"אוונטי פופולו": הטירוף שבמלחמות ישראל

סלים דאו לוהק במקור ל"אוונטי פופולו" בתפקיד חייל מצרי. אחר כך הוא התאהב בתסריט ובהמשך - שינה אותו לנצח

נחום מוכיח | 15/4/2013 16:02 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
"אוונטי פופולו" אפילו לא תוכנן בתחילה להיות סרט באורך מלא. למעשה מדובר בתסריט לסרט בן כחצי שעה - עבודת הגמר של הסטודנט הצעיר רפי בוקאי מהחוג לקולנוע של אוניברסיטת תל אביב. בסופו של דבר התסריט הפך לפיצ'ר באורך 90 דקות, שגם זכה בפרס ברדלס הזהב בפסטיבל לוקראנו, שוויץ. בוקאי הלך לעולמו ב־2003 ממחלת הסרטן.
 
תוכנן להיות סרט סטודנטים.
תוכנן להיות סרט סטודנטים. "אוונטי פופולו" צילום: יח''צ

"מאוד משמח שהסרט ממשיך לשמור על החיוניות והחיות שלו", הגיב מפיק הסרט, מיכה שגריר, על בחירת "אוונטי פופולו" למקום הראשון. "רפי בוקאי התחיל אותו בתקווה שיהפוך לסרט הגמר שלו באוניברסיטה, במסגרות המקובלות. אלא שבשלב הראשון הוא לא קיבל את התמיכה הנדרשת ואז בא אלינו וביקש שנסייע. אמרנו לו שיחזור כשיהיה לו פיילוט קצר, כמו שמבקשים היום, אם כי אז זה לא היה מקובל. הבחור הזה, בעקשנותו ובנחישותו, הלך וצילם סצנה של החיילים המצרים. הם היו ארבעה בהתחלה, ואז חיסלו את המפקד שלהם ונשארו שלושה. את זה הוא צילם בחולות שנראו באמת כמו אלה שבמרחבי סיני, אבל היו בעצם חולות ראשון לציון. כשראינו את זה, לא היה אפשר לעמוד בפני הכוח והקסם של מה שהיה בחומר הזה. וכל השאר היסטוריה".

סלים דאו, אחד משני השחקנים הראשיים ב"אוונטי פופולו" התרגש לשמוע על בחירת הסרט במקום הראשון. "זה מדהים ומסב לי אושר ענק", אמר בראיון ל"מעריב". "עשיתי כל כך הרבה סרטים והצגות בהמשך הקריירה, אבל אנשים שמדברים איתי וניגשים אליי כמעט תמיד מזכירים לי את 'אוונטי פופולו'. אני גאה שזה הלוגו והסמל המסחרי שלי. אני רק מצטער ועצוב על כך שהאיש היקר לי מאוד, רפי בוקאי, לא נמצא איתנו. הוא מאוד חסר לי".

איך הגעת לסרט?
"רפי ניגש לכמה חברים שלי, שחקנים ערבים, שלא אהבו את הרעיון והתסריט. לאחר מכן הוא ניסה את מזלו אצל סוהיל חדאד המשוגע, חברי הטוב, שאמר 'אני מוכן רק אם המשוגע השני, סלים, יעשה את זה גם'. ואז רפי הגיע אליי ופגש אותי באחת בלילה בתל אביב. הוא היה בחור גבוה וביישן, סיפר שהוא הולך לעשות סרט, אבל לא היה לו תסריט לתת לי. אמרתי לו שאם סוהיל ממליץ, אני סומך עליו. ביקשתי שישלח לי את התסריט כי טסתי כמה שעות אחר כך לצרפת, שם עבדתי, בין השאר, גם ב'תיאטרון השמש' של אריאן מנושקין, שבחרה בי להיות בלהקה שלה".

"קיבלתי את התסריט כעבור שבועיים, קראתי אותו והייתי המום. חשבתי שזה ענק וכבר יכולתי לראות מול העיניים את כל מה שכתוב שם, כל תנודה, כל תנועה, כל התנהגות. כשאמרתי למנושקין שאני חוזר בשביל זה ובשביל בחורה שהכרתי, סוהאד, שהיום היא אשתי - היא נדהמה. בארץ, כשהתחלנו לעבוד על התסריט, בזכות סוהיל, בזכותי ובזכות רפי עצמו, הוא כתב סצנות נוספות וזה נהיה פיצ'ר. כמעט מכלום. התחלנו את הצילומים בלי כסף ובלי צוות הפקה כמעט, ולמזלנו נכנס לתמונה המפיק מיכה שגריר. לי אפילו לא היה חוזה, לא רציתי כסף".
כרזת הסרט
מצליח לשמור על החיוניות והחיות גם היום. כרזת הסרט

לסוהיל ולך לא היתה בעיה לשחק חיילים מצרים, ועוד הזויים ושיכורים?
"איך שאני רואה את זה, הם לא היו מצרים. רפי שינה הרבה דברים בתסריט. אנחנו לא מדברים שם במצרית, אלא בערבית שלנו. אמרתי לו 'אני מצרי? מה זה משנה לך? למה אני צריך לשחק מצרי?' אז הוא אמר, 'צודק'. והיה עוד משהו מהותי שבוקאי שינה. מי שהיה אמור להרוג אותי בסוף זה הצד המצרי. את הישראלים, שגם הם יורים, לא היו אמורים לראות בסצנה הזו. אני התנגדתי ואמרתי לרפי 'לא אעשה את זה ככה, כי זה לא נכון. לא אצעק את הדבר הדבילי הזה - 'אל תירו, אני ערבי, אני ערבי' - אפילו אם תחתוך לי את הרגליים. זה לא מעניין, אני לא מדבר איתם. אתה רוצה להרוג את הסרט?! בחייאת ראבק! הסצנה צריכה להתנהל בשקט, ללא מילה אחת וכששני הצדדים יורים בי יחד, זה הכוח שלה'. ורפי אומר לי: 'זה לא נכון מבחינה היסטורית'. אמרתי לו, 'מה אכפת לי מהיסטוריה?! אנחנו עושים סרט!'. אז הוא אמר לי, 'אתה יודע מה? יאללה, אני הולך איתך'".

אז היה לך חלק לא מבוטל בתוצאה הסופית של הסרט, מעבר למשחק.
"אחרי שראינו את החומר המצולם לפני העריכה באולפני ברקי בגבעתיים, רפי ואני התחבקנו, והוא אמר לי: 'סלים, תודה רבה, עשית לי סרט'. עניתי לו: 'רפי, תודה רבה, עשית לי קריירה'. אז הוא אומר לי: 'אז אנחנו תיקו?' אמרתי, 'תיקו, ואנחנו ממשיכים יחד'".

סצנת הסיום, ובכלל – "אוונטי פופולו" כולו - השכיל לשרטט כבר באמצע שנות השמונים את האבסורד שבקונפליקט בין ישראל ושכנותיה. "הוא באמת הדגיש את הטירוף", אומר שגריר, "ומה שמסמל אותו יותר מהכל זה שכשהחייל נהרג - אתה כבר לא בטוח אם הוא נהרג מאש כוחותינו או מאש האויב. עד היום כשאני צופה בסרט בהקרנות ומגיעים לסוף, כשסלים נקטל על גדות התעלה, אני מתייחס לכך שאין תשובה מוחצת אם הישראלים פגעו בו או המצרים, ושכמובן אפשר לומר ששני הצדדים חיסלו אותו".

"שנים אחר כך ראיתי את אחד הסרטים הנהדרים שעשו אחרי מלחמת האזרחים ביוגוסלביה, 'שטח הפקר', שבו שני אויבים שהורגים האחד את חבריו של האחר נפגשים בסופו של דבר ליד מוקש ומחליפים סיגריות. ב'אוונטי' הביטוי הזה של אחווה התפתח כשהמצרי, שרצה לשחק את שיילוק בתיאטרון באלכסנדריה, מדבר עם הישראלי, שהוא עולה מרומניה, ובגלל המבטא שלו לא נתנו לו להיות שחקן, ופתאום יש כאן שני אנשים שיש להם את אותו חלום, ולא משנה מאיזו ארץ הם. זה הכוח של הסרט".



עוד סצנה אהובה על שגריר היא הסצנה שבה החיילים המצרים והישראלים מראים אלה לאלה תמונות משפחתיות. "ההבדל בין המצולמים, אם הם מצרים ואם ישראלים, לא כל כך גדול", הוא אומר. "הצער הכי גדול שלי הוא שחיילים מצרים לא ראו את הסרט, אבל הנחמה היא שחיילים ישראלים – כן. כי אולי לחייל שצפה בסרט, ברגעים קשים, כשהוא צריך לעמוד במחסום ולהחליט אם לאפשר או לא לאפשר מעבר לאישה בהיריון, יהיה לו בתודעה את 'אוונטי פופולו'".

פרויקט הסרטים הישראלים הגדול: מקומות 40-31

פרויקט הסרטים הישראלים הגדול: מקומות 30-21

פרויקט הסרטים הישראלים הגדול: מקומות 20-10

פרויקט הסרטים הישראלים הגדול: מקומות 10-6

פרויקט הסרטים הישראלים הגדול: חמשת הגדולים

כיצד בחרנו את הסרטים ברשימה?

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום סרטים וקולנוע -
כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...
קבלו עיתון מעריב למשך שבועיים מתנה

עוד ב''קולנוע''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים