מייסי גריי: "אין לי מספיק סקס"

היא נגמלה מסמים, אבל חושבת שג'וינט מדי פעם זה טוב. היא רוצה להזדקן בשניים, אבל מתכננת להיפרד מהחבר. היא עדיין חוששת שיצחקו על הקול שלה - אבל מוציאה אלבום שישי. בגיל 45, מייסי עדיין מנסה

טים טימן, טיימס | 17/5/2013 12:03

תגיות: מייסי גריי

בדרך לבית המלון בלוס אנג'לס שבו אנו נפגשים היתה למייסי גריי תאונת דרכים. "נסעתי לאחור ופגעתי בעמוד חשמל. הייתי כל כך מצוברחת שפשוט עזבתי את המקום. בטח אצטרך לשלם על העמוד הזה. משהו כמו 400 דולר לעמוד", היא אומרת, כאילו שהיא יודעת מה המחיר של עמוד חשמל.

אינטיליגנציה, פגיעות וחוצפה. מייסי גריי ag

אם אתה יושב שעה במחיצתה של גריי אתה מקבל את כל החבילה – וידויים, צחוק, אינטליגנציה גבוהה, פגיעות וחוצפה. היא מביטה בך, מביטה הצדה, מביטה למטה, מדי פעם מוחאת כפיים, שותה תה, שופכת תה, מדברת ישר ולעניין ומדברת בצורה מעורפלת. קראתי שהיא סובלת מהפרעה דו־קוטבית."לא, כבר הבראתי", היא מבהירה.

איך?
"כוח רצון בלבד".

בקרוב ייצא אלבומה השישי של הזמרת בת ה־45. חברה העירה לה שהשירים באלבומה החדש עוסקים בעיקר בסקס, והיא הופתעה. "כאשר כתבתי את השירים לא היה לי הרבה סקס", היא אומרת בקולה הצייצני צווחני המפורסם, "כנראה בשירים רואים שזה חסר לי".

היא אוהבת לכתוב שירים ומכתבי אהבה. היא גם מודעת לקולה המיוחד, שהתפרסם באמצעות השיר "I Try", אבל גם אחרי ההצלחה האדירה היא אינה מרגישה בנוח איתו. "אם אני הולכת לטקס הענקת פרסים יש לי כאב בטן רק מהמחשבה שיקראו לי לבמה לדבר", היא אומרת. "לפעמים אני ממש מקווה שלא אזכה, עד כדי כך המצב שלי גרוע".

גריי מכרה כבר 15 מיליון אלבומים. השיר "I Try", שזיכה אותה בגראמי, יצא ב־1999 באלבום הבכורה שלה "On How Life is”, שהגיע למעמד של פלטינום משולש. אלבומה השני, “The Id”, נמכר במיליון עותקים, ואולם שלושת האלבומים שהוציאה מאז לא זכו לכזו הצלחה. לאחר שהיתה חתומה בכמה חברות, כיום היא חסרת לייבל בארה”ב, אם כי היא רומזת שהמצב ישתנה בקרוב.

גריי מודה שעשתה “מיליון טעויות” בניהול הקריירה, אבל המוזיקה שלה - “מושלמת. הדבר היחיד שיצא לי נכון”. היא לא רוצה להיות אמן ששוחה עם הזרם, “רוצה לעשות משהו טרי, רענן. לפעמים זה נכשל, אבל זה מה שאני רוצה לעשות. פעם משהו חדש ואמנותי היה ‘קול’, אבל כיום התעשייה הולכת רק על בטוח ולכן מופעל לחץ על האמנים לייצר להיט, לשחזר את מה שמשמיעים ברדיו. בעיניי, אם אתה מייצר משהו רק משום שהוא פופולרי, אתה בעצם פועל בקו ייצור”.

סיבובי הופעות הם מבחינתה הצ’ופר הגדול. “את זה אני הכי אוהבת לעשות בעולם”, היא אומרת, ומתארת: “את על הבמה, אנשים צועקים את השם שלך, את מתלבשת ומעמידה פנים שאת מישהי אחרת”.

גריי הפכה למוזיקאית רק באמצע שנות העשרים של חייה. “רק רציתי לעזוב את את העיירה שבה נולדתי (קנטון שבמדינת אוהיו, שם נולדה בשם נטלי מקינטייר). הייתי טובה בכתיבה. רציתי להיות עיתונאית”. אמה לורה ואביה אוטיס ג’ונס נפרדו כאשר היתה תינוקת. בבית הספר הילדים לעגו לקול הצייצני שלה, אז היא ניסתה לעבוד על עצמה ולשנותו. “לקח לי המון זמן עד שהעזתי לדבר בפומבי”, היא אומרת. “גם כשהיה לי מה להגיד, העדפתי לשתוק”. יום אחד היא ראתה על תיבת דואר את השם מייסי גריי והחליטה לאמץ אותו. מאוחר יותר הוגשה נגדה תביעה בעניין, אבל היא נדחתה.

היחסים עם אמה לא היו קלים. “היא היתה אישה שחורה במערב התיכון, שגדלה בשנות הארבעים, החמישים והשישים”, היא אומרת. “אנשים שוכחים את הגזענות שעמה בני דורה היו צריכים להתמודד. כל הרעיון של הורות, לגרום לילדים שלך להרגיש טוב, לעודד אותם, אמא שלי לא עשתה זאת, כי אף אחד לא גידל אותה ככה. כאשר הייתי קטנה הכרתי אותה כאדם שמרביץ לי וגורם לי להרגיש נורא, אבל היום אני חושבת שהיא אישה מדהימה”.

כיום היא מתגוררת בלוס אנג’לס עם שלושת ילדיה – אניסה (18), מל (17) והפי (15). אביהם של הילדים הוא טרייסי היינדס, סוכן משכנתאות שממנו התגרשה בשנת 1998, ומאז הם לא מדברים זה עם זה. “זה הדבר שאני הכי מצטערת עליו בעולם”, היא אומרת. “הלוואי שהייתי יכולה לסדר את זה אחרת. הלוואי שהיה לילדים שלי עוד מישהו לדבר אליו חוץ ממני”. ההורות, לדבריה, קשה מאוד. “אתה אחראי לעתיד של מישהו. הם עכשיו בני עשרה, וקשה מאוד לרצות אותם, הם מלאי מרץ. ועדיין, הילדים שלי זה הדבר הכי טוב שקרה לי”.

אחרי שעברה לאל.איי, השתתפה בקורס בתסריטאות ובמקביל החלה לשיר. “רציתי שיכירו אותי”, היא מבהירה. “לא פגשתי מעולם סלבריטאי שעשה את מה שעשה רק בשביל כסף. תמיד יש כל מיני בעיות שאתה מקווה שהפרסום והתהילה יפתרו”.

אצל גריי היה מדובר בחוסר ביטחון. “אנשים אומרים ש’פרסום זה דבר נורא’. מה פתאום. זה נפלא. פתאום אנשים אוהבים אותך. את מקבלת מכונית חינם לחצי שנה ואת החדרים הכי טובים בבית המלון”. היא גם פגשה אנשים שהיא מעריצה כמו פרינס ואלטון ג’ון, שאמרו לה שהם אוהבים את המוזיקה שלה. זאת זריקת ביטחון עצמי ישר לווריד.

ואם כבר מדברים על זריקות לווריד, פעם היא חגגה ככה כל הזמן. “נכנסתי לסמים ותמיד בחרתי את הבן זוג הלא נכון”.

אמא שלך רצתה "להגן על הילדים", האם הדאגה שלה היתה מוצדקת?
"מעולם לא סיכנתי את הילדים שלי. לא הגזמתי", היא מתגוננת. "וממילא מה שעשיתי, לא עשיתי בנוכחותם".

כשהיא מדברת על זה היא צוחקת ומסבירה שכבר נגמלה. "מזמן, כאילו. אני נקייה כבר די הרבה זמן. זו היתה חוויה כל כך משעממת שהחלטתי להפסיק. לא הייתי צריכה להיכנס למכון גמילה או משהו כזה. יהירות זה דבר טוב: אחרי גיל מסוים את לא רוצה להרוס לעצמך את הצורה".

היא ניסתה טיפול פסיכולוגי לזמן קצר, אבל "זה היה בולשיט. אני אישה עם המון כוח רצון. אם אני רוצה לתקן משהו אני עושה זאת בעצמי בלי עזרה של אנשים אחרים. אני עדיין יוצאת לבלות ועושה חיים".

דיכאונות?
"לפעמים כן, וג'וינט נחמד זה טוב. זה תמיד עוזר".

רגע, אז נגמלת או לא?
"אני לא מחשיבה את זה כסם. אחרי שאני מעשנת אני מאוד מתעייפת ונעשית קצת מבולבלת, כך שאני לא יכולה לעשות את זה כל יום".

באיזו תדירות את מעשנת?
"מפעם לפעם. חולשה נוספת שלי, כאשר אני לא מרגישה טוב לגבי עצמי, זה התקפי אכילה והתקפי הרעבה. אני עושה זאת זמן מה. דיאטות לא עובדות עליי. אני רוצה להתמודד עם זה. הייתי רוצה להרגיש כפי שאני מרגישה כאשר אני בריאה".

גריי סיימה לאחרונה לכתוב תסריט שעוסק בהתבגרות. להתמודד עם העבר שלה. "הייתי גבוהה ושקטה. נשארתי בפינה", היא מספרת. "רציתי להיות הנערה התוססת, הצ'ירלידר, אבל לא הייתי כזו".
אחרי שהצלם לורד סנואודן צילם אותה פעם אחת, הוא אמר שמעולם לא פגש "אישה כל כך חצופה".

את כל כך קשה?
"אם את בעין הציבורית, לאנשים יש ציפיות גבוהות ממך. מתייגים אותך כ'קשה' או 'דיווה'. אבל אין ברירה, אם את רוצה להיות אמנית את חייבת לעמוד על שלך כדי שהדברים ייצאו כפי שאת רוצה".

זה כמה חודשים שגריי מתחזקת זוגיות עם איש עסקים ניו יורקי, שאותו היא מכנה K.

את חושבת שתתחתני שוב?
"קשה לי לענות. אני לא רוצה להזדקן לבד. הייתי רוצה להיות אחת מזוגות הזקנים האלה שמחזיקים ידיים".

אז K הוא האיש?
"אני לא רואה אותו מספיק. זה מעצבן. את חוזרת הביתה וצריכה להתחבר לטלפון כדי שתהיה לך חברה. כנראה שניפרד".