"איכילוב": האדם שבחלוק ינצח
הסדרה התיעודית "איכילוב" היא תוספת מצוינת לז'אנר סדרות בתי החולים הפופולרי, פלוס אלמנט המציאות. אך פרקה הראשון נטול ציר זמן ובעיות רבות בו לא גורמות לצופה לשוב להמשך טיפול
בסדרה החדשה "איכילוב" אין שום דבר מפלסטיק, היא הדבר האמיתי. זו סדרה תיעודית שמלווה רופאים בשגרת יומם, ואיך לומר, ולא בלי צער: הרופאים אמיתיים, הדם אמיתי, החולה במסדרון מאוד אמיתית, אבל הפרק הראשון מתנהל בקצב רגוע על גבול המונוטוני והרבה פחות מעניין בו. למעלה משנתיים עקבו היוצרים עדי ברש ורותי שץ אחרי חמישה רופאים. ד"ר אילנית שציגובסקי-מלר, כירורגית כללית; ד"ר רונית אלמוג, גינקולוגית; ד"ר ארז נוסק , נוירוכירורג; ד"ר איריס יעיש, אנדוקרינולוגית; וד"ר שרי זיו, פנימאית. לפני שנאמרת מילה על הסדרה עצמה צריך לומר שחמשת הרופאים האלה הם אנשים נעימים להפליא, טובי לב וחדורי תחושת שליחות. הם מחייכים אל החולים גם אחרי 36 שעות של תורנות, הם בקושי בני 40 והם מצילים חיים בכל רגע נתון. בהחלט דמויות ראויות להערכה ולמען האמת הן גם יותר מראויות לסדרה ולתיעוד.
הסדרה מלווה את הרופאים והולכת איתם לכל מקום, אבל לא ברור לאן בדיוק היא לוקחת את הצופים. למעלה משנתיים עקבו היוצרים אחרי הרופאים, אבל בשני הפרקים הראשונים ששודרו אין לעובדה הזו הרבה נוכחות. רואים שהשיער של הנוירוכירורג משנה אורך, אבל שם זה נגמר. חסר מאוד לתוכנית ציר זמן. פרק שיתחיל ברופא ערני וילווה אותו כל המשמרת, שעות על גבי שעות, וייראה אותו מתעייף. חסר גם ציר הזמן הפרטי של הרופאים. לד"ר רונית הגינקולוגית יש משפחה וילדים, אבל אנחנו לא רואים אותם. מי לוקח אותם בבוקר לגן, מי קם אליהם בלילה, האם היא מתגעגעת במהלך התורנות? יש רק טפטופים דקים ולא מספקים של חיים פרטיים. ממש כמו חוויית החולה בבית החולים, גם כאן הצופה לא באמת מצליח להבין מי האדם שבתוך החלוק.
מרבית הצילומים התרחשו בזמן התורנויות, המקום והזמן בו פוטנציאלית נמצאת כל הדרמה, אבל גם זו בעיה. רופאים בזמן העבודה נמצאים בהלך רוח קורקטי מאוד, דרוך, אין להם זמן להיפתח ולהיחשף. הם חייבים להיות כאלה, חייבים להיות בסוג של קהות חושים הכרחית שמאפשרת לבן אנוש להיות מחושב וקר מול טרגדיות אנושיות.
אבל היו גם רגעים שנגעו. מטופלת מתנהגת לא יפה אל הפנימאית, לידה משתבשת והתינוקת בסכנה. רגע נדיר בסוף הפרק הראשון בו המצלמה מלווה את ד"ר אילנית מבית החולים, החוצה, אל הרחוב ועד הבית. מיותרים לחלוטין היו הרגעים הארוכים של צילומי הניתוחים, מיותרים ודוחים להחריד. מי שמסוגל לשאת צילומי קירקוף וקילוף מוח אנושי הצטלם לסדרה, לא צופה בה.
"איכילוב" לא משעממת, בכלל לא, אבל גם לא משאירה חשק עז לראות את הפרק הבא. היא מביאה אל המסך אנשים נפלאים וחכמים, אבל בפרק הראשון שלה היא מרגשת רק לעיתים רחוקות ומצליחה להיות בעיקר יחסי ציבור טובים לעבודה השחורה והקשה של הרופאים.
"איכילוב", יס דוקו, 21:00
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם