הרוצח האמריקאי המפורסם שזכה לסרט על חייו
הסרט "אייסמן", המבוסס על מעללי הרוצח ריצ'ארד קוקלינסקי שהקפיא את גופות קורבנותיו, הופך את אריאל ורומן לנציג הישראלי הכי חם בהוליווד
ורומן גדל בתל אביב, שירת ביחידה מובחרת בחיל האוויר, חתם שנה בקבע ולאחריה יצא ללימודים בחו"ל. הוא בן 40 ומזכיר יותר שחקן קולנוע מאשר במאי: גבוה למדי, בעל בלורית שיער כהה, עיניים כחולות ושפתיים חושניות. לפני "אייסמן" עבד בעיקר כתסריטאי, אך ביים גם כמה סרטים בהשתתפות כוכבים כמו מריסה טומיי וג'רארד באטלר. בסרטו החדש הושקעו 10 מיליון דולר, וכיום הוא ללא ספק אחד הישראלים המובילים בהוליווד.
"אייסמן" של ורומן הוא ממש לא גיבור העל מ"אקס מן". מדובר בתסריט המבוסס על סיפורו האמיתי של ריצ'ארד קוקלינסקי, רוצח שכיר שחיסל עבור ראשי מאפיה בארצות הברית 250-100 גברים , לפי עדויות שונות שלו. בתחילה עשה זאת כתחביב, ואחר כך כעבודה ששכרה בצדה. באותה תקופה, בין השנים 1948 ל-1986, גם ניהל חיים שונים לחלוטין, כאיש משפחה. אף אחד מבני משפחתו או שכניו לא חשד בו. הכינוי "אייסמן" דבק בו מאחר שהיה מקפיא את גופות קורבנותיו כדי להסוות את זמן המוות. הוא נעצר ב-1986 על ידי סוכן פדרלי, שעמו נפגש כדי לרכוש ציאניד לרצח הבא שלו.
מה גרם לך לעשות סרט על רוצח שכיר?
"זה התחיל מזה שראיתי סרט דוקומנטרי על האיש, והוא ריתק אותי. ראיתי אדם שמצד אחד יש לו שריטה מסוימת, אך מהצד השני ברור שהוא כמה לאהבה. זה משהו שנלקח ממנו בילדותו והוא מאוד רצה לקבל אותו".
קוקלינסקי מת בכלא בשנת 2006, אבל קרוביו עדיין בחיים. יצא לך להיפגש איתם?
"התכתבתי קצת עם אשתו. היא סיפרה את קורות חייה אחרת לגמרי מכפי שהציגה אותם בסרט הדוקומנטרי ובבית המשפט. היום היא מוכנה לספר שהיתה קורבן של אלימות קשה מצדו של בעלה. היא אישה ממורמרת וקשת יום".
ממש לא גיבור על. הטריילר ל"אייסמן"
"דיברתי גם עם שתיים מבנותיו, אבל הן לא שיתפו איתי פעולה במהלך עשיית הסרט. בשנת 2006 הן התראיינו לתוכנית של לארי קינג, יחד עם אשתו לשעבר, והן הרגישו שנחשפו יותר מדי. פרץ ביניהן ויכוח על איזה אדם אבא שלהן היה באמת, ולאחר מכן הן החליטו להתנתק מהמדיה ולא להעניק ראיונות יותר. ב-2008, כשהסרט התחיל לקרום עור וגידים, הן החליטו לא לשתף איתי פעולה, אבל לאחר שאחת מבנותיו ראתה שהסרט מופיע בפסטיבלים, היא יצרה איתי קשר. הזמנתי אותה ואת אחותה לאחת ההקרנות של הסרט, והן מאוד אהבו אותו. הן יצאו מההקרנה עם עיניים דומעות".
מה הן חשבו על משחקו של מייקל שאנון, שמגלם את אביהן?
"אחד הדברים שמאוד נגע ללבן הוא האותנטיות במשחק של שאנון. הן אמרו שזה אפילו עורר אצלן געגועים עזים".
ידעת מההתחלה שאתה רוצה את מייקל שאנון לתפקיד הראשי?
"כן, והוא גם הביע את הסכמתו מההתחלה, זאת לא היתה הבעיה. הקושי צץ כשאף אחד לא רצה לממן את הסרט אם רק הוא קשור אליו. הייתי צריך לצרף שמות מפורסמים מספיק עבור שאר התפקידים, אז ליהקתי את בניסיו דל טורו, ג'יימס פרנקו ומגי ג'ילנהול".
וחודש לפני הצילומים הם הבריזו לך.
"אביו של ג'יימס פרנקו נפטר, אז הוא החליט להסתפק בתפקיד קטן מזה שייעדתי לו בהתחלה, והתפקיד שלו עבר לכריס אוונס. מגי ג'ילנהול נכנסה להיריון והחליטה לפרוש, ואני לא בטוח מה היה הסיפור של בניסיו דל טורו".
מבאס . זה טרפד את תחילת הצילומים?
"זה יצר הרבה לחצים, במיוחד מצד הקניינים הבינלאומיים. מבחינה פיננסית, זה היה כמו רעידת אדמה. בסוף החלטנו לתת את התפקיד של מגי ג'ילנהול לווינונה ריידר, התפקיד של בניסיו דל טורו עבר לריי ליוטה וכריס אוונס קיבל את התפקיד שיועד לג'יימס פרנקו".
אז בסופו של דבר, למרות הקשיים, ורומן הצליח לגייס קאסט של שחקנים בעלי שם שלקחו את הסרט קדימה. על שאנון יש לוורומן רק מילים טובות. "הוא שחקן אדיר, מאוד מסור", הוא אומר. "הרצינות שלו והאופן שבו גילם את התפקיד השפיעו על כל שאר השחקנים. הוא תמיד היה מוכן על הסט ועשה את העבודה שלו באופן כל כך משכנע עד שלפעמים היה בו באמת משהו מאוד מפחיד. הוא קורץ מאותם חומרים ששחקנים כמו אל פצ'ינו, רוברט דה נירו או כריסטופר ווקן עשויים מהם".
יצא לך להתראות איתו מחוץ לסט?
"הוא לא היה אוכל כל היום, ובערב היה יוצא לארוחת ערב. לפעמים הייתי הולך איתו לאיזו מסעדה בלואיזיאנה, שם צילמנו. הוא היה אוכל בשר, ואני דגים. אחרי שהיה שותה כוס יין, היה נרגע ומשתחרר, מתחיל לצחוק, אבל בבוקר על הסט הוא היה חוזר להיות ריצ'רד קוקלינסקי המפחיד".
איך היתה האינטראקציה בין ריי ליוטה, שהוא גם שחקן מוערך מאוד, ובין מייקל שאנון בסצנות שצילמו יחד?
"ריי תמיד בוחן את הבמאי בתחילת העבודה איתו. אז ביום הראשון הוא קצת צעק עליי כשהתעקשתי על כמה הוראות בימוי, אבל ביום השני כבר קיבל אותן והיום אנחנו חברים טובים. האנרגיה בסצנה הראשונה שלו עם מייקל היתה מאוד מעניינת. היתה תחושה שריי שולט במייקל בצורה מסוימת. הסצינה האחרונה בסרט צולמה במכונית מחוץ לבית. ריי כבר רצה לחזור הביתה לראות את בתו, ומייקל היה עמוק בנעליו ובדמותו של קוקלינסקי. באותו היום, אם לא הייתי שם, הם היו יורים אחד בשני. היה כל כך הרבה מתח וכעס ביניהם. אחרי כל טייק, מייקל יצא מהמכונית והיה בועט בכל מה שהיה בסביבה. הוא רתח מכעס על ריי, אבל ברגע שהם סיימו לצלם את הסצנה, הם התחבקו ושחררו את המתח. שניהם שחקנים מאוד מסורים ומתודיים והם השתמשו בכל טריק בספר על מנת לשמור על זה. כשליהקתי את ריי לסרט, ידעתי שהוא האדם המתאים לתפקיד. הוא היה מושלם. ידעתי שאפילו מייקל יפחד ממנו קצת".
לא פשוט להצליח בהוליווד, אבל לשמחתך נראה שלימודי המשפטים נשארים בארכיון.
"הם דווקא משמשים אותי היטב, בעיקר בקטע של המחקר. כשנכנסתי לעולם החדש הזה ונדרשתי להבין איך המאפיה עובדת או איך העולם הכלכלי ברוסיה מתנהל, לימודי המשפטים לימדו אותי להיות 'מתודי', לעבוד באופן מסודר ועקבי. אני משתמש בידע הזה בצורות שונות. בסופו של דבר אני מאמין שכל ידע שאתה רוכש בחיים יכול לעזור לך בהמשך. ואני מוצא את עצמי משתמש בידע הזה שצברתי בצורות שונות בעבודה שלי כבמאי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם