האמא של האח הגדול: "יש לי אי נחת מהתכנית"
בשעה שילדיה עלמה ("ארץ נהדרת") ויורם ("האח הגדול")חולשים על הפריים-טיים, עדי עציון-זק ממשיכה לשמור מרחק בטוח מכל מה שממוסחר. לרגל תפקיד חדש בהצגה "כפר" מדברת הזמרת והיוצרת הוותיקה על השערוריות שנקשרו בתוכנית של הבן, על הרומן עם אורי זוהר, ועל הפספוס הגדול: אחרי הכל, מי מתאימה יותר ממנה להשתתף בתוכנית ריאליטי?
את מתכוונת לעדנה קנטי, שתובעת את קשת ואת חברת קופרמן הפקות בסכום של שני מיליון שקלים בגין מה שהיא מגדירה "כליאתה בכוח בבית האח הגדול, הפרת פרטיות ולשון הרע"? "אי אפשר לדעת מה שם נכון, עוד לא עשו משפט, עוד לא חקרו. אני רק אומרת שאם זה נכון, מה שהיא אומרת, והיא באה אל ההנהלה ואמרה 'אני לא מסוגלת לעמוד בזה', היה צריך לשחרר אותה ולהכניס מישהו אחר".
פרשת הכדורים הפסיכיאטריים העלתה בין השאר את השאלה למה בכלל לתת כדורים פסיכיאטריים למתמודד שקשה לו נפשית בבית האח הגדול, במקום להוציא אותו משם.
"בדיוק. מי שהרגיש שהוא מתמוטט, היה צריך לשחרר אותו. אבל הוא כנראה היה דמות מעניינת והיה להם חבל לשחרר אותו. סער נורא מצא חן בעיניי, וזה שהצליח, אלירז, פחות מצא חן בעיניי. אולי דווקא בגלל הרגישות שלו. נורא אהבתי את סער, אפילו ניגשתי אליו וחיבקתי אותו. ניגשתי אליו למרות שאני האמא של יורם, והוא יודע שאני אוהבת אותו. גם יורם יודע שאני אוהבת אותו. אמרתי ליורם שפגשתי את סער, וניחמתי אותו. יורם אמר שזה בסדר גמור. אני בנאדם, יש לי רגשות לסער, הוא מצא חן בעיני. אבל חשוב להדגיש שאני רק מבטאת כאן את דעתי, בני יורם לא משתף אותי בענייני התוכנית".
פרשה נוספת שעוררה סערה סביב "האח הגדול", אני מזכיר לאם האח, נוגעת לאמירתו של בנה על המתמודדת דנה רון. בעונה השלישית של התוכנית התעוררה סערה ציבורית כאשר במהלך בדיקת הסאונד, שהושמעה בטעות באתר התוכנית במאקו, פנה יורם זק באופן מיני בוטה אל הדיירת דנה רון. בעקבות כ ך יצא לחופשה בת שלושה ימים מהתוכנית, ואחריה חזר לתפקידו. בתום העונה ביקש לא להמשיך בתפקידו בתוכנית, אך לבסוף חזר בו.
תקרית יורם זק ודנה רון
"זו אפילו לא הייתה פליטת פה", אומרת עציון-זק. "החבר של יורם עמד להירדם אחרי שבועות ללא שינה, אז יורם רצה להעיר ולהצחיק אותו. שני גברים ביניהם. מה, הוא אמר את זה כשמישהו שומע? זה היה מקרה כל כך מצחיק, ועשו מזה עניין. יורם אפילו לא היה מסוגל להגיד את המלה הגסה. הוא אמר 'בולבול', כמו ילד שאפילו לא מעז לדבר גסויות עם החבר שלו כשהם לבד. אפילו כשהוא הצחיק את החבר שלו הוא לא רצה להיות גס רוח".
העליהום התקשורתי פגע בו?
"בטח, הוא לקח את זה קשה. אני אגיד לך למה זה פגע בו. מכיוון שיורם הוא איש עדין נפש. לו היה גס, הוא היה צוחק מזה. אבל הוא ילד עדין. ודאי שזה היה לא פשוט. לכן הם כל כך אוהבים אותו, באח הגדול, מכיוון שהם מרגישים את האנושיות של יורם".
הוא היה נבוך כשהוא דיבר איתך על כך?
"לא נבוך. אבל אני ראיתי שהילד עם שמחת החיים פגוע. ראיתי את זה על הפנים שלו, ראיתי שפגעו בו לא בצדק".
ואיך את הרגשת בתוך כל הסערה הזאת?
"גם לי היה קשה, מפני שאני מכירה את יורם. אם זה היה אורי זוהר, או בחור בלי גבולות, זה משהו אחר. אתה לא מבין איך אנשים אוהבים את יורם. הוא נשמה גדולה. זה פגע בי מפני שידעתי שהוא סובל. אני יודעת שזה מוכר עיתונים, אבל היה בי כעס על התקשורת. הוא קיבל המון עידוד, המון טלפונים, כי כל מי שמכיר את יורם לא יכול לשנוא אותו, לא יכול לזלזל בו, לא יכול לחשוב עליו כגס רוח".
למען הסר ספק, לעציון-זק יש גם דברים טובים לומר על "האח הגדול" ועל מי שמנווט את התוכנית, כלומר על בנה. "כשאני רואה את הרעיונות של המשימות שיורם בונה באח הגדול, הרי זה כל כך יצירתי ומקסים. יש לו המון מקום ליצור וגם להיות בנאדם. כשהוא יושב שם בעילום קול ושם ומדבר אל האדם הבודד שיושב שם, והקול שלו הוא כמו קול של פסיכולוג, קול של אדם שמנסה להבין את נפש האדם, עם טוב הלב שלו. . . הוא ילד כל כך מלא ברגש, יורם. ואת הרגש הזה הוא מפנה לאחרים. זה מה שאני אוהבת ביורם. אני שומעת אותו מדבר עם הקליינט שלו על מצוקות, ורואה שהוא מנסה לרכך את המצב ולעזור".
הבן שלך בא מעשייה דוקומנטרית. הוא לא קצת מבוזבז ב"האח הגדול" ?
" דברים אחרים יגיעו, אין ספק. אני בהחלט חושבת שיש לו יכולות נוספות שעוד יתבטאו, ואני בטוחה שהוא עוד יפגין אותם בהמשך. הוא כישרוני. אני יודעת שלא נתנו לו ללכת, תאמין לי. הוא כבר רצה ללכת לעשות משהו אחר, אבל הם התחננו על הברכיים, כי הוא נורא מתאים להם. לא רק בגלל הכישרון שלו עם המשימות. זה היחס שלו לבני אדם".
אם הבן שלך לא היה העורך והבמאי של התוכנית, הייית צופה בה?
"לא הייתי מסתכלת. אני שמה לב לזה כי אני רוצה לעקוב אחרי יורם, זה ברור".
היית משתתפת בתוכנית?
"הייתי מתה להשתתף ב'האח הגדול', כי אני נורא אוהבת שמראיינים אותי, ונורא אוהבת לגלות אנשים. אני יודעת להקשיב. אבל אני אמא של יורם, אז אני לא חושבת שאני יכולה. כנראה המצוקה מוציאה מהאנשים גם דברים מסוכנים, גם את הצדדים המכוערים שיש בכל אחד, כמו קנאה, כמו שקרים ובדיות שמתמודדים ממציאים רק כדי לפאר את עצמם, כדי לעשות רושם טוב. אם הייתי משתתפת באח הגדול אני חושבת שלא הייתי נזקקת לזה, מפני שאני חושבת שאני די מרתקת בצורת הדיבור, במימיקה ובניסיון החיים שלי. אני לא הייתי צריכה לשקר, יש לי מספיק סחורה".
עציון-זק צודקת: יש לה מספיק סחורה. השחקנית והזמרת, תלמידתם של יהודה שרת וגארי ברתיני, למדה במדרשה למורים למוזיקה בתל אביב, השתלמה ב"קונסרבטריון הלאומי" ו"אקול נורמל" בפריז ובבתי ספר גבוהים בזלצבורג, ניצה ופרייבורג. היא הופיעה ברסיטלים עם בעלה, הפסנתרן יונתן זק, והפכה למורה אגדית לפיתוח קול, שלימדה בין השאר את ריטה ומירי מסיקה. בשנים האחרונות היא מתמסרת לכתיבה, משחק ובימוי, בין השאר של סדרת מונודרמות על נשים גדולות מהחיים. יצירותיה זכו בפרס הביצוע של המועצה לתרבות, פרס פסטיבל ישראל ופרס פסטיבל עכו. בנוסף, בדירתה הקודמת אירחה בקביעות סלון מוזיקלי מפורסם, שם התקיימו קונצרטים מדי שבוע במשך 12 שנה.
בימים אלה שבה עציון-זק לתאטרון גשר, 8 שנים לאחר שעזבה אותו. היא הוזמנה לחזור ולגלם את דמותה של דאנקשיין, זמרת האופרה שעזבה את גרמניה והיגרה לארץ ישראל, במחזה "כפר" שכתב יהושע סובול. את התפקיד גילמה לראשונה לפני 17 שנה; גם סשה דמידוב, אגב, חוזר לדמות שגילם בהצגה אז. ההצגה זכתה להצלחה ורצה במשך כמה שנים בבימות הארץ וחו"ל.
כבר כשהוצע לה התפקיד לראשונה, היא אומרת, חשה קרבה ביוגרפית מיוחדת לדמות, כמי שבחרה מגיל צעיר בעולם האופרה והמוזיקה הקלסית, אבל לא רק. "בהצגה 'כפר' הבמה עשויה מעיגול שנוסע", היא אומרת. "גדלתי בקיבוץ יגור, והמרכז של הקיבוץ היה עיגול עם פרחים וכביש, שם הילדים נסעו באופניים. בעיגול על הבמה של 'כפר' יש פסנתר. מי הביא לקיבוץ שני פסנתרים? ההורים שלי הביאו מגרמניה, כל אחד לחוד, פסנתר. ופה, בהצגה, יש פסנתר, בין השיחים, בתוך העיגול. בתוך המקריות יש סמל".
איך התחושה, לשוב לאותו תפקיד אחרי 17 שנה?
"זה יתרון. אני מרגישה שהחיים אינם צרור זיכרונות. הנה, החיים של פעם הם החיים של היום. הטקסטים של פעם הם הטקסטים של היום. בהתחלה נבהלתי נורא. איך אעשה את התפקיד הזה שוב? אבל כאן יש ערך מוסף: הגיל. שחקן, כשהוא מתבגר, אולי מאבד כמה דברים, למשל את הגמישות שלו, אבל הוא גם מקבל כמה דברים".
8 שנים חלפו מאז העלתה עציון זק את סדרת המונודרמות על נשים גדולות מהחיים, שעליהן היא חתומה ככותבת, שחקנית ומפיקה, וברובן גם כבמאית. אלה, לדבריה, הדמויות הכי חשובות בקריירה שלה - מריה קאלאס, אלמה מאהלר, ג'ולי הרצל (אשת חוזה המדינה), מרלן דיטריך ו"שופנייאנה" - על הנשים שהאירו את חייו של פרדריק שופן. בימים אלה היא מעלה מונודרמה חדשה, "החיים זה לא סרט", העוסקת בדמותה של גרטה גרבו. עציון-זק מגלמת לא רק את דמותה של גרבו, אלא גם שש דמויות נוספות שהשפיעו על חייה ואישיותה, בהן מוריץ סטילר, האיש שהעלה אותה לפסגה. "על כל מונודרמה עבדתי במשך שנה של כתיבה ולימוד. פעם הצגתי בתוך עשרה ימים שלוש מונודרמות שונות".
מה מחבר אותך לדמויות האלה?
"אני קוראת למונודרמות 'נשים נוגעות בתהילה'. עניינו אותי החיים של מי שנוגעות בתהילה, לא הנגיעה בתהילה עצמה. נמשכתי לסיפורים אמיתיים. דרך הנשים אנחנו לומדים על הגברים שלהן, גם אם האישה לא תמיד כל כך מעניינת. ג'ולי הרצל, למשל, לא היתה אישה מעניינת. היה לה גורל מעניין, אבל אני עשיתי את זה כי נמשכתי להרצל. היא אהבה את הרצל אהבה ממיתה, איומה. הרצל אמלל אותה".
"לכל אישה אני מוצאת חיבור. כשאלון גרבוז, מנהל הסינמטק, הציע לי לעשות משהו על מרלן דיטריך, אמרתי: 'אני? מה לי ולבלונדינית יפת הרגליים?'. אבל מרלן דיטריך עזבה את ברלין להוליווד; ואמא שלי ברחה מגרמניה עם הפסנתר לקיבוץ יגור. מרלן דיטריך למדה כינור, כמוני, וזה מצא חן בעיני. למרלן דיטריך לא היה קול טוב, אבל היא היתה מספרת גאונית, וככה היא החזיקה את הקהל. אני חשה הזדהות איתה, כקברטיסטית שלא צריכה קול גדול, כדי להעביר קברט. מריה קאלאס, לעומת זאת, זו טרגדיה, כאדם וכזמרת. בשני המישורים היא היתה כישלון. אלמה מאהלר היתה אריסטוקרטית, מלאה בכישרונות, ומהר מאוד הבינה שלהיות אמן זאת עבודה קשה, והחליטה להיות מגלת כשרונות של אחרים, ולהשתמש בתהילה של אחרים לטובת עצמה. היא ויתרה על הכשרון המוזיקלי האדיר וחייתה עם האמן, היא ראתה באמנות שלו סקס אפיל. אני חושבת שגם אני, כמותה, מעריצה כישרונות".
איזו עוד דמות היית רוצה לגלם?
"הייתי רוצה לעשות משהו שקשור בשואה, ועוד לא מצאתי. פעם חשבתי לשחק את אנה פרנק חוזרת אלינו בתור אישה מבוגרת".
כשהייתי נער צעיר, בכתה ח', השתתפתי בסדנת המשחק של חוג הבימה לנוער. עדי עציון-זק לימדה אותי בסדנה פיתוח קול. קשה היה שלא להיות מוקסם מדמותה הכריזמטית והייחודית. עציון-זק היא מורה מסוג אחר, שעובדת איתך לעומק על הטכניקה ועל היסודות. היה מזל גדול ללמוד אצלה. היא נולדה בקיבוץ יגור. שמה המקורי היה חיה. "כנערה העברתי שיעורי מוזיקה בקיבוץ משמרות, לימדתי את שלום חנוך ומאיר אריאל את שירי הסדר של קיבוץ יגור. הם היו כל כך מוזיקליים. הערצתי את מאיר אריאל. איזה עומק, איזו שפה, איזו מנגינה ואיזו שירה. לימים, שחר אריאל, בנו של מאיר, נעשה חבר טוב מאוד של הבן שלי, יורם. יורם סידר לו לעבוד איתו בהאח הגדול. הוא כזה ילד טוב, הבן שלי".
בשנות ה-50 שירתה בלהקת הנח"ל, לצד חיים טופול, אריק איינשטיין ואורי זוהר, שהיה גם בן זוגה בצעירותם במשך שנתיים. למעשה, הם כמעט התחתנו. "ללהקת הנח"ל לקחו אותי, לדעתי, כי הייתי אישיות מוזיקלית קלאסית. תאר לך מה שרתי בבחינה: אריה של באך כי אני צריכה להיות מי שאני, ולא לשיר שיר עם", אומרת עציון-זק. "אז בלהקה לא יכולתי להבין את מה שאני יודעת היום על אריק איינשטיין. הוא איש אצילי, צנוע, אמן. איזו בחירה של טקסטים, איזה קסם ואישיות. אורי זוהר היה ההפך הגמור ממנו. ההפך הגמור. אורי היה פרא אדם, עם אגו אדיר. אבל היינו מאוהבים, אהבתי אותו, הוא היה האהבה הראשונה שלי. אבל היה לו אגו אדיר וחוסר שליטה. הוא היה יכול לאבד שליטה על עצמו".
על רגע אחד כזה של איבוד שליטה מספרת עציון-זק לראשונה. "אורי", היא אומרת, "היה מכה אותי לפעמים. לא מכות שמפילות אותי ארצה, אלא מין פליקים כאלה. כולם ידעו את זה והיו מסתכלים וצוחקים. הייתי בחורה נורא חזקה, זה לא שבכיתי או נפגעתי מזה. אנשים מזכירים לי את זה: את זוכרת שאורי היה מפליק לך? " (זוהר בתגובה: "יכול להיות. אני לא זוכר. אם עשיתי את זה, אני מקווה שהיא תסלח לי. על כל פנים, אני לא מגיב").
"אורי היה רודף שמלות", מוסיפה עציון זק. "אני זוכרת שאבא שלי ראה את זה שהוא פרפר והזהיר אותי ממנו. למרות כל זאת, הקשר בינינו היה מאוד רציני. בשלב מסוים חשבתי שאני בהיריון, ושניאלץ להתחתן. ברגע שראיתי שאני לא בהיריון הבנתי שאני לא רוצה להיות נשואה, לא רוצה להתיישב עכשיו עם ילד ולא רוצה לגור בקיבוץ ושאורי יבוא וילך, אוי ויי".
שנים אחר כך, היא מספרת, כשכבר הייתה נשואה, קיבלה טלפון מאורי זוהר. "אורי מצלצל ומזמין אותי למסיבת פרידה שקיים לחברים, בשל חזרתו בתשובה. זה היה אצל בחורה מלהקת הנח"ל, קראו לה רותי. ואני סירבתי לבוא. יונתן היה צריך לחזור באותו לילה מברזיל, מסיור של חודשיים עם הטריו הבינלאומי שלו, 'שלישיית יובל'. ידעתי שאם אלך אחזור הביתה מאוחר, יונתן יבוא הביתה ואני לא אהיה, ולכן אמרתי לאורי לא, בגלל הנאמנות המטומטמת של אישה לבעל שחוזר. מה, אני אשאיר לו פתק: 'אני אצל אורי זוהר'? יכולתי גם לשקר ולהגיד לו שאני באיזו מסיבה ושאחזור יותר מאוחר, אבל לא עשיתי את זה".
אבל אורי זוהר הזמין אותך למסיבה עם עוד אנשים, לא לחדר בבית מלון. למה הרגשת שזה לא בסדר?
"כנראה היו לי עוד רגשות לאורי, זיכרונות. אחר כך זה הרג אותי שוויתרתי על זה. במשך חודשיים לאחר מכן הייתי רק המומה מהסירוב שלי, והתחרטתי. הפסדתי את הרגע ההיסטורי הזה".
מאז , זוהר ועציון-זק לא שמרו על קשר. "לאחר שנים, כשילדיי כבר היו בצבא, אירחתי בביתי חברה של בעלי שהייתה בתהליכי חזרה בתשובה. האישה אומרת לי: אוי, עדי, בשלוש יש לי שיחה לפני כניסת השבת, את יכולה לתת לי להרים טלפון? בוודאי, אני אומרת, למי את צריכה להתקשר? היא אומרת: לרב אורי זוהר. אז אמרתי לה: כשתגמרי לדבר איתו, תני לי את הטלפון. הוא לא ידע כמובן איפה היא נמצאת. אחרי שהיא העבירה לי את השפופרת אמרתי: 'הלו? אורי?' הוא מיד זיהה את הקול שלי, למרות שכבר עברו 18 או 19 שנה מאז המסיבה ההיא שלו. אני זוכרת שהוא שאל מעט שאלות, אבל בקול חם: מה שלומך? מה שלום הילדים? את מאושרת?".
אחרי הפרידה, עציון-זק נסעה לשש שנים של לימודים באירופה. "בזמן שהייתי בפריז, יום אחד מישהו דופק בדלת שלי. אני שואלת בצרפתית: מי זה? ושומעת: זה אורי. אורי זוהר מגיע לחדר העוזרת" .
חדר העוזרת?
"כן, החדר שלי היה בגודל של חדר של עוזרת. אורי אומר: חיהל'ה, באתי לפריז ליומיים, אני רוצה להשתתף בלימודים שלך, אני רוצה שתדעי שאני תורם לחינוך שלך. הוא נתן לי 50 דולר או משהו. בערב הוא הביא לי כרטיס להופעה של הביטלס. הם לא כל כך עניינו אותי ולא עשו עליי רושם, אני הייתי עסוקה באריות".
עם שובה של עציון-זק לארץ לאחר שש שנים, זוהר ויורם קניוק הזמינו אותה לאודישן לקזבלן, והיא צלחה אותו. "אתה יודע מי האחרונה שנשארה בבחינה מולי? אילנית. ואני ניצחתי אותה".
חיהל'ה ניצחה את חנהל'ה.
"נכון. את השם עדי נתן לי יורם קניוק במהלך קזבלן. כל המשפחה והמכרים קוראים לי עד היום חיהל'ה. המבקר הגדול של התקופה ההיא היה חיים גמזו מעיתון הארץ. אחרי הבכורה של קזבלן, מגיעה ביקורת, כולם רצים לעיתון, ושם כתוב: 'עדי עציון שרה יפה'. זה הכל. זה הפריע לי במשך שנים אחר כך, שזה כל מה שהוא כתב, כי נורא רציתי שיחמיא לי על המשחק. אבל כנראה לא שיחקתי מספיק טוב, וזאת למרות שאחרים תמיד אמרו לי,'את יותר שחקנית מזמרת'. כל המנצחים ראו את השחקנית שבי, לכן גם דחפו אותי למוזיקה מודרנית, למוזיקה יצירתית".
במחצית הראשונה של שנות ה-70 עציון זק כבר הייתה נשואה לפסנתרן המוערך יונתן זק, שממנו היו עתידים להיוולד לה בתוך שנה אחת שלושה ילדים - דודי, ואחריו התאומים יורם ועלמה. שלושה אירועים בריאותיים משמעותיים חוו בני משפחתה של עציון-זק, שלדבריה שינו את חייה. אחד מהם אירע לדודי, אחיהם הגדול של התאומים עלמה ויורם. "יום שישי בבוקר. הבית נקי. יורם ועלמה, אז בני תשע, רחוצים. דפיקה בדלת. נכנסת חיילת ומחזיקה את דודי, שהיה אז בן עשר, ואומרת: הבאנו לך אותו. אני מסתכלת ורואה שהראש שלו שמוט מטה. פתאום אני רואה שעין אחת לבנה. הוא נפצע בעין, במחנה נוער. זה היה קשה מאוד".
אירוע שני התרחש כשיורם זק שירת בצבא. "ליורם הייתה תאונה בצבא. הוא ניקה את התותח והתפוצץ לו פגז ביד. הוא החליף מישהו שבאותו יום לא עשה את זה, זה לא היה התפקיד שלו. הוא עבר שבעה ניתוחים ביד. אצבע אחת איננה, ואחרת היא כמו קו שלא מתקפל. לפני התאונה הוא ניגן על גיטרה, והוא לא המשיך".
אירוע שלישי היה מחלתו של בעלה יונתן, שלקה לפני 17 שנה בסרטן. "לא ידענו כמה זמן נותר לו לחיות. אמרו לו חצי שנה, אמרו לו שלוש שנים. הוא היה כל כך מסכן, רזה. אבל הטיפולים עזרו לו. שלושת הדברים האלה - הפציעה של דודי בגיל עשר, הפציעה של יורם בגיל 19 ומחלת הסרטן של יונתן - שינו את הקריירה שלי. הם שמו במקום את ההחלטות שלי באמנות. עד למקרים האלה חשבתי שהקול שלי הוא הכל, ושאיתו אכבוש את המגרש. אחרי השוק מהפציעה בעין של דודי, הייתה לי תקופה שלא יכולתי לשיר. מרוב הלם הייתי באלם. ואז הבנתי שהקול שלי הוא משני. אחרי שמגיל 6 שרתי, ולמדתי כל כך הרבה שנים, הגעתי אז למסקנה שהבן שלי חשוב ממני ומהקול שלי, ושאני אצטרך לעשות החלטות אחרות".
לעציון-זק חמישה נכדים משלושת ילדיה. שניים מדודי, שחי בניו יורק מזה כ-15 שנה , שניים מבנה יורם ונכדה אחת מבתה עלמה. "אני חשה חרטה שבגלל סוג הקריירה התובענית שלי אני לא מספיק רואה את נכדיי. כשהילדים שלי רוצים להרגיז אותי הם אומרים לי: 'אמא, את זוכרת שתלית לנו מפתח על הצוואר?' אם הילדים אומרים את זה, יש בזה משהו. אני זוכרת שיונתן ואני נסענו פעם לקונצרט, ודודי ניגש למעלית ובסדק של המעלית צעק לנו:'אני מאחל לכם שלא ימחאו לכם כפיים'".
בתך עלמה לא תקנא שדיברנו יותר מדי על אחיה התאום?
"כשאני מסתכלת עליה אני כמעט לא מאמינה שזאת הבת שלי. אני לא חושבת שאני חסרת כישרון, אבל כשאני רואה אותה על הבמה אני מרגישה שהיא עולה עליי באלף מונים. כשאני רואה באיזו קלילות היא מתגברת על דמויות. אני חושבת שאין לי כישרון כזה, אבל יש בי דברים אחרים. אני נורא חרוצה, למשל. נכון שעלמה וגם אלון (נוימן, בעלה של עלמה, ש"ב) אומרים: אנחנו לא היינו יכולים לעשות את מה שאת עושה. הם מתכוונים לצורת העבודה שלי במונודרמות. אני לא חושבת שהרבה אנשים היו מוכנים לקחת חיים כאלה על עצמם, את הקושי הזה לשאת לבד הצגות".
איך עלמה היתה כילדה?
"היא אהבה להתלבש מול המצלמה הקטנה שהייתה לנו. כשהייתה נערה בת 14, יום אחד היא חיקתה ילדה מהכיתה. אנחנו כל כך התפוצצנו, זה היה שיגעון. תראה איזה צניעות יש לעלמה. היא אף פעם לא תדחוף. אף פעם. אני בטוחה שהצניעות שלה עזרה לה בהצלחתה. שמע, היא זכתה בתואר שחקנית השנה, היא גם בקומיות וגם בדרמטיות, והכל בשקט, בכל כך הרבה מקצועיות ובצניעות. גם יונתן הוא מלך הצנועים, אתה יודע איזה פסנתרן גדול הוא? אני חושבת שגם אני צנועה. אמנם יש לי שמחת חיים, אני אוהבת אנשים ואני אוהבת מאוד לדבר, אבל אני לא שוויצרית".
מה ההסבר שלך לכך שילדיך, עלמה ויורם, נמצאים בלב לבו של הפריים טיים והמיינסטרים - "ארץ נהדרת" ו"האח הגדול" - ואת רחוקה מאוד מהתודעה הרחבה?
"הילדים שלי חיים כאן ועכשיו, ואני נהנית לסחוב איתי את המאה ה-19. יש לי אוסף אמנות עתיקה מסוף המאה ה-19. עכשיו תשאל אותי: עדי, מה אם מחר את לא יכולה להופיע יותר?".
עדי , מה אם מחר את לא יכולה להופיע יותר?
"למרות שזה אושר גדול, להופיע, אם פתאום לא אוכל להציג - בכלל לא אהיה אומללה. גם אם אני לא מופיעה מול קהל, אני אמנית. הצורה שבה אני משחקת עם הנכדים, הצורה שבה אני רואה ומקשיבה למישהו אחר שמשחק. גם אם לא אופיע, תישאר בתוכי אמנית אמיתית".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם