הסרט שעושה לבוכרים בית ספר
מה קורה לבני זוג מהעדה הבוכרית שלא מוכנים להיענות לדרישת הוריהם השמרנים להתחתן? רונן ואורית דוידוב, גיבורי הדוקו הקורע "חנדה חנדה 4", משחזרים את התופת
אבל בפועל הסיפור שמאחורי “חנדה חנדה” הוא קודם כל סיפור אהבה. ליתר דיוק, סיפור אהבתם של רונן דוידוב, סטודנט למשחק, ושל אורית, בת העדה אף היא, סטודנטית לעיצוב. הבמאים אופק ופניני הגיעו אליהם במהלך עבודה על סדרה דוקומנטרית שעסקה בזוגות עבור הזכיינית קשת, ואז החליטו להפוך את זה לסרט. רונן ואורית יצאו כמה שנים, אבל בניגוד למקובל בעדה - ולמרות מכבש הלחצים שהופעל עליהם מצד משפחותיהם – החליטו להתחתן רק לפני פחות משנה. הסרט מציג, בין השאר, את האופן שבו המצב הזה (כלומר “התחמקותם” מהחתונה) השפיע על הזוגיות שלהם, ואגב כך מתכתב עם המערכונים הסאטיריים של רונן ואחיו במופע.
“הכל התחיל מזה ששני הבמאים צילמו באזור תל כביר. הם הלכו לאכול לחם בוכרי באיזו מאפייה וראו שם קלטות של ‘חנדה חנדה’”, מספרת אורית. “הם קנו קלטת ושאלו את המוכר מה זה הדבר הזה, ולמה יש לו כל כך הרבה קלטות של זה, והמוכר אמר להם שזה הדבר החם עכשיו בעדה הבוכרית ושהם חייבים לראות את זה. הם ראו, נהנו, יצרו קשר עם חי (אח של רונן), שאלו אותו אם יש לו איזה סיפור מעניין על זוגיות ומשפחה בעדה, והוא אמר להם ‘תשמעו, אחי הקטן רונן עובר עכשיו משהו מאוד רגיש בזוגיות שלו, אבל אני לא יודע אם הוא יסכים לחשוף את זה. ככה הם הגיעו אלינו”.
הסרט מציג את הנוקשות והשמרנות של המבוגרים בעדה הבוכרית, שבטח לא ממש התלהבו מהרעיון שאתם, בתור זוג סורר, תשתתפו בו. למה הסכמתם ללכת על זה?
רונן: "אני פשוט מאמין בדרך שלי, במה שעשיתי. אני חושב שבאמת לא צריך להתחתן אחרי חודשיים־שלושה, או, במקרים קיצוניים, אחרי שבוע וחצי בגלל לחץ עדתי. אני חושב שיש הרבה צעירים בעדה שמסכימים עם הדעה שלי, ויש גם כאלה שלא, אבל אין להם את האומץ או את הכוחות להגיד לא. אני מוכן להיות זה שייתן כוח לאחרים להגיד: 'אולי גם אנחנו יכולים ואולי זה בסדר שנשבור איזו נורמה'. אני מאוד אוהב את המסורת והנורמות של העדה, אבל יש דברים שפשוט פג תוקפם - וזה אחד מהם".
אורית: "אני, להבדיל ממנו, ממש לא רציתי לעשות את זה. גם ככה היה לי מאוד מאוד קשה להתמודד עם זה בחיים האישיים שלי. בסוף השתכנעתי איכשהו".
מערכונים סאטיריים בטעם בוכרי. מתוך המופע "חנדה חנדה"
הסרט משקף את מה שבאמת קרה ביניכם, או שנעשו בו אי אלו שינויים לטובת הדרמה?
אורית: "הסרט הוא אחד לאחד מה שקרה. בכלל, לא היה ברור מראש מה הולך לקרות בינינו. היה איזשהו שלב שבו היחסים שלנו הגיעו כמעט לפרידה".
רונן: "לא היה בסרט קטע אחד שלא אירע במציאות. מה שכן, היו מעט קטעים שקרו כשלא היתה מצלמה, והיה צריך לשחזר אותם. וייאמר לזכות דוד שהוא לא הכניס לסרט דבר שלא נאמר או שלא היה. למעשה היו עוד דברים שקרו והיו עוד יותר הארדקור, עוד יותר כואבים וחושפניים - למרות שמה שרואים בסרט חזק מאוד גם ככה".
אורית: "אתה יכול לבוא ולראות מה קורה עכשיו, בימים אלה, בבית שלי. ההורים פשוט עברו ממני לאח שלי. אני ירדתי להם מלוח המשימות ואח שלי הוא עכשיו הקורבן שבמוקד ההצקות. 'מתי חתונה? מתי תמצא כלה? אתה כבר בן 30!'".
רונן, אתה, בעצם, היית בעין הסערה, במוקד הלחץ מכל הכיוונים. אורית הבינה את הוריה והיתה מוכנה להתחתן מיד, על פי דרישתם.
"נכון - וזה היה קונפליקט לא פשוט מבחינתי. בשלב מסוים הבנתי שזה כבר לא 'אנחנו מול ההורים', אלא רק אני. כשניים היינו יכולים לעמוד בלחצים, אבל זה הגיע לידי כך שנשארתי לבד נגד כולם, נגד אחי, נגד ההורים שלי, נגד ההורים שלה - ואפילו נגדה. בקיצור, זו היתה תחילתו של הסוף - ושם כבר הבנתי שאו שאני נשאר לבד או שאני הולך איתה עד הסוף. מצד שני, לא יכולתי לתת למשפחה ולערכים המיושנים שלה לגרום לנו לא להיות ביחד. היום, אחרי כמעט שנה של חיי נישואים, אני מבין שזה היה צעד מבורך ומדהים. החיים שלנו רק השתדרגו".
צעד קטן לאדם, צעד ענק לעדה. מתוך הסרט
אחד הניגודים המרכזיים בסרט הוא זה שבין מנהגי העדה והמסורת הבלתי מתפשרת שלה למקצועו של רונן - שחקן שמשתתף, בין השאר, בסצנות מיניות הדורשות מגע אינטימי. "זה מי שאני וזה המקצוע שבחרתי, ואורית מאוד ליברלית בעניין הזה", אומר רונן. "נכון שבחרתי במקצוע שונה מהמקובל אצל בני העדה, אבל גם בהצגות שאחי ואני עושים צופים בני ארבעה דורות - מילדים בני 3 ועד בני 80."
"אנחנו מציגים איזושהי מראה לבני העדה ואומרים את מה שאנחנו חושבים עליה דרך הבמה הזאת. בהומור, בכיף, באהבה. אנחנו מאוד אוהבים את העדה ומאוד מחוברים אליה, אבל אנחנו גם יודעים שהיא לא מושלמת. אין דבר מושלם".
ואתה חושב שזה עשוי לשנות בה משהו?
"האמת היא שכבר עכשיו יש שינוי מסוים. לפני 20 שנה בוכרים היו מתחתנים רק עם בוכרים, בתוך העדה. בהצגה שעשינו לפני שבע שנים - 'בבוכרה הייתי עשיר' – אחת מבנותיו של אב המשפחה מתחתנת עם בחור אשכנזי. למעשה נתנו מין אשרור לדבר כזה, הראינו שזה בסדר. לאב אמנם לא קל בהתחלה, אבל הוא משלים עם זה, כי בסך הכל הבת התחתנה עם יהודי, והוא בחור טוב. אז כן, אני מאמין שזה קצת שינה את העדה. זה גרם לה להיפתח לעדות אחרות בקטע של הנישואים. הפעם אני מקווה שנצליח, בעזרת הסרט החדש, לגרום לשמרנים בעדה להבין שהם יכולים להתקדם ולהתפתח, ושהיום נכון יותר להכיר את בן הזוג למשך יותר מחודש לפני שמתחתנים".
הסרט גם מציג אותך עומד בפני פיתויים. אתה מסתובב בעולם עם ההצגה, בלי אורית, ואתה צמוד לשחקניות על הבמה.
"יש פיתויים בכל מקום ובכל מסגרת - ואדם בוגדני יבגוד ולא משנה עם מי הוא התחתן, ואדם ערכי, שמאמין בדרך שלו ומבין מה יש לו בידיים, ינהג אחרת. ישקר לך אדם נשוי או בזוגיות כמה שנים אם יגיד שמעולם לא חשב ולא ראה ולא הסתכל, אבל היופי בדבר הזה הוא לראות שיש אחרות ובכל זאת לבחור בכל יום מחדש באישה שאתה אוהב. גם אורית בוחרת בי כל ערב מחדש, וזה מדהים בעיניי".
אורית: "אני מאוד בעד המקצוע שהוא בחר לעצמו. אני אוהבת את מה שהוא עושה ותומכת בו במאה אחוז. הוא עושה את מה שהוא יודע הכי טוב שיש. רק שימשיך בזה".
רונן: "כשאני מסתובב במקומות שונים, זה דווקא גורם לי יותר להעריך יותר את אורית ולהבין כמה זכיתי. לא נראה לי שיש עוד נשים כמוה, יש באלנס מדהים בין המסורתיות ובין הישראליות והתל אביביות שלה. משהו שמזכיר לי את עצמי. היא יודעת לשמר את הערכים, ועם זה להיות אישה ליברלית עם מחשבה מתקדמת, אישיות משלה, עצמאית בדרכה".
"אני חושב שאם היא היתה מורדת במשפחה שלה, לא בטוח שהייתי מתחתן איתה. אם היא היתה מתנגדת להם עד כדי עזיבה של הבית או מריבה בצורה לא יפה, זה היה מוריד לי ממנה. שמע, למרות כל מה שהיא עברה ועוצמת הכאוס שהיא חוותה, היא נשארה נאמנה למשפחתה. מישהי אחרת כבר מזמן היתה אומרת 'פאק יו!' וקמה והולכת. היא הצליחה להכיל גם את ההורים שלה, גם אותי וגם את עצמה - וזו אצילות נפש שגרמה לי להתאהב בה עוד יותר".
אורית: "בכלל, אני חושבת שכל מה שעשינו לאורך הדרך, כבני זוג, היה נכון. הכי נכון שאפשר".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם