למה בשיא ההצלחה ברחה דניאלה ספקטור לברלין?
הכוכבת הזו חיה. ובועטת. בכיבוש, בכספים להתנחלויות, בחמדנות הישראלית ובחוסר התמיכה באמנים. לקראת אלבום שלישי, דניאלה ספקטור קרובה יותר לעצמה
(מתוך "לווייתן", שיופיע באלבומה השלישי של דניאלה ספקטור)
סוף מרס, פאב אגנס, הוד השרון. דניאלה ספקטור חוזרת לסביבה שבה גדלה ולבמה הראשונה שעליה הופיעה בחייה, כשהיתה בת 21. משהו חדש מתחיל שם גם כעת: ספקטור מקיימת שם את ההופעה הראשונה של סיבוב ההופעות החדש שלה, אחרי חצי שנה שהסתגרה בביתה. ועוד דבר שהופך את ההופעה הזאת למשמעותית, אישית ויוצאת דופן עבורה - נוכחותו הנדירה של אביה בקהל.
"אבא שלי לא בא להופעות שלי", אומרת ספקטור, "את מספר הפעמים שהוא ביקר בהופעות שלי לאורך כל השנים אפשר לספור על כף יד אחת, אפילו על חצי. הוא עובד מאוד קשה, ושעות ההופעות שלי לא פשוטות עבורו. בדרך כלל בהופעות אני לא יכולה להתאפק ומבצעת שירים חדשים, בהם גם 'לווייתן', שזה שיר שמאוד קרוב ללבי ותמיד הייתי מציגה אותו במילים 'זה שיר על אבא שלי'. בהופעה הזאת פניתי אליו ואמרתי 'טוב, אבא, זה שיר עליך' - ופשוט שרתי לו אותו. עכשיו מצד אחד, אנשים בקהל הסתכלו עליי - אני דניאלה ספקטור, אמורה להביא הופעה, עם כל המרחק האסתטי ביני לבינם. מצד שני אני יושבת מול אבא שלי - אני הכי קטנה, אני הילדה שלו. זה היה רגע מאוד משמעותי, מאוד חשוף ומאוד רוטט. שנינו מאוד התרגשנו".
הרגע הקטן הזה לכאורה ממחיש תהליך שעוברת ספקטור באלבומה השלישי. אם פעם היא שרה על מה שכונה בתקשורת "ארצות רחוקות", עכשיו היא לא מתחבאת מאחורי טקסטים על הירושימה, כוכב שמת או דובים. בשיריה החדשים היא נמצאת כאן, קרובה יותר לעצמה, לסביבתה האינטימית, ושרה בפשטות שיר מרגש לאבא.
לספקטור שיר חדש נוסף על אבהות, אבל בצורה אחרת. הכוונה ללהיט הטרי "אברהם", שבימים אלה חורך את הפלייליסט של גלגלצ ומתכתב עם סיפור עקדת יצחק. "אברהם הוא אחת הדמויות הכי גדולות בתנ"ך וביהדות. היהודי האולטימטיבי. דוגמה לאדם הכי מאמין שיש", היא אומרת, "אבל בעצם איזו מין אבהות היתה לו?".
אני מניח שבחרת להתייחס לסיפור העקדה לא רק מתוך רצון להעביר ביקורת על ההורות הבעייתית של אברהם אבינו, אלא כדי לדבר על עצמך כאן ועכשיו.
"נכון. קטונתי מלדון בסוגיות יהודיות, אבל שאלתי מהסיפור הזה שאלות על אמונה. גם אני כאדם חילוני מתל אביב נושאת איזשהו סיפור. אני בת 30, אני זמרת, אני מוזיקאית, אני נשואה לבן, אלה כל מיני טייטלים שאני מחזיקה לגבי עצמי, ואני בוחנת את האמיתות האלה מחדש".
להיט קודם שלך, "הירושימה" מהאלבום הראשון, נקשר לתופת שגרמה מדינה אחת למדינה אחרת, וכאן את נוגעת באימה בארץ הקודש, בתוך הבית, בין אב לבנו.
"השירים שלי נכתבים באהבה, והם באים לעורר אהבה, ובמקרה הכי חריף - אחריות. זה לא ממקום ביקורתי או מטיח. כתבתי את 'הירושימה' וגם את 'ארובות ואוטובוסים' תוך התייחסות לטיול שלי לפולין ולקשרים של המשפחה שלי לשואה, אבל בכל שיר כזה אני מנסה למצוא את הכאן והעכשיו. לא לשאת אוטומטית את הסיפור הגדול והכבד הזה, אלא לשאול איפה אני ביחס לזה. על מה הפזמון של הירושימה מדבר? 'את עצמנו מעצמנו/ נצילנו בידינו'. הוא מדבר על לקיחת אחריות של בנאדם פשוט ביומיום".
"המקור של 'אברהם' הוא מהסתכלות על המשפחה הקרובה שלי, אבל הוא התחבר לי מאוד גם בהקשר הפוליטי. הוא בהחלט נוגע גם במעגלים של זהות ושל אחריות. היחסים שלי עם המקום שבו אני חיה והאחריות שיש לי לגביו".
"אברהם" הוא השיר הראשון שספקטור מוציאה בעברית מאז שיצאה עם בן זוגה לחצי שנה בברלין. באותה העת בערה הארץ מהמחאה החברתית של שנת 2011. ספקטור, שעקבה אחרי המתרחש מעבר לים בעניין רב, כתבה אז בפייסבוק: "אני בברלין לעוד זמן מה, אבל לחלוטין נמצאת עם המפגינים והמתעוררים למיניהם בהתרגשות רבה. אני מגלה שאני באמת אוהבת את הארץ שלי, אבל פחות ופחות מקבלת אותה על חסרונותיה. כבר הרבה זמן שאני שואלת את עצמי איך ניתן לחיות בשלום עם עצמך בארץ הזו, כשאתה לא מסכים עם כל כך הרבה ממה שקורה בה, ועתה נדמה לי שתשובה אפשרית מתחילה להתהוות".
היום היא נשמעת קצת פחות אופטימית. "יש כאב גדול בלחיות בארץ", היא אומרת, "אם זה הנושא של הכיבוש, שמתנהל קילומטרים ספורים מתל אביב. אם זה הכספים שמוציאים להתנחלויות, אני משתגעת מזה. אם אלה ראשי ממשלה, שרים וראשי עיריות שעושים לביתם ואז משחררים הצהרות כביכול לטובת כולנו. אם זו חמדנות שיוצאת מכל מיני אנשים כמו בעלי עסקים או בעלי בתים ואם זה חוסר התמיכה במוזיקה הפופולרית בארץ. בדקתי פעם איפה מוזיקאי שזקוק לכסף יכול לקבל סיוע. לאקו"ם יש סכומים מזעריים בלבד בקרנות שלהם לעידוד היצירה. מפעל הפיס נותן סכומים נכבדים לסופרים ולמוזיקה קלאסית, אבל תחום המוזיקה הפופולרית לא מקבל שקל, וזה פשוט נורא. אם לאמנים אין יכולת לקבל הלוואה מהבנק או לקבל כסף מההורים שלהם, אז הם פחות או יותר לא יכולים לעסוק במוזיקה. זה מצמצם את כמות האמנים הטובים, וחבל, כי התחום יכול לעשות שירות למדינה בחוץ לארץ".
השיר "אברהם", שצפוי להופיע באלבומה השלישי (בניגוד למה שנכתב בפרסומים קודמים), מסמל את השינוי שחל בספקטור. "הפעם אני מבקשת להתנקות קצת מדימויים ולדבר יותר תכלס", היא אומרת. "באלבום הראשון רציתי במודע להתרחק מכאן ועכשיו כדי להגיד משהו על עצמי, והאלבום הזה הוא הפוך. הוא הולך כמה שיותר קרוב. הוא ידבר הרבה יותר על יחסים, עם אבי, עם אמי ועם הקרובים אליי, והוא חושף אותי הרבה יותר מכל מה שעשיתי עד היום. לפעמים אני מרגישה שהוא כמו רומן אוטוביוגרפי".
השינוי הזה ניכר גם מבחינה מוזיקלית. ב"אברהם" הקול שלה נמוך יותר, העיבוד חשוף ופשוט יותר. "מאוד שמחתי להגיש את השיר בלי יותר מדי עניין הפקתי, זה פשוט נטו השיר", היא אומרת. "זה אמיץ יותר. לפני השיר הזה התכסיתי תמיד בהפקה ובעיבודים מעניינים, והתכסיתי אפילו בתמונות, תמיד אני כאילו ביישנית כזאת ולא מיישירה מבט למצלמה. לא עוד. בשיר 'אברהם' החידוש אצלי היה העירום והפשטות. באלבום החדש אני עושה עוד המון צעדים שלא עשיתי לפני כן, כמו לעבוד הרבה יותר עם נגנים לייב ופחות לעבוד עם מחשב לבד בבית. האלבום הזה הרבה יותר חי".
משמח לשמוע שהכוכבת הזאת חיה. וגם בועטת במהירות גדולה יותר. את השיר "אברהם" הוצאת זמן קצר לאחר שיצרת אותו, בניגוד לשירי העבר.
"נכון. בדרך כלל תהליכי היצירה שלי היו מאוד אטיים, מאוד מחושבים, ולפעמים אני שואלת את עצמי אם הם אפילו מהוססים. בגלל שאני האבא והאמא של האלבום - הכותבת, המפיקה, הזמרת וחובשת את כל הכובעים - אז יש בי איזושהי קפדנות יתרה שגם ככה היא מכה של הפולנים בכלל ושלי בפרט. והפעם קרה משהו לא שגרתי, שהשיר הזה ברח מהדלת האחורית, כאילו מתחת לרדאר בלי ששמתי לב. לא היה לי זמן בכלל לתהות עליו ולשאול שאלות. הוא נכתב, הוקלט ומיד יצא. היה ברור שאת השיר הזה אני לא מחזיקה במקפיא עד שהאלבום יהיה מוכן, זה מין תפוח אדמה חם שצריך ישר לשחרר. זה היה משב רוח רענן".
"לך לך מארצך" אמר אלוהים לאברהם, וספקטור נענתה גם היא לציווי. יציאתה לגרמניה היתה עבורה כמו אוויר לנשימה. לפני שנתיים, בין אפריל לאוקטובר, נעה הזמרת בעלת הקול המלאכי בשמי ברלין, יחד עם בעלה בן. בניגוד לאריק ברמן, שברח למסע בחו"ל אחרי שהפופולריות שלו התרסקה מגאות לשפל, המקרה שלה אחר לחלוטין.
דווקא בשיא הצלחתה ספקטור החליטה לברוח. "היו לא מעט אנשים שאמרו לי שאני מטומטמת בגלל שבאמצע המומנטום החלטתי לנסוע לחו"ל", אומרת ספקטור. "אמרו לי 'דווקא עכשיו את נוסעת? הרי עכשיו רוצים אותך פה!' וזה רק גרם לי עוד יותר לרצות לנסוע. סליחה, אני כבולה פה? נוצר כאן איזה מומנטום, שהוא מנותק ממני, ואני צריכה לעבוד בשירותו?"
"בסך הכל אני בנאדם די קונפורמיסטי ומערכתי, וריציתי את ההורים שלי, אבל מגיל ילדות, במוזיקה, יכולתי לעשות מה שאני רוצה. לא ייתכן מבחינתי שברגע שזה מצליח אני אתחיל לנוע אחרי נוסחאות או מוסכמות. אנשים שלא הכירו אותי גינו את ההחלטה שלי לנסוע ולא הבינו את זה בכלל. לעומת זאת אנשים שהכירו אותי טוב אמרו לי 'סעי!'. הם הבינו את הצורך שלי".
התקופה באירופה היתה שילוב של אלמנטים סותרים. "מצד אחד היה שם שינוס מותניים ועשייה מאוד ערה. אחרי ההצלחה של האלבום הראשון רציתי להיות אנונימית מחדש. לגרד 60 אנשים באיזה מועדון בברלין, להגיע לאמרגני הופעות, להגיע למפיקים, לדחוף את עצמי, הדבר הזה היה מאוד מעורר ונהדר בשבילי. כל הופעה שהשגנו בחור הכי מושתן היתה הצלחה מסחררת מבחינתנו. מצד שני היו גם תקופות של אי עשייה. היה לי שם המון זמן. המון מרחבים של חלימה ושל חשיבה על מה שהיה ולאן אני רוצה ללכת. המון פעמים הרגשתי שיצאתי מחוץ לאטמוספירה, שאני באיזה מקום בלי זמן, בשקט מוחלט ובמרחבים מוחלטים".
ספקטור אמנם לא זכתה לפרוץ כאמנית בינלאומית, אבל עדיין יש לה משאלת לב לנסות שוב לעשות את זה בחו"ל. מה שמפתיע זה שהיא מקווה להצליח דווקא עם שירים בעברית. "אנחנו שמים על עצמנו תוויות שלפיהן מוזיקה בעברית זה רק לקהילות יהודיות, אבל אני באה לערער על זה", היא אומרת, "יש לי חזון להרים הופעה שלמה בעברית ולהוציא אותה החוצה. בהופעות בחו"ל שרתי גם בעברית, והייתי דרוכה לתגובות האנשים. שמתי לב שהכוח של המלודיה בשיר הוא אדיר. במוזיקה שלי אני שמה דגש מאוד חזק על הסימביוזה הזאת של המילה והמלודיה. הרגשתי שהשירים חוצים את פער השפה. אני מקבלת עד היום מיילים מאנשים שלא דוברים עברית, שכותבים לי שהם שומעים את השירים שלי בעברית וזה מדבר אליהם ונוגע בהם באופנים שקשה להם להסביר".
באלבום החדש שלה בעברית מעורב גם בן זוגה, שמלווה אותה מההקלטה הראשונה שלה.
היו ביניכם מתחים כשני אמנים?
"שמע, כל פעם שבן עושה משהו מעולה זה מעצבן אותי נורא. אני קנאית ובלתי נסבלת. למשל עכשיו הוא סיים להפיק אי.פי לצביקה פורס, וכולי קנאה".
טוב, אבל בגלל שאתם אוהבים אני מניח שזאת לא קנאה באמת צורבת.
"יכולה להיות בינינו גם קנאה צורבת! כמה שזה טוב, ככה זה כואב. במיוחד שהוא עושה את זה עם אנשים אחרים".
זה משפיע על מערכת היחסים שלכם?
"מערכת היחסים המקצועית שלנו קיימת כבר קרוב לעשר שנים. היא לוהטת במלוא מובן המילה. יש שם את כל הרגשות. יש שם קנאה, רכושנות ומשחקי שליטה. מאז ומעולם אני עובדת איתו והוא חלק אינטגרלי מהעבודה ומהחשיבה שלי. הוא גם לימד אותי המון. מה שקרה באלבום הראשון הוא שאחרי תהליך מאוד מאוד משותף פתאום הגיעה הצלחה, ואני זאת שיוצאת החוצה, אני מופיעה, אני. הדבר הזה בהחלט השפיע על הזוגיות שלנו. זה יצר שם איזה משהו מבחינת תהליכים שהיה לי קשה".
מה היה לך קשה?
"המרחק. אחרי תהליכים מאוד ממושכים יחד, היה משהו באלבום הראשון שאני חוויתי את הפירות שלו. הוא היה לגמרי חלק מהתהליך, אבל חווה את זה פחות".
נראה שיש בך מידה של פיצול אישיות מוזיקלי, רגע אחד את מצטיירת כאמנית אינדי איכותית ומאוד מקורית, ורגע אחר כיקירת המיינסטרים. אולי את בעצם לא באמת פה ולא באמת שם.
"אני בראש ובראשונה כותבת שירים. הקשר היחידי שלי לאינדי הוא העובדה שאני עצמאית. אבל אני לא יודעת אם אפשר למתג את הסגנון המוזיקלי שלי כאינדי. דווקא העצמאות מאפשרת לי חוסר מיתוג עצמי. אני רגע אחד אעשה אלקטרוני עם בן, ורגע אחרי זה אקליט באנג'ו בבית. אני לא פועלת מטעמים של 'עכשיו אני ברדיו אז אני צריכה לכתוב שיר לגלגלצ', ממש לא. כשאני שמעתי את האלבום זה נשמע לי סופר־אקלקטי, כמו הקפריזות המוזיקליות שלי. נוצר מצב שהאלבום התקבל יפה ונכנס למיינסטרים, אבל אני לא עסוקה בלמתג את זה כך או אחרת".
נראה שהיסוד הנרקסיסטי, שמאפיין אמנים, קיים אצלך במינון נמוך יחסית.
"קיימים בי הצמא להכרה, התאווה לקהל, תראו אותי ותאהבו אותי, תקבלו אותי ותשבחו אותי. אבל יש לי פחד שהרצון הזה יפעיל אותי, ואולי על זה אתה מדבר. יש אצלי המון פחדים. פחד מהיבריס, פחד שהגאווה תסובב אותי, שפתאום אני אכתוב כדי שיאהבו אותי. אני בוחרת לא להופיע במקומות מסוימים ולא ללכת למקומות מסוימים כי שם יטפחו לי על השכם".
"חוה אלברשטיין סיפרה פעם באיזה ראיון שאמא שלה אמרה לה 'תלכי לאיפה שאוהבים אותך'. יש בדברים האלה משהו יפה. אבל אני קיבלתי המון אהבה - וברחתי. בתוך האהבה הזו היה לי קשה לזהות איפה אני נגמרת ואיפה הדמות הזאת שמתארים מתחילה".
יש לך פחד שיום אחד כל הטוב הזה ייגמר ועיתונאי ציני יספיד את הקריירה שלך באמירה "הכוכבת הזאת מתה"?
"אין לי פחדים כאלה. החרדות שלי הרבה יותר קצרות טווח. החרדה שלי היא שהעבודה על האלבום הקרוב תסתיים ואני לא אהיה מרוצה ממנו, שאנשים שאני מעריכה ואוהבת לא יאהבו אותו, ושדברים שאני עושה עכשיו שהם בדמי ובוערים לי ייכשלו. לפני שיצא האלבום הראשון, עוד לפני שמישהו הכיר אותי, אמרתי לעצמי, לא משנה מה יקרה עם האלבום הזה, אני זמרת ומוזיקאית, ואני אמשיך את העשייה שלי בכל מקרה. היום יש לי כביכול יותר מה להפסיד, יש איזו אהבה שזכיתי לה ואני יכולה להפסיד אותה. אבל יש לי אמונה שאם אמשיך להוציא שירים ולהופיע, וכל עוד זה יהיה אותנטי ואמיתי, יהיה מי שישמע את זה. אם זה ייכנס לרדיו ואם לא. האמונה הזאת היא לא סתם מילים יפות, זה בבסיס הכוחות שמאפשרים לי להמשיך".
"לפני כמה שנים עבדתי בבסטה בר כמלצרית וברמנית. שלום חנוך היה יושב שם ובאותה תקופה בדיוק סיימתי את העבודה על האלבום הראשון. נתתי לו את האלבום, והדבר הראשון שהוא שאל אותי היה 'את אוהבת אותו?' אמרתי לו 'כן'. הוא קלע בשאלה שלו בול".
נו, וגם שלום אהב את האלבום?
"הוא לא הגיב. אבל הדבר הכי חשוב זה לסיים שיר או אלבום ולהרגיש שאני אוהבת אותו ומאמינה בו".
דניאלה ספקטור תופיע ב־2 במאי בלבונטין 7 בתל אביב וב־15 ביוני בתיאטרון תמונע בתל אביב
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם