ומנהלהתיכון למדעים ולאמנויות.
איזה ספר הכי זכור לך מילדותך? למה?
"ספרי חסמב"ה, שמלבד היותם בעלי עלילה סוחפת, ניחנו בהומור, יצרו הזדהות עם תקופת הקמת המדינה, ורצון להשתתף בפעולות הגנה על המדינה".
איזה ספר מוערך יתר על המידה לדעתך?
לעיתים ספר לא מוצלח של סופר מוצלח נהנה מהמוניטין של הסופר ומוערך יתר על המידה, במקום לקבל התייחסות עניינית. זה אירע למרבית סופרינו הגדולים, ואין טעם לציין שם אחד".
עם איזה סופר/ משורר היית רוצה להיפגש?
"עם ג'ק לונדון – בהנחה שהמינגוויי יהייה עסוק מדי בפגישות עם סופרים אחרים. השילוב של ספריו וחייו היווה השראה עבורי בנעורי. כמותו עבדתי בעבודות רבות ורכשתי חווה חקלאית, וכמותו אני כותב במהירות רבה. בעיקר הזדהיתי בנעורי עם דמותו של מרטין עדן, גיבור הרומן בשם זה".
איזה סופר/ משורר היית בוחר להנציח על השטרות החדשים?
"את אהרון אפלפלד, ולו משום שבכתיבתו הוא מנציח ללא לאות באופן ספרותי, פיוטי ונוגע ללב את פרק ההסטוריה שאסור לנו לשכוח, ושמהווה בעיני את אחת הסיבות המרכזיות להיותנו כאן. האיפוק שבכתיבתו מקנה לספריו עוצמה רבה, מבליט את האימה שבתקופה ההיא מבלי לתאר את מוראותיה, ולדעתי ספריו צריכים להיות חלק אינטגרלי מאוצר הספרים של כל ישראלי".
האם יש ספר שקראת יותר מפעם אחת? איזה ולמה?
"רק ספרי שירה קראתי שוב ושוב, אזכיר את אוסף שיריו המלא של דוד פוגל, אך יש גם אחרים שאני חוזר ומעיין בהם. אצל פוגל יש שירים המקפלים בתוכם במילים ספורות את אימת המוות - למשל, "לאט עולים סוסי", ואצל אחרים דווקא את שמחת החיים שאני אוהב לחזור אליהם - אמיר גלבוע למשל. כמעט ואין רומנים שאני קורא שוב, כי במרביתם – כולל אלה שנחשבים ל'ספרות יפה' במיטבה, ישנו אלמנט של מתח בעלילה, שגורם להמשיך ולקרוא – ולא מצאתי עדיין ספר שאני רוצה לקרוא שוב למרות שסופו ידוע לי".
מי הדמות הספרותית שהכי השפיעה עליך?
"הנסיך מישקין, הוא ה'אידיוט' ב'אידיוט' של דוסטוייבסקי. מדובר באדם תם וטוב לב במידה שנתפסת על ידי הסביבה כטפשות. דמות שהתאהבתי בה, ושאילו נורמות ההתנהגות שלה היו רווחות, היינו חיים בעולם טוב בהרבה".
מתי הבנת שכתיבה היא האהבה הגדולה?
"כתבתי באהבה מאז שלמדתי לכתוב – בכיתה א'. כבר אז אלה היו סיפורים ששיפרו את המציאות – למשל תיאורי משחקי כדורגל של נבחרת ישראל שבהם הפכתי את התבוסה לניצחון. הנובלה הראשונה שכתבתי לצורך פרסום היתה "חיילים שמחים" שכתבתי בעודי חייל. ההתקבלות המהירה והנלהבת שלה בביקורת עזרה לי להחליט שכתיבה היא ייעוד שלי. יחד עם זאת – היו לי אהבות נוספות, ועבדתי בעבודות שאהבתי כמעט כמו את הכתיבה, ורק אחרי פרישה מוקדמת לגימלאות החלטתי להתמסר לאהבה ראשונה זו.
אורלי קראוס ויינר, פרסמה 12 ספרים ובהם "התרוממות", "מאושרת בדרכה" ו"הנסיך" שיצא לאור לאחרונה.
איזה ספר הכי זכור לך מילדותך?
"הספר שהכי זכור לי מהילדות הוא 'דזירה' מאת אנמרי סלינקו. זהו למעשה רומן היסטורי על צרפת בשלהי המהפכה ובתקופת עלייתו של נפוליאון לשלטון. הרומן מספר בגוף ראשון על חייה של נערה שהפכה לארוסתו של נפוליאון אבל לא התחתנה אתו כיוון שנזנחה לטובת ג'וזפין שהייתה מבוגרת, עשירה ובעלת יותר קשרים ממנה ולכן השתלם לנפוליאון יותר לשאת אותה לאשה. במקביל לעלילת חייה המרתקת והרומנטית של דזירה היא גם שוזרת בספר את אלמנטים פוליטיים מרתקים המתארים כיצד דרס נפוליאון ברגל גסה את השגי המהפכה, הכתיר את עצמו לקיסר וגרר את העם הצרפתי כמעט לאבדון במלחמות חסרות טעם לכיבוש אירופה".
"כנערה צעירה הבנתי בפעם הראשונה בחיי שמנהיגים כריזמטיים מדי יכולים להיות אסון לעמם ועד כמה חשוב לשמור על דמוקרטיה וזכויות האזרח. תובנה נוספת, חשובה ומעניינת שנגלתה לי הייתה בסופו של הרומן, כשבעלה של דזירה מוכתר ליורש העצר של שבדיה והיא כל כך סובלת בארמון המלוכה עד שהיא חוזרת לבדה לצרפת. הניפוץ הכל כך ריאליסטי של אגדות סינדרלה היה מאד חשוב לי כנערה מתבגרת שמן הסתם גם טיפחה בסתר חלומות על חתונה עם נסיך. בקיצור, דזירה הוא רומן היסטורי מרתק ושנון שהעניק לי את מרבית התובנות הפוליטיות שהולכות אתי עד היום".
איזה ספר מוערך יתר על המידה לדעתך?
""יוליסס" של ג'יימס ג'וייס. יסלחו לי מבקרי הספרות אבל כשאני מגיעה לעמוד מאה בספר ועדיין לא מבינה על מה הוא מדבר, בשבילי זה סימן שעדיף להרים ידיים ולהפסיק לקרוא".
עם איזה סופר/ משורר היית רוצה להיפגש? מכל תקופה, מכל עידן
"הייתי רוצה להיפגש עם ג'וזף הלר המנוח שכתב את "מלכוד 22" שבעיני הוא הספר הכי גאוני שקראתי בחיי. מסקרן אותי לדעת אם חוש ההומור המטורף שמאפיין את הספר אכן 'נשפך לו מהשרוול' או שהוא עבד עליו קשה. לי אישית מאד חשוב לתבל את הספרים שלי בהומור ואירוניה וזוהי המטלה הכי קשה בשבילי במהלך הכתיבה".
איזה סופר/ משורר היית בוחרת להנציח על השטרות החדשים?
"הייתי בוחרת למשל את דבורה עומר, שספריה העשירו את ילדותי, ואת דן בן אמוץ, שלדעתי היה סופר נפלא ולא הוערך מספיק ככזה, אולי בגלל שהיה פרובוקטיבי מדי".
האם יש ספר שקראת יותר מפעם אחת? איזה ולמה?
"כל ספר שאני ממש אוהבת אני קוראת יותר מפעם אחת. את 'דזירה' למשל קראתי עד שהוא התפורר, ולצערי, לא פרסמו אותו מאז במהדורות חדשות, את "מילכוד 22" אני קוראת מדי פעם גם היום ומדקלמת ממנו קטעים נבחרים בעל פה, את "רומן רוסי" אני גם נהנית לקרוא כל פעם מחדש עד היום. הסיבה שאני חוזרת וקוראת אותם היא פשוט כי אני כל כך נהנית מהם שאני מוצאת את עצמי מתגעגעת אליהם כשעובר הרבה מדי זמן מאז שקראתי אותם לאחרונה".
מי הדמות הספרותית שהכי השפיעה עליך?
"יש כמה דמויות כאלה: החל מיוסריאן מ'מלכוד 22', סקרלט אוהרה מ'חלף עם הרוח', ג'ני גארפ מ'העולם לפי גארפ' וכמובן דזירה".
מתי הבנת שכתיבה היא האהבה הגדולה?
"רק כשכתבתי את 'התרוממות' בגיל 36. התגעגעתי אז מאד לתקופת הדיילות ודרך הכתיבה פשוט חזרתי לשם, לאווירה המיוחדת, לאנשים שחלקם היו משוגעים על כל הראש אבל גם חמודים וכיפים, לדרך החיים האסקפיסטית ההיא שאותה מאד אהבתי. מכל זה הבנתי שבעצם הכתיבה אני יכולה להחיות אנשים יקרים שאיבדתי (כמו שעשיתי למשל ב"דיוקן הונגרי" שנכתב על אבי ז"ל), להמציא דמויות שהייתי מעדיפה שיקיפו אותי, לברוא עולמות שבהם יותר טוב לחיות ותוך כדי תהליך הכתיבה פשוט לחיות במציאות הבדיונית שיצרתי. כשגיליתי שאני גם לא נזקקת לעזרה של פסיכולוג או פסיכיאטר, כדי לחזור למציאות, ויותר מזה, שהאנליזות שאני עורכת תוך כדי כתיבה לגיבורים שלי עוזרות לי גם להבין יותר טוב את עצמי, הבנתי שהכתיבה זאת אהבתי הגדולה".
דתיה בן דור - סופרת, מלחינה, משוררת, מחזאית ותסריטאית. מספריה: "סבתא מינה מבנימינה", "גברת קרש ומר מערוך", "ספר השטוזים של דתיה", "ככה זה בעברית".
איזה ספר הכי זכור לך מילדותך?
"האסופית. בגלל הבכי".
איזה ספר מוערך יתר על המידה לדעתך?
"שיפוטיות זה לא אני".
עם איזה סופר/ משורר היית רוצה להיפגש?
"שקספיר".
איזה סופר/ משורר היית בוחרת להנציח על השטרות החדשים?
"ע. הלל"
האם יש ספר שקראת יותר מפעם אחת?
"מסעות גוליבר. מעורר בי קנאת סופרים בכל פעם מחדש".
מי הדמות הספרותית שהכי השפיעה עלייך?
"זורבה היווני".
מתי הבנת שכתיבה היא האהבה הגדולה?
"כשכתבתי את החיבור 'משה רבנו על הר סיני' בכתה ב'".
מיכאל אבס - סופר ילדים, חתום על סדרת הספרים "משחקי בילוש", שבין ספריה "המרדף אחר איש החידות" (אשר יוצא ממש בשבוע הקרוב), ו"תעלומת החטיפה המסתורית", ספרים נוספים – "מסביב לעולם בשמונים חידות" וכן "אולימפיאדת החידות", כולם בהוצאת מודן.
איזה ספר הכי זכור לך מילדותך?
"'תעלולי ג'וחא' מאת אבא שלי, שלמה אבס, אני עדיין זוכר את האיורים של דני קרמן ואיך התחשק לי לאכול את הלחם שבאחת התמונות, יש משהו חם ומנחם בספר הזה, מה גם שאני שובב ובדחן והספר תפור למידותיי".
איזה ספר מוערך יתר על המידה לדעתך?
אני לא אוהב את הספר "החטא ועונשו" אני זוכר שהכריחו אותי לקרוא אותו בתיכון ושנאתי כל רגע, אין ספק שכתב אותו סופר מוכשר אבל הגיבור היה אדם עלוב עם חיים עלובים שרוצח זקנה על כמה רובלים למיטב זכרוני ואחר כך עוסק יום ולילה בנוירוזות שלו עד הסוף הטראגי הבלתי נמנע, לא מזדהה איתו בכלל. יש ספרים שהם בריאים לנפש והם ספרים טובים. יש ספרים שהם לא בריאים לנפש והם לא ספרים טובים. החטא ועונשו לא בריא לנפש.
עם איזה סופר/משורר היית רוצה להיפגש?
"הייתי רוצה להיפגש עם שייקספיר, מסיבה אחת מפני שהוא בעיני גדול הסופרים, ומסיבה אחרת שאני חושב שהיה לו חוש הומור קטלני ופגישה איתו תהיה חוויה מהנה ובלתי נשכחת. חוץ מזה הוא גאון".
איזה סופר/משורר היית בוחר להנציח על השטרות החדשים?
"הייתי מחזיר את חכמנו זכרו לברכה הרמב"ם שבעבר הונצח אם אינני טועה על שטר 1,000 שקל והשקל האחד הירוק והנוסטלגי, אני מחשיב אותו לא רק כרב גדול אלא גם כן כסופר גדול מפני שהוא כתב את 'מורה נבוכים' מספרי האמונה הדת והפילוסופיה הגדולים והעמוקים בתולדות האנושות, ואם זה לא סופר, אז מה כן?".
האם יש ספר שקראת יותר מפעם אחת? איזה ולמה?
"היה פעם ספר מאת סופר ישראלי שהיה כל כך גרוע שקראתי אותו פעם נוספת מסיבות לא ברורות, הוא היה כל כך גרוע שלא יכולתי להפסיק לקרוא, כמו תאונת רכבת שאתה לא יכול להסיר ממנה את העיניים, וכולם עוד שיבחו את הספר..."
.
מי הדמות הספרותית שהכי השפיעה עליך?
"'כה אמר זרתוסטרא' של ניטשה השפיע עליי רבות. למרות שלא הבנתי מחצית ממה שהוא אמר בספר, הדברים שכן הבנתי די שינו את חיי, לפחות באותה תקופה. היום כבר לא יוצא לי לעיין בזה אבל יכול להיות מעניין".
מתי הבנת שכתיבה היא האהבה הגדולה?
"אני חושב שהבנתי אחרי כמה ספרים כשראיתי שהכתיבה שלי משפיעה על מי שקורא אותה, אני לא מתיימר לשנות את חייהם של הילדים, מספיקה לי ההנאה והסקרנות שלהם ואני יודע שאני עושה משהו חשוב. לכתוב זה לא כיף, זו מלאכה מייגעת ואני לא אוהב את זה, האהבה מתחילה כשהספר מוכן והילד קורא".
יהודית רותם - מספריה: "אחות רחוקה", "קריעה", "אהבתי כל כך", "כולם צמאים לאהבה", "על משכבם בלילות", "מתי תבוא אלי". ספרים לילדים: "דנה ואמא והר נפוליון". "אפשר לספר זאת גם ככה" עתיד לצאת לאור ביולי.
איזה ספר זכור לך מילדותך?
"הורי לא קנו לי ספר מעודם. הקריאה המורעבת שלי נראתה להם טירוף מיותר, אובססיה ובזבוז זמן. גם המורות בבית יעקב בבני ברק, שם למדתי, התנגדו לקריאתי והענישו אותי בכל פעם שנתפסתי חוזרת מהספרייה בבית ההסתדרות ברחוב רבי עקיבא, בבני ברק. בכיתה ו' הגיע לידיי ספרו של הנריק סנקביץ', 'קוו ואדיס', רומן היסטורי על ראשית ימי הנצרות ברומא הפגאנית. קראתי אותו אחוזת רטט. הוא נגע בלבי, בנשמתי, ברגשותיי הרומנטיים".
"מאז קראתי אינספור ספרים, אבל הספר הזה טלטל, הסעיר, ולימד אותי, שישנם עוד עולמות, אמונות ודעות, שהעולם אינו מצטמצם לשטחה הצר של שכונת זיכרון מאיר בבני ברק, בין ביתי למרגלות ישיבת פונייביז' לבין בית הספר דמוי הקסרקטין. הזדהיתי עם המדוכאים - אולי משום שגם אני הייתי מדוכאת? וביקשתי לעצמי פתח הימלטות צר מעולמי הסגור והחונק, וכמה שרחוק יותר טוב...כמובן שידעתי שאת החלום הזה לא ניתן להגשים, אבל לבסוף הגשמתי חלום אחר, טוב ממנו, ויצאתי לחופשי".
איזה ספר מוערך יתר על המידה?
"רציתי דווקא לכתוב על ספרים המוערכים פחות מן המידה. כולנו מכירים ספרים שיצאו לאור ולא זכו לחשיפה הראויה להם ולכותביהם, שלא קיבלו פרסים ואפילו לא הוזכרו בביקורות הספרים בעיתונים. ספרו של יצחק מאיר 'אשה אחת' בהוצאת מעריב, הוא אחד מהם. זהו ספר נפלא, כתוב ביד אמן. הסופר כתב את הסיפור מתוך תודעתה של אישה, אמו. לא אכביר מילים, צריך לקרוא".
עם איזה סופר הייתי רוצה להיפגש?
"פעם חלמתי להיפגש עם פרימו לוי. אחרי מותו התאבלתי עליו, בממש, והשאלה אם צנח אל מותו בתאונה או התאבד הטרידה אותי מאוד. עכשיו הייתי רוצה להיפגש עם וו.ג.זבאלד. אני מדמיינת אותנו מדברים ללא הרף. שנינו בערך בני אותו גיל. הוא יליד גרמניה ואני, כתינוקת, הייתי במחנה ריכוז גרמני. על שנינו רובץ צל השואה הגדול, ושנינו מצאנו דרך להיטהר ממנו בעזרת הכתיבה. כמה חבל שנהרג בתאונת דרכים בגיל 57, איזה בזבוז, איזה צער".
איזה סופר/משורר היית בוחרת להנציח על שטרות כסף?
"מבין הסופרות, הייתי שמחה לראות מונצחת את דבורה בארון. היא הייתה סופרת גדולה, שביטאה את כאבן של נשים יהודיות, כשהנשים לא זכו בקול משלהן. הייתי מגדירה את עצמי כסופרת שלא סופרת כסף. לו הייתי מקבלת יותר שטרות משאני מקבלת עבור ספריי, הייתי שמחה, ולא היה אכפת לי מי הם בעלי הדיוקנאות המופיעים עליהם".
האם יש ספר שקראת יותר מפעם אחת?
"לעיתים נדירות אני חוזרת לקרוא ספר שקראתי. אני קצת חסרת סבלנות באופיי ותמיד קצרה בזמן. יש לי "חור" גדול של ספרים שלא הספקתי לקרוא בתקופתי החרדית, כך שאיני מרבה לקרוא בספרים בשנייה. ישנם כל כך הרבה ספרים שלא קראתי לראשונה. ובכל זאת קראתי שוב את אנה קארנינה של טולסטוי. זהו הרומן האולטימטיבי בעיניי. כשחייתי בעולמי הקודם הזדהיתי מאוד עם אנה, הצמאה לאהבה והמוכנה לשלם מחיר יקר כדי לממש את תשוקתה".
מי הדמות הספרותית שהכי השפיעה עלייך?
"ברוריה, אשתו של רבי מאיר, אינה גיבורה ספרותית המופיעה ביצירה מערבית או ישראלית. ובכל זאת בעיניי היא דמות ספרותית, כמו שגם חז"ל וגיבורי התנ"ך הם גיבורים ספרותיים בעיניי. ברוריה למדה תורה כגבר, פסקה הלכות כגבר, ולא חתה ולא יראה מגברים זעופי מבט שניסו להדירה ממקומה המרכזי כסוכנת הידע התרבותי היהודי. היא אכזבה את עצמה כשלא עמדה בציפיות העולם הגברי והתאבדה. אני לא התאכזבתי ממנה; הושפעתי מעצמאותה, מחרות המחשבה שלה וגם מכישלונה, שבעיניי הוא אנושי ואמיתי מאין כמוהו. הושפעתי ממנה כבר בגיל צעיר. לפני כעשר שנים כתבתי את סיפורה המופיע בקובץ סיפוריי 'הדום בגן עדן'".
מתי הבנת שכתיבה היא אהבתך הגדולה?
"קריאה וכתיבה בעיניי הן שני צדדים של אותו מטבע - אצלי לפחות. תשוקת הקריאה נולדה אצלי ממש ברגע שהתחלתי לקרוא, בכיתה א'. תמיד היה עלי להילחם על הזכות לקרוא, על השגת ספרים, על השגת זמן, על עצם החירות לקרוא".
ירמי פינקוס - אמן קומיקס ופרופסור לאיור במכללת שנקר. מספריו: ''האחיות ד'אספארד", ''הקברט ההיסטורי של פרופסור פבריקנט" זוכה פרס ספיר לספר ביכורים, "בזעיר אנפין"
איזה ספר הכי זכור לך מילדותך?
"כשהייתי בן תשע התמכרתי לאנציקלופדיה 'מכלל' לילדים. במשך שנה שלמה קראתי את כל עשרים ומשהו הכרכים לפי הסדר, ואחר כך קראתי שוב רק את הערכים שעניינו אותי במיוחד. נחשבתי חנון רציני, אבל קיבלתי המון פרסים בחידוני ערי-בירה".
איזה ספר מוערך יתר על המידה לדעתך?
"'אלטנוילנד' של תיאודור הרצל".
עם איזה סופר/משורר היית רוצה להיפגש?
"לא הייתי מתנגד לטייל עם שלום עליכם על שפת אגם ז'נבה - הוא התגורר בעיר תקופה מסויימת לאחר מהומות 1905 ברוסיה.בז'נווה התקבצו סופרים יהודיים נוספים, ביניהם מנדלי מו''ס, ואפילו ביאליק קפץ לביקור. בקיצור, היה מעניין".
את מי היית בוחר להנציח על השטרות החדשים?
"לאה גולדברג היא בחירה מצויינת בעיני, ואם מתעקשים בכל זאת על דמות נוספת - הייתי הולך על דוד אבידן, משורר נהדר שגם ניחן בפנים מושלמות לציור".
האם יש ספר שקראת יותר מפעם אחת?
"'הדודן פונס' מאת בלזק. אני קורא את הרומן הזה פעם בשנתיים-שלוש, כשגעגועיי לדמויות המפלצתיות גוברים.זהו סיפור על התככים שרוקמים יורשיו האפשריים של רווק זקן בשם פונס, אספן שסובל מתשוקה בלתי נשלטת לחפצי חן ולארוחות טובות.בלזק כתב אותו בערוב ימיו, והרשלנות שבה הניח לטקסט להשתלשל הופכת אותו ל''רומן במרוצה'', חסר-נשימה וחמדני כמו גיבוריו".
מי הדמות הספרותית שהכי השפיעה עליך?
"'נוסטרומו' של ג'וזף קונראד - גיבור מקומי במדינה דרום-אמריקאית קטנה ומושחתת שמסתאב בעצמו".
שהרה בלאו - סופרת ופובליציסטית, מייסדת טקסי יום השואה האלטרנטיביים.
ספריה: "יצר לב האדמה" (זמורה ביתן, 2007), "נערות למופת" (זמורה ביתן 2012)
איזה ספר הכי זכור לך מילדותך?
"'כל מה שהיה (אולי) וכל מה שקרה (כמעט) לקרשינדו ולי' של דבורה עומר. הזדהיתי מאוד עם חנה'לה החולמת הנצחית בהקיץ, והייתי מאושרת לגלות שהגמול על כל שעות הבהייה האלו הוא ביקור בכוכב החלומות החלומי 'שפנדוזה מרדימון'".
איזה ספר מוערך יתר על המידה לדעתך?
"כן, אני יודעת שאני הולכת להסתכסך עכשיו עם קהילת מעריצים נאמנה, אבל מעולם לא הבנתי את סוד הקסם של 'אנקת גבהים', וזה כשאחיו הביולוגי 'ג'יין אייר' נמצא ברשימת חמשת הספרים האהובים עלי. משהו במערך היחסים המרושע-מעוות הזה היה יותר מדי אפילו בשביל נפשי שוחרת הגותיקה".
עם איזה סופר/ משורר היית רוצה להיפגש?
"בלי לחשוב פעמיים, עם אהובתי הנצחית האחת והיחידה: מרגרט אטווד. הקסמים שהאשה הזו רוקחת במקלדת שלה הם בלתי נתפסים. היא מצליחה להרחיב את המושג 'כתיבה', לאיזורי נפש, שיד אדם כותב לא ביקרה שם. מי יודע, אולי עוד ניפגש".
את מי היית בוחרת להנציח על השטרות החדשים?
"את הסופר היהודי הגדול ביותר שקם לנו: יצחק בשביס זינגר. בראש ובראשונה, בגלל היכולת הפנומינלית שלו לפענח ביצירותיו את הד.נ.א. הנפשי – יהודי, אבל גם לא פחות בגלל העובדה שהויכוח המתלהט על העדרם של אנשי רוח מזרחיים מהשטרות, העלים את העובדה שאיש מסופרי היידיש לא זכה בכבוד".
האם יש ספר שקראת יותר מפעם אחת? איזה ולמה?
"'ההיסטוריה הסודית' של דונה טארט. קראתי אותו מעל ל-200 פעם, ובכל פעם גיליתי בו זוויות ועומקים חדשים. בכלל, יש לי נטיה לקרוא בספרים שוב ושוב, עשרות פעמים לספר".
מי הדמות הספרותית שהכי השפיעה עלייך?
"אסתר גרינווד מ'פעמון הזכוכית' של סילביה פלאת".
מתי הבנת שכתיבה היא האהבה הגדולה?
"עוד בתיכון, כששפכתי את מרי ליבי - והוא אכן היה מריר מאוד, אז, אל תוך דפי היומן שלי, הרגשתי שהכתיבה מעניקה לי נחמה גדולה. הייתי נהנית לקשט מעט את המאורעות, להפוך דמויות שלא אהבתי למפלצות שטניות ואת הדמויות החביבות עלי למלאכים".
נאוה מקמל עתיר - סופרת ומחזאית. התחילה את דרכה כסופרת לילדים ולנוער ובשנים האחרונות כותבת גם למבוגרים. כתבה עד היום למעלה מ 20 ספרים ותשעה מחזות. המפורסמים שבספריה: "אות מאבשלום", "הנערה במרפסת ממול", "שקופה", "מלך ההר", "העדי של עדי", "האיחור האחרון". הספר החדש "קוביות של שוקולד" עומד לצאת לאור בימים הקרובים. ההצגות החדשות "מרחב מוגן" ו"סודות" עולות בתיאטרון בימים אלה.
איזה ספר הכי זכור לך מילדותך?
"היו שלושה: 'הלב' של אדמונדו דה אמיצ'יס, 'אורה הכפולה' של אריך קסטנר, ו'בן המלך והעני' של מארק טווין. קראתי אותם כשהייתי בערך בת 9, ואני זוכרת שהייתי נפעמת מהגילוי שגם לילדים שגרים בחוץ לארץ יש בעיות".
"את 'הלב' התחלתי לקרוא כבר בדרך הביתה מהספריה . ברחוב רד"ק הגעתי לפרק שבו עומד מנקה ארובות קטן, ובוכה. הילד מספר שאיבד את הכסף שהרויח מניקוי הארובות , ואם יחזור הביתה בכיסים ריקים יכה אותו בעל הבית. ילדות שחוזרות מבית הספר עורכות עבורו מגבית. אני זוכרת שהרמתי את הראש מהספר והסתכלתי בהשתאות מסביב . אצלנו לא היה שום ילד מנקה ארובות. לא ברחוב רד"ק, לא ברחוב התנאים ולא בשום רחוב בכלל. והאמת היא שלא הכרתי אף פעם ילדים ששלחו אותם לעבוד במקום לשלוח אותם לבית הספר או לחוגים. ובעצם גם לא הייתי בטוחה לגמרי שאני יודעת מה זו ארובה ולמה צריך אותה . אבל כבר היה לי ברור שיש ילדים שהחיים שלהם שונים לגמרי משלי, וחשבתי שבלי הספרים שנותנת לי הספרנית הרי לעולם לא הייתי יודעת".
עם איזה סופר/משורר היית רוצה להיפגש?
"ש"י עגנון. יש לי כל כך הרבה שאלות לשאול אותו . על מעיין הרעיונות שנבע כל כך הרבה שנים. האם פחד שיבש יום אחד? ואם כן לאן הוליך את הפחד? ועל החוויות שרקמו סיפור, ועל היכולת המופלאה שלו ללוש את השפה ולמצוא בה פינות מסתור , ולגלות לו שכשנתקלתי לראשונה במשפטים שהעתיקו את נשימתי סימנתי אותם בעפרון בתוך הספר, אפילו שסבתא שלי, ש"כל כתבי עגנון" שקראתי היו שלה, אמרה בפירוש שאסור לקשקש בספרים..והייתי שואלת את עגנון איך המשיך לנשום אחרי שהשרפה שפרצה בביתו בגרמניה ב 1924 כילתה את כל כתבי היד שלו ואת אוסף ספריו הגדול. ולמה נטש את אורח החיים הדתי ,ולמה חזר אליו אחר כך ?"
איזה סופר/משורר היית בוחרת להנציח על השטרות החדשים?
"כל מי שהיה ראוי כבר הונצח בסבב הנוכחי".
האם יש ספר שקראת יותר מפעם אחת? איזה ולמה?
"אני קוראת ספר רק פעם אחת. לעולם איני חוזרת אליו שוב , כי את ההתפעמות שמקנה הקריאה הראשונה אי אפשר למחזר. זה יופי חד פעמי עם תאריך תפוגה מיידי".
מי הדמות הספרותית שהכי השפיעה עליך?
"פניה מגיא אוני".
מתי הבנת שכתיבה היא האהבה הגדולה?
כשהייתי בכתה ד' קראתי לראשונה את "אורה הכפולה" והחלטתי שאני רוצה להיות אריך קסטנר .כשקראתי בכתה ה' את "פצפונת ואנטון" הבנתי בצער שזה לעולם לא יקרה...
אבל הידיעה המוחלטת שהכתיבה היא האהבה הגדולה שלי, היתה ברגע אחד בשעור מתמטיקה של כתה י"א כמה שבועות לפני הבגרות בשלוש יחידות . המורה כתב תרגיל על הלוח ואמר "יש לכם עשר דקות לפתור" . ואני הסתכלתי על התרגיל והוא הסתכל עלי ושנינו הבנו מיד שלא נועדנו זה לזו. אבל כל התלמידים בכתה כבר התחילו לכתוב..אז גם אני לקחתי עט והתחלתי לכתוב....המורה ,שישב מאחורי השולחן, הביט בידי המתרוצצת על הדף וחיוך של אושר הזהיב את פניו. הנה, הוא חשב, הבלתי יאמן מתרחש לנגד עיניו! אחרי 1500 שעורים פרטיים הגיע הנס לו ייחלנו".
"ואז נגמר הזמן והוא אמר להניח את העטים ופנה אלי בחיוך טוב לב. "נאוה" הוא אמר " תקראי בבקשה את מה שכתבת.." ואני קראתי. את מה שכתבתי. מילה במילה. זו היתה הפעם הראשונה שקראתי שיר בהקראה פומבית. השיר,שלימים התפרסם באחד מספר הילדים שלי מסתיים כך:
לכפול, לחסר, להפחית
אני לעולם לא אדע
כשצריך לחבר אז יוצא לי תמיד
שיר או סיפור אגדה.
חיים בשיעור אינסופי של חשבון
לא באים בחשבון כשאהיה מבוגרת
אני רוצה לי שיעור של חיים בעברית
ושכולם יקראו לי סופרת.
הרמתי את הראש מהדף וחיכיתי לעונש. כי 'בליך' של אותם הימים לא היה סלחני כלפי מי שלא עשה בדיוק את מה שאומרים לו. אבל המורה לא כעס ורק חייך ואמר: 'כשיתפרסם הספר הראשון שלך, אני רוצה לקבל עותק עם חתימה'. ברגע ההוא הבנתי שאני אולי לא אדע לעולם לחשב את הדרך, אבל כבר ידעתי לאן אני רוצה שהיא תוביל".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם