שייקה לוי לא מתגעגע לאהדת הקהל
אחרי שבידר, שר, שיחק וכיכב, שייקה לוי התפנה לפרויקט חדש ומאתגר: קריינות בסרט טבע שעוסק בחייו של פינגווין צעיר, מרגע הבקיעה ועד הפיכתו למלך המושבה. בשיחה פתוחה הוא מדבר על התהליך, על הקשר לחייו האישיים ועל הרצון לחדש ולהתחדש
הקול הנמוך והחם של לוי, על רקע הנוף המרהיב של אנטרקטיקה, מפשיר היטב את הצופים, והאיש שזכור היטב לבוש בחליפת האיומים שלו ב"גבעת חלפון" אפילו משתלב היטב עם הטוקסידו של גיבורי הסרט. למרות שזו הפעם הראשונה שהוא משתתף בפרויקט כזה, נראה שהסתגל לתפקיד במהרה. "כשהציעו לי לשמש כקריין ביקשתי לראות את הסרט", הוא אומר. "הוא היה כל כך מרגש וכל כך יפה ומחכים, וזה ממש תפס אותי. לכן הסכמתי לקחת חלק בפרויקט".
לוי מתייחס לכך שהפרויקט אינו רק ארצי, אלא למעשה כלל עולמי. "את הסרט יצר דיוויד אטנברו, יוצר סרטי הטבע הגדול ביותר בעולם", הוא מסביר. "הוא איש מקצוע פנטסטי, וכשאתה צופה בסרט אתה רואה איזו עבודה מדהימה נעשתה שם. רבצו שם אנשים בשלג ובקור כדי לתעד כל דבר הכי קטן, ועקבו אחרי גוזל מהרגע שהוא בקע מהביצה ועד שהוא גדל ונהיה המלך. רואים איך בעלי חיים שונים מנסים לטרוף את הגוזלים ואיך הפינגווינים מגנים עליהם. זה נורא עצוב - יש שם עצב ויופי כזה שפשוט נהדר לראות. מכיוון שאני כל הזמן מחפש לעצמי אתגרים חדשים, הלכתי על זה, כי קריינות לסרט טבע עוד לא עשיתי. אני מנסה לעטוף את עצמי תמיד בעוד גוונים, ואני מאוד מרוצה מהתוצאה הסופית. אנשים סיפרו לי שבזמן הסרט הם התרגשו וצחקו, ואפילו אמא של אשתי ראתה את הסרט ונהנתה, כך שזה מספיק לי".
עד כמה עדיין חשוב לך שהקהל יצחק?
"אם אתה איש של הומור אז אי אפשר בלי מנה של צחוק. דיברתי על זה לא מזמן עם חברים, שלפעמים בהלוויה אתה פורץ בצחוק. אם יש דבר שמצחיק אותך ברגעים שאסור לצחוק בהם זה נורא מבדר. זה כמו שאתה על הבמה ולפעמים צוחק כשלא יפה לצחוק. בסרט רואים דברים שגם אני וגם קובי לוריא, שעבד איתי על הטקסטים, נתפסנו עליהם כמשעשעים. את הדברים הללו אנחנו, כשניים שבאים מתוך הומור, לא יכולים לכתוב בלי שיהיה בהם משהו מצחיק. זה נורא מתבקש. להצחיק זה דבר מאוד רציני וצריך לעבוד מאוד קשה בשביל זה. לדעתי בכל פעם שנעזרים בהומור צריך שיתחבא מתחת משהו עצוב, כי אם זה לא קורה אין ערך תזונתי לבדיחה או לקטע. קח לדוגמה את צ'פלין, שתמיד הצחיק עם בעיות כואבות, עם האיש הקטן, המוכה והמושפל".
גם בגשש נגעתם בבעיות כואבות?
"כמובן. במערכון החתונה של מוחרקה, למשל, הצבענו על בעיה - אנשים עושים חתונות ברבע מיליון דולר ומביאים הליקופטרים, דבר שהוא חלק מהמציאות כיום. אנשים לוקחים את מערך החברים שלהם לחו"ל כדי לעשות בר מצווה לילד, הרי פה זה כבר קטן עליהם. אני זוכר שאכלתי ארוחת צהריים עם איש העסקים רמי אונגר והוא אמר לי:'המערכון שלכם מוחרקה זה שטויות, אני הייתי אתמול בחתונה שהביאו עבורה תזמורות ונגנים מטורקיה. הם מילאו את הילטון והעסק הזה עלה 300 אלף דולר, אם לא יותר'. זה אומר שאין סוף להגזמה של אנשים. זו דוגמה טובה לכך שבהומור של הגשש היו אלמנטים כואבים ובעייתיים. דברים שבבסיסם יסודות מרגיזים שאנשים רוצים לשנות".
לוי מספר שהחוויה שעבר כקריין בסרט היתה ייחודית ודרשה התאקלמות. "זה לא פשוט, זו עבודה מאוד יסודית ומדויקת", הוא מסביר. "חוזרים על כל דבר שוב ושוב כי כל משפט צריך להיכנס בדיוק בזמן. אני חושב שהקפדה זה אלמנט מאוד חשוב ואף יפה. בגשש מאוד הקפדנו על הדברים - אם זה על מילה מסוימת או על תזמון. בסרט כזה ההקפדה נדרשת, כי אם לא תדייק במילה או לא תקפיד על תזמון האוזן של הצופה תרגיש את זה, וערך הסרט יירד".
כמישהו שכל כך מקפיד על השפה, איך אתה מרגיש כשאתה מדליק היום את הרדיו ושומע את ההתייחסות לעברית במוזיקה של היום?
"גם ב'תרנגולים' וגם בגשש ביצענו שירים שכתבו משוררים - אם זה אלתרמן, חפר או דן אלמגור. בימים שלנו לא היה מוזיקאי שכותב מילים וגם לחן כי כך התחשק לו. היום כל דיכפין ייצא ויכתוב, ולכן הרבה פעמים אין הקפדה על השפה. אני אוהב את ההקפדה והיא חשובה לי. לכן אני אוהב מאוד את החומרים שבהם משולבת עברית יפה ותקנית".
בעבודת קריינות אין צורך בקשר ישיר עם הקהל. עד כמה זה חסר לך?
"זה לא חסר לי. היה לי קשר ישיר עם הקהל במשך יותר מ-50 שנה ואני חושב שזה די והותר. אבל אינני פוסל עבודה מול קהל. אם היום יציעו לי פרויקט בעל ערך שארגיש שעליו אסור לי לוותר, אעשה אותו בחפץ לב בדיוק כפי שעשיתי בעבר את 'גברתי הנאווה' - אז אמרתי לעצמי שאני חייב לעשות את זה בשביל הרזומה. לא מזמן השתתפתי בסרט 'העולם מצחיק' של שמי זרחין בתפקיד עצמי, שייקה לוי, ואם יציעו לי תפקיד בעל ערך שכתוב היטב, לצד משתתפים ראויים, אין סיבה שלא אקח אותו. מצד שני הציעו לי כמה תפקידים בסדרות ולא הסכמתי כי רמת החומר לא התאימה לי. היום אני צריך מאוד להיזהר, כי עשיתי דברים בעלי ערך. לכן אסור לי ליפול".
מבחינות רבות נדמה שאתה מוכן לאחרונה לחשוף יותר מעצמך - אם זה לשחק את עצמך ואם זה במארז השירים החדש שבו חשפת את הכאב שלך על כך שאין לך ילדים. נוח לך עם החשיפה הזו?
"אני לא עושה דמות, לא חקיין, וגם במערכונים אני מביא את עצמי. יש כאלה ששמים פאה על הראש וכובע ושפם, אבל אני לא עושה את הדברים האלה ואני יודע לגלם את עצמי. חשפתי את עצמי בדיסק הזה כי זה בער בתוכי - על מה אנשים כותבים אם לא על מכאוביהם, על שמחותיהם, על קנאה ועל אהבה. גם במאים גדולים ומשוררים כתבו על דברים שהם חוו, ומהמקומות האלה יוצרים. השיר בנושא הילדים היה מאוד אישי - כתבתי גם את המילים וגם את המנגינה. בזמן כתיבה הרגשתי שפרקתי את הכאב הזה מעליי. כשעשיתי עכשיו את הסרט לא חשבתי על הקשר בין הכאב הפרטי שלי לבין זה שאני עושה סרט שפונה לילדים ומספר את הסיפור של היווצרות משפחה, אבל זה התחבר וכל כך מצא חן בעיניי עד שהתרגשתי והתלהבתי. זה כנראה לא בא מהאוויר".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם