תחנות התרבות של שני קדר
שני קדר היא זמרת ומעצבת גרפית.לאחר שהוציאה שני אלבומים ראשונים באנגלית, לאחרונה שחררה את "ניהול מצבי משבר", אלבומה הראשון בעברית, בהפקה משותפת עם בנימין אסתרליס
את דיסק האוסף של קווין קיבלתי מאמריקה, אחרי שכבר היה לי את התקליט "The Game". בכיתה ה' היה לי חבר ו- "Save Me" היה השיר שלנו. הוא מאוד דרמטי בשביל מערכת יחסים טרום-מינית, אבל כל פעם שהאזנתי לו הייתי ממררת בבכי תמרורים אל הכרית. הניורונים במוח שמקשרים מוזיקה לשברון לב/עצב תהומי התחברו בדיוק ברגע הזה.
Hole - Live Through This -
ב MTV הראו קליפ של אישה בלונדינית עם שיער סתור ואיפור מרוח שמפרקת בובות ומאחלת למישהו יום אחד לכאוב בדיוק כמו שכואב לה. הייתי בת 14 ובחיים לא ראיתי אישה שרה ככה. בלי שום דבר "נשי" שמתנהג יפה, פשוט כל הקישקע בחוץ. התאהבתי קשות בעוצמה השרוטה של קורטני לאב, שביחד עם Hole שרה שירים על אלימות, מודל היופי, קונמפורמיסטיות ושברון לב. משם נסללה הדרך לשאר להקות ה Riot Grrrls של שנות התשעים וללהרים גיטרה בעצמי.
פסטיבל All Tomorrow Parties
במרכז הנופש באטלינז באנגליה, אפריל 2007 - שלושה ימים של הופעות דחוסות, עמוסות, מפרקות. חייתי על בירה ונקניקיות וצלילים. היו שם אנשים בכלל? לא שמתי לב. שאבתי את כל ההופעות שאני יכולה לתוכי בליינאפ היסטרי והיסטורי - ג'ואנה ניוסאם, לואו, מגנוליה אלקטריק קאמפני, ביל קלאהן, ניק קייב, נינה נסטסיה, קאט פאואר בין היתר, כמובן, מלכי הארוע - ה Dirty Three שפירקו את את כפר הנופש הזה לרסיסים בכינור, בס ותופים. לקח לי שנים לחזור להנות מהופעות אחרי החוויה הממוססת הזו.
Low בהופעה חיה בבארבי ת"א, 2008.
לואו היא להקה של מה שנמצא בין רעש לשקט, עונג וכאב. הם שינו את כל מה שידעתי על מוזיקה - יותר מכל להקה אחרת לפניהם, הם הרחיבו את גבולות העדינות ונימי הנימים שבהם אפשר לצור צלילים. זו להקה מאוד אסתטית אבל גם עם המון עומק ועוצמה, והם במיטבם כשהם מנגנים מול קהל. כשהם הגיעו לארץ הציעו לי לחמם אותם. לא ישנתי שבועיים לפני כן. אבל הרגע הכי מרגש בכל הארוע הזה לא היה בכלל מוזיקלי אלא אנושי - בחיבוק חם וארוך של הסולן שלהם, אלן ספרהוק, אחרי ההופעה ולחישה של מילים מתוקות באוזני.
We Are Ghosts
בנימין אסתרליס (מורפלקסיס) הזמין אותי להצטרף להרכב אלתור מוזיקלי שיזם, וכדרכם של דברים מהפכנים, הם מתחפשים בהתחלה למשהו די טריוואלי. בסשן השני של הרוחות התיישבתי ליד הפסנתר ואלתרתי שירה לראשונה בחיי. השחרור שבא עם זה הוביל לסלילתה של דרך מוזיקלית חדשה - משוחררת מאגו, זהות ותפקידים מובהקים, יצירה שנעשית בשיתוף ועוברת דרך אינטימיות ותקשורת עם אחרים. וגם פגשתי כמה מהמוזיקאים והאנשים המופלאים ביותר עלי אדמות.
יאפים עם ג'יפים - נבל דוד אדום
עזרתי ליאפים להכין את העטיפה לאלבום הזה לדפוס ועקב כך נחשפתי למוזיקה שלהם. עד אז לא ממש האזנתי למוזיקה עברית. גיליתי להקה שלא מתפשרת בשום אספקט של העשיה - בהפקה, בטקסטים, במורכבות. אני אמנם רגשנית מטבעי, אבל פתאום הקושי, החספוס, הרזון, והאלימות הטקסטואלית הזו נשמעו לי כמו נתיב ואפשרות לאופן שבו אפשר לכתוב מוזיקה בשפה שלי, ועבורי זה היה חתיכת גילוי מסעיר.
שני קדר - קור ("מתוך ניהול מצבי משבר")
"קור הוא השיר הראשון שכתבתי בעברית. הוא נכתב כשלא הייתי בארץ והייתי במערכת יחסים לא טובה עם בחור גרמני. הוא נכתב מתוך געגועים לשפה שלי, ומתוך רצון להרגיש קרובה לבית במקום רחוק. אחרי שחזרתי לארץ כתבתי את שאר השירים ב'ניהול מצבי משבר', אלבומי השני. זה אלבום שמסמל עבורי השתנות רדיקלית באופן שבו אני תופסת וחווה את עצמי בתוך העולם - מצד אחד זו היצירה הכי אישית שלי, ומצד שני הוא מתקשר עם החוץ באופנים שלא יכולתי לצפות מראש או לקיים לפני כמה שנים. מוזיקה במיטבה יוצרת קשרים, אינטימיות, ואני חושבת ומקווה שהאלבום הזה אפשר לי להתקרב יותר למי שמאזינ/ה או מנגנ/ת איתי, וכן, גם לעצמי".
שני קדר תופיע הערב (ד' 17.4) באוזןבר בתל אביב, בדאבל פיצ'ר עם להקת אנטיביוטיקה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם