להפסיק להשתתף באירוויזיון זו התאבדות
על אף אי עלייתה של מורן מזור לשלב הגמר באירוויזיון, הקריאות לבטל את השתתפותה העתידית של ישראל בתחרות הזמר יכולות לגרום לנזק תדמיתי למדינה. גיא שחר מזכיר לנו שגם בכדורגל אנחנו גרועים
אני רוצה לקחת אתכם שמונה שנים אחורה, לשנת 2005. כמו השנה, גם אז ברשות השידור השקיעו בקדם אירוויזיון נוצץ בעלות של כשני מיליון שקל. בדומה לבחירה במורן מזור, גם אז בחרנו במבצעת צעירה עם קול של זהב – שירי מימון, בבלדה פשוטה וגדולה. באירוויזיון עצמו השתתפו גם אז 39 מדינות, בדיוק כמו השנה.
ובכל זאת, הכל היה כל כך שונה. ישראל סיימה במקום הרביעי באירוויזיון, תוצאה שלא הצלחנו לשחזר מאז. הרייטינג, העניין וההצלחה המסחרית של שירי היו מרשימים, מוכרחים להגיד את האמת – השיר שלה היה כל כך טוב שגם היום אי אפשר להתעלם ממנו. שאולי והחבר'ה שלו מהפרלמנט ודאי יעידו על כך.
אבל מאז משהו השתבש. ולא שלא ניסינו: שלחנו את טיפקס עם שיר על עולם אפוקליפטי, הטסנו את הראל סקעת בבלדה קורעת לב ואפילו החזרנו לתחרות את דנה אינטרנשיונל, בידיעה שאם הדיווה לא תשיב את הכבוד האבוד שלנו, אף אחד כבר לא יעשה זאת.
ולמרות שכל זה אולי נכון, זה פשוט לא העיקר. למרבה ההפתעה, האירוויזיון הוא אחת הזירות הרשמיות הבודדות שבהן ניתן להציג את ישראל בהיבט תרבותי. כשמורן מזור עלתה לשיר, דגל ישראל התנוסס בכתובית הגרפית מתחתיה. כשישראל מקבלת נקודות מציינים זאת וקוראים בשמה, ולא בשמו של האמן המייצג אותה.
מה לא ניסינו? טיפקס באירוויזיון 2007
ואנחנו צריכים את זה, בדיוק כשם שאנחנו צריכים להמשיך להשקיע בנבחרת הכדורגל שלנו, שמפשלת באופן עקבי מאז 1970 ואף אחד לא מעז להעלות על דעתו להפסיק להשתתף במוקדמות המונדיאל או לוותר על היורו. כל עוד יש לישראל הזדמנויות להציג את עצמה בהיבט תרבותי שאינו נגוע באופן רשמי בפוליטיקה ובאקטואליה, חייבים לקחת את זה בשתי ידיים. גם אם זה אומר שאת גמר האירוויזיון לא נראה בשנים הקרובות.
אפשר להמשיך ולהתלונן על זה שכולם אנטישמים ושונאי ישראל, אבל שירי מימון וגם בועז מעודה השליכו את התיאוריה הזו מעבר לחלון עם הצלחות מזהירות. והם לא לבד – גם סקעת, אחינועם ניני ומירה עוואד הצליחו היכן שמורן כשלה ועלו לגמר. כשהשיר טוב וההופעה טובה לא פחות, כל הטיעונים הפוליטיים נזרקים הצידה.
עכשיו הולכים ומתרבים הקולות שקוראים לפרישה.סיבות לא חסר: כי זה עולה כסף למשלם המיסים, כי הרייטינג עלוב, כי התחרות לא מעניינת אף אחד בישראל וכי ההצלחות מבוששות לבוא. ולמרות זאת, גם בערבי חצי הגמר של האירוויזיון צופים כ-20 מיליון איש ברחבי העולם. מדוע לזרוק את הבמה המצוינת הזו לפח כשאפשר להראות את ישראל האחרת, המוזיקלית והתרבותית, למיליונים בכל העולם? האם אנחנו שחצנים כל כך שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו לוותר על במה שמדינות אחרות ממתינות בכיליון עיניים להופיע בה בכל שנה?
השליכה את תאוריות האנטישמיות מהחלון. שירי מימון באירוויזיון 2005
השנה הצליחה הולנד לעלות לראשונה לגמר האירוויזיון, אחרי שנעדרה ממנו בתשע השנים האחרונות. קרואטיה לא מצליחה לעלות לגמר כבר ארבע שנים ברצף. גם צרפת, ספרד, אוסטריה, בריטניה וקפריסין לא פוגעות הרבה מאוד זמן. אבל הן לא פורשות, אלא ממשיכות להופיע שוב ושוב על הבמה המרכזית הזו. וכך גם אנחנו חייבים לעשות. לפרוש? לזה אין טיעון הגיוני, למעט תבוסתנות. לעם ישראל אין את התכונה הזו בגנים שלו – אין סיבה שנאמץ אותה עכשיו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם