"הערכנו ש'הלהקה' לא יוקרן בקולנוע בכלל"

שני טירונים, דטנר ו"בזוקה", מגויסים ללהקה צבאית טיפוסית - ונכנסים היישר לגוב אריות של הדינמיקה הפועלת בה: מבוך של אגואים, רצונות סותרים, תככים וקומבינות פנימיות - הכוללים מריבות על סולואים, התאהבויות, קנאות, שנאות וכל מה שייצג כור ההיתוך הישראלי הסחבקי. סרט הביכורים של אבי נשר, עם קאסט מלא כוכבים, הפך לקאלט - ובעיני רבים נחשב לסרט הישראלי הטוב ביותר. כחצי מיליון איש ראו את הסרט בבתי הקולנוע, והוא זכה להצלחה גם בארה"ב.

nrg מעריב | 13/4/2013 10:50 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
ביום העצמאות הקרוב יוקרנו בטלוויזיה שניים מסרטיו של אבי נשר "הלהקה" ו"סוף העולם שמאלה". בעיניו של הבמאי מדובר בשילוב מעניין. "אלה שני צדדים של אותו מטבע", הוא אומר. "שני הסרטים מתרחשים באותה שנה, 1969, והם מייצגים עולמות שחיו בכפיפה אחת, אבל בלי כל קשר זה לזה. אותי באמת מעניינת מערכת היחסים שבין שני הסרטים האלה".
חוסר ניסיון קיצוני על הסט.
חוסר ניסיון קיצוני על הסט. "הלהקה" יח''צ


"סוף העולם שמאלה" הוא סרט חדש יחסית, אבל "הלהקה" מופיע באופן כמעט קבוע בשידורי יום העצמאות.
"האמת היא שאני תמיד מופתע כשסרט מצליח. אומרים על קישון שהוא ידע לחשב תוצאות של דברים מראש. לי אין כישרון כזה. בגיל 24 לא ידעתי כלום. 'הלהקה', קצת כמו 'דיזנגוף 99', היה סרט על עצמי ועל החברים שלי. אף פעם לא התעסקתי בשאלה האם הסרט יצליח או ישרוד את מבחן הזמן".

יודעי דבר סיפרו שלמרות גילך הצעיר תפקדת על הסט בקור רוח.
"כנראה שידעתי להסתיר את הפאניקה. זה די מפחיד לביים סרט בגיל כזה, ואני יכול לומר שבאתי לסרט יותר כמבקר קולנוע מאשר כבמאי. היו לי תיאוריות קולנועיות מאוד סדורות. ידעתי איך אני רוצה שהדברים ייראו, ומשום שתמיד חשבתי שהשחקנים שותפים ליצירה, העבודה המאוד פתוחה על התסריט אפשרה לשחקנים להפוך לדמויות, ולהפך. הדבר יצר שם אנרגיה מאוד חיובית".

"אם לא הייתי נפצע בצבא, לא בטוח שהייתי עושה סרטים. בשלושת החודשים שבהם הייתי מגובס כתבתי את התסריט של אחד הסרטים הקצרים שלי, 'המת על החי'. חוסר הניסיון שלנו על הסט, ושלי בפרט, היה קיצוני, אבל 'הלהקה' היה סרט מאוד מעוצב. ערכנו חזרות במשך שלושה חודשים, היתה ראיית עולם מאוד מסודרת, ולי ולמפיק איציק קול היו המון שיחות על עריכה לפני הפרויקט. גרנו בחדר העריכה, לא היינו הולכים הביתה, כי לא היה בשביל מה".

קול לא האמין שזה מה שייצא בסוף...
"מבחינתו זה היה סרט ניסיוני. הערכתו היתה שהוא לעולם לא יוקרן בבתי קולנוע. אם תחשוב על ישראל דאז, זה היה סרט מהפכני. הוא לא פרט על נימי עדות, ולא היה שם סיפור מאוד סדור. איציק קול ניסה לשכנע אותנו ש'בזוקה', הדמות של מאיר סוויסה, יחזור לשכונת התקווה להדליק נרות אצל אמא שלו. חשבנו שהוא צוחק ושזו בדיחה, אבל הוא התכוון לזה. הוא נורא רצה ליישר קו עם הקולנוע העדתי שהיה נהוג אז. אנחנו לא היינו מוכנים לכך. עצם האמירה שאחד כזה בא מ'התקווה' כבר נראתה לנו גזענית. זו היתה גם פעם ראשונה שהומוסקסואל מופיע בקולנוע הישראלי. לנו זה נראה נורמטיבי, אבל עשו מזה עניין גדול. אני זוכר שתוך כדי העשייה הוא נתפס כסרט שקורא תיגר על הסדר הקיים".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום סרטים וקולנוע -
כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...
קבלו עיתון מעריב למשך שבועיים מתנה

עוד ב''קולנוע''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים