והשמעת לבנך: היצירות לקטנים של האמנים הגדולים
איפה העוגה? למי בכלל אכפת איפה העוגה? שתישאר בחוץ, היא חמץ. לכבוד החג "מעריב" עושה לכם סדר באלבומי הילדים ומזכיר שיש כמה שהם כשרים לפסח - ולשאר ימות השנה. אריק איינשטיין, מתי כספי, קורין אלאל ואחרים מספרים על היצירות הילדותיות שלהם פרויקט מיוחד
"ענן על מקל" - ירדן בר כוכבא ואחרים
המצב המצוי: לכל ילד יש היום ענן שרתים וירטואלי. המצב הרצוי: לכל ילד צריך להיות "ענן על מקל". זהו שמו של האלבום המקסים שיצא בסוף שנת 2012, ובו לחנים של דידי שחר לשירים של רינת הופר. הזמרים הם ירדן בר כוכבא, עידן אלתרמן, דידי שחר וטל בלכרוביץ' (שגם עיבד את השירים). ל"ענן על מקל" יש טעם של ארטיק גלשן של פעם, מהימים שהיינו חברים של קשקשתא.
"המילה קלאסיקה מלווה את האלבום הזה מהרגעים הראשונים שלו", אומרת בר כוכבא, "היא אגב קשורה בעיקר לדיוק של רינת בטקסטים, שהם מאוד עדינים ומיוחדים, עם עומק מאוד גדול, והלחנים של דידי, יש לה יכולת מדהימה להיכנס לעור של הכותב".
למה חברות תקליטים רבות פחות מאמינות היום באלבומי ילדים?
"אני יודעת שפחות מאמינים היום באלבומים בכלל. אולי יש פחות אלבומי ילדים, אולי בגלל ההשתלטות של הטלוויזיה ושל המדיה, שלא משאירות מקום לאודיו. אם מישהו רוצה להשמיע משהו לילדים הוא ישים 'הופ ילדות ישראלית', גירוי מיידי ויזואלי, ולאו דווקא שמיעתי".
"ענן על מקל" היא יצירה שמפיחה תקווה לגבי עתיד מוזיקת הילדים.
"כן, מרגיז אותי שיש תופעה של ג'אנק פוד תרבותי. זה משהו מאוד אמריקאי, דברים שנעשים מאוד מהר, בזול, רדוד ונוצץ. זה ממש כמו הסרט שעשו על ההוא שאכל רק מקדונלדס במשך חודש. הוא כמעט מת. אני מרגישה שזאת באמת סכנה תרבותית שלנו להגיע למקום כזה. לשמחתי יש גם דברים מאוד איכותיים, ואני חושבת שזאת בחירה הורית. כמו שאתה מחליט איזה אוכל אתה נותן לילדים שלך, עד כמה אתה נואש (צוחקת)".
"עם זאת ל'ענן על מקל' לא באנו מאידיאולוגיה או אג'נדה תרבותית. זה לא שנפגשנו וקיטרנו על המצב ואמרנו 'אויש, אנחנו חייבים לעשות משהו אחר, איכותי'. אנחנו פשוט רוצים ליהנות מהעבודה שלנו".
היו דילמות בשלב העברת השירים מאודיו לצילומי קליפים לערוץ הופ?
"כן. כשצילמנו את הקליפים להופ היה אישיו עם חלק מהתנועות. מצד אחד, באולפנים היתה תחושת התרגשות כזאת, קצת כמו פעם, בימי 'פלטפוס'. המקום הזה שהוא קצת נוצץ ומושך אותך באופן טבעי לאזור הזה. מצד שני, פתאום הבנו שאנחנו כבר לא ילדים, שאנחנו יכולים רק לעמוד ולשיר בחינניות ושלא נקפץ כמו פעם. אני לא מדונה, לא רוצה ולא יכולה. היום אנחנו במקום שמחפש יותר כנות רגשית".
חלק מהצלחת ההרכב טמון גם בשיתוף הפעולה המוצלח שלך עם עידן אלתרמן, לאחר שגם הייתם שותפים בעבר לתוכנית 'פלטפוס' וללהקת לולה. שאלת "לאשה": מה סוד הזוגיות שלכם?
"אין לנו זוגיות, לא נפגשנו המון זמן, ואולי זה בדיוק הסוד. אבל אנחנו כל הזמן בקשר. בכלל, רוב הפלטפוסים בקשר. עבדנו יחד הרבה זמן, בתקופה שמאוד עיצבה אותנו, והעיצוב הנפשי הזה נשמר. בכל פעם שאנחנו נפגשים, אנחנו כאילו ממשיכים מאותה נקודה. זה מאוד מרשים ומאוד כיף. ועידן עם השנים נהיה אפילו יותר מצחיק ויותר בשל. האבהות עשתה לו המון. זה הפך אותו לפרפורמר מרתק".
"צד נוסף" - מתי כספי
מתי כספי הוא באמת בית ספר למוזיקה לילדים. בשנות השבעים הוא כתב לחנים לשירי התוכנית "קרוסלה" ובשנת 1980 הוציא את אלבום הילדים "צד נוסף", שבו גרסאות שלו לשירים שהלחין לזמרים אחרים וגם כמה שירים חדשים. בזמן אמת האלבום נחל כישלון מסחרי, ורק לאחר שנים זכה להכרה גדולה והצמיח להיטים כמו "אחותי הקטנה", " מי ראה את באני", " כלבלב הו בידי בם בם". כספי אמר, ובצדק, שהאלבום הקדים את זמנו.
12 שנה מאוחר יותר הוציא כספי את האלבום "בובה מתי", שיצא גם בווידיאו, ובימים אלה הוא מריץ את המופע המלבב "מתיל'ה ילדים", שגם הוא נותן ביטוי לגאוניותו ולחוש ההומור המשובח שלו.
מה ההבדל מבחינתך בין כתיבה לילדים ובין כתיבה למבוגרים?
"מבחינה מוזיקלית לא אמור להיות הבדל. ההתייחסות צריכה להיות רצינית לחלוטין, כי מדובר באמנות. השירים שלי לילדים, מבחינה אמנותית, הם בוגרים לחלוטין ואין שום ויתור. אם יש משהו שונה זה רק הנושא עצמו. הנושאים לפעמים מדברים לדמיון של הילד, לפעמים זה פונה לשכל הישר שלו, ולפעמים זה פונה גם לחינוך לאסתטיקה".
חינוך לאסתטיקה?
"אני אתן לך דוגמה. חינוך לאסתטיקה זה למשל 'אבא עצבני מאוד/ הוא כבר על הג'אנט/ יושב לו עם דעות קדומות/ ובלי דאודורנט'. זה מתוך השיר 'סטירת לחי'. אני מניח שילד קטן אולי עוד לא יודע מה זה דאודורנט ומה זה דעה קדומה, אבל זה ייכנס לתודעה מתישהו, הוא פתאום ישאל את עצמו או את ההורים שלו. יש הרבה מאוד שירים שכתבתי שילדים אוהבים לשמוע, וזה לא בהכרח מדבר באופן ישיר אליהם ולהיגיון שלהם, למשל 'שיר עם נקי' (שביל באמצע שביל בצד) או 'נח', שיר שלא שיערתי שיהפוך ללהיט לילדים ".
היום ישנה זילות רבה בטקסטים בשירי ילדים.
"אני מסכים איתך. אני חש בזה. אני בהחלט לא אוהב את הטקסטים הזולים האלה ואת ההתייחסות לילדים כאילו הם מטומטמים. פה ושם שמעתי שירים לילדים מהתקופה ולא התחשק לי להמשיך לשמוע".
אתה שמרת על קשר עם עולם הילדים, אבל אמנים רבים מהשורה הראשונה ויתרו על פועלם המוזיקלי לילדים. מדוע לדעתך?
"אין לי מושג. יכול להיות שהם לא מקדישים לזה מחשבה. אני הקדשתי. אני המשכתי מתוך המודעות לכך שהילד הוא הדור הבא, דור ההמשך, ומאחר שהוא קטן ועדיין פנוי לספוג דברים שלדעתי חשובים שיספוג, אני ממשיך".
הייתי במופע המקסים שלך "מתיל'ה ילדים" עם ילדיי, ושמחתי מאוד שהקטנטנים מתחברים להומור המוטרף שלך ומהדרך שאתה מצליח לשבות את תשומת לבו של הדור שנולד עם אייפון ביד. איך עושים את זה?
"העיקרון במופע לילדים הוא באמת לגעת להם פנימה בלב, לדבר בשפתם, לא להתנשא מעליהם ולא לתת להם תחושה שהם הגיעו למצב של בייביסיטינג. באמת לפנות אליהם באופן אישי, ואני כנראה מצליח. מה שחשוב בעיניי זה הנושא עצמו, חד וחלק, ללא ניסיונות להפוך את זה לגימיק. בדיוק כמו שצ'רלי צ' פלין עשה את הטייקים שלו מול מצלמה אחת, ללא עריכה וזוויות מיוחדות של אפקטים. מה שהיה מצחיק זה הרעיון".
"ארנבות משוקולד" - קורין אלאל
חג הפסח היהודי, כידוע, מתקיים בסמוך לחג הפסחא הנוצרי. מה אם כן, בימים חגיגיים שכאלה, הולם יותר מ"ארנבות משוקולד"? הכוונה היא לא לסמל הפסחא המוכר, אלא לשם אלבומה הנפלא של קורין אלאל, ששוב מתגלה כזן נדיר. סבה היה בעל בית חרושת לשוקולד, ומכאן המקור לשם, והאלבום כולו יעשה לכם מתוק בפה במינון הראוי, בלי לעורר כאבים בבטן.
חברת התקליטים הליקון, באיוולותה, סירבה לתמוך באלבום, ולכן אלאל הוציאה אותו ב-2011 באופן עצמאי. הביקורות היו נפלאות, אך הוא לא זכה להכרה הגדולה הראויה לו. באלבום, שהופק על ידי אלי סורני, שרה לצדה של אלאל ילדה מקסימה עם קול דבש, ששמה, באופן הולם, הוא סילאן אבישר. בשיר הנושא של האלבום, למשל, יש קטע הארדקור שבו אמא ארנבת מבקשת שיאכלו קודם אותה, ורק לא את בנה ובתה ארנבות השוקולד. את האלבום ניתן להשיג באתר מרמלדה מרקט.
מה הניע אותך יותר ליצור אלבום ילדים - דחף יצירתי, צורך אימהי או רצון לתת אלטרנטיבה לזוועות שרווחות בז' אנר שירי הילדים בשנים האחרונות?
"אני לא מתמצאת כל כך בדברים ההזויים שבחוץ. עשיתי את התקליט קודם כל בגלל שאני כותבת שירים לאנשים מבוגרים, ופתאום נולדו לי הילדים ואמרתי שאני חייבת לעשות תקליט לילדים עם שירים לקטנים. כשהוצאתי את האלבום הבן הגדול שלי עומר כבר היה בן 8 והבן הקטן יונתן היה בן 3 - וזה התאים מאוד לקטן".
יש הבדל בין אלבומים למבוגרים ולילדים?
"פרט לנושאים - אין הבדל משמעותי. שיר זה שיר, הוא צריך את המקום המוזיקלי שלו. זה אותו חיפוש בלחן, בעיבודים ובהפקה כמו באלבום למבוגרים. שירים לילדים יותר מסובכים משירים רגילים שלי. זאת הסתכלות אחרת. זה לעשות קאט מהמחשבות היומיומיות, וצריך להקדיש לזה הרבה זמן. אם אני עושה תקליט למבוגרים זה תמיד מתחבר לחיים שלי, לעומת זאת תקליט ילדים זה קאט מהחיים של היוצר. זה מבט לכיוון אחר, כמו כתיבת מוזיקה להצגה, לא משהו שאני עושה ביומיום".
"את השירים בתקליט כתבתי במשך שנים, בכל פעם שראיתי טקסט מדליק הלחנתי אותו. זה ישב בצד, וידעתי שיום אחד אני אעשה עם זה משהו. כדי לעשות תקליט לקטנים צריך להיות מאוד נקיים וברורים".
מבקר המוזיקה שי להב כתב בעקבות האלבום שאת ילדה נצחית ושחלק גדול מהשירים הגדולים שלך הם שירי ילדים עם מילים של מבוגרים. את מסכימה?
"יש בזה משהו. כי אני ילדותית מאוד באיזשהו מקום. לכן נדלקתי על שירים כמו 'ארץ קטנה עם שפם', או 'התעשייה האבירית', שבו כל הסיפור כאילו נכתב על ידי ילד, או 'חפש באנטרקטיקה'".
באלבום את מבצעת גרסת כיסוי לשיר הילדים הראשון שהלחנת ושרת, "שיר לשירה" המדהים שכתב יהונתן גפן. דוגמה נוספת ללהיט של מבוגרים שהוא גם שיר ילדים.
"כששירה גפן היתה בת 3 או 4 יהונתן נתן לי את הטקסט הזה. הייתי אצלם בבית, ראיתי את שירה, וכאילו הלחנתי לה את זה. השיר הזה גדל מאוד, הקלטתי אותו עוד לפני 'מותק'. הוצאתי אותו בתור סינגל לרדיו, והוא לא הושמע. כעבור שנים יהודית רביץ, שעבדתי איתה על האלבום 'אנטרקטיקה' אמרה לי 'תגידי מה עם השיר הזה, שיר לשירה, שהקלטת פעם - ובעצם היא זו שגרמה לשיר להיכנס לראשונה לתקליט, והחייתה אותו".
"ארנבות משוקולד" הוא האלבום הראשון שהוצאת לאחר השתתפותך ב"האח הגדול". אני תוהה אם זה מתוך רצון לחזור למקום תמים אחרי השתתפות בתוכנית הכי לא תמימה שיש?
"אני לא חושבת. הלכתי ל'אח הגדול' בתמימות, ובכיף, כדי לחפש חוויה חדשה, וקיבלתי חוויה חדשה. היה לי נהדר".
"החברים של ארקשה" - ארקדי דוכין
חשבתם שזו רק כתבה נוסטלגית? ובכן, תאכלו כרפס, טעיתם. קבלו חדשות מוזיקה בלעדיות. ל"מעריב" נודע כי ארקדי דוכין עובד בימים אלה על אלבום ילדים חדש עם כוכב העבר, הזמר והמלחין דני גרנות. גרנות התפרסם בסוף שנות השישים ותחילת שנות השבעים כששירת בלהקת פיקוד דרום, שבה שר כסולן את "לאהוב את החיים", ואחר כך ביצע את הלהיט "מר נרקיס".
עבודתם המשותפת של גרנות ודוכין היא סגירת מעגל ביניהם, שכן בשנות השמונים אימץ גרנות את להקת החברים של נטאשה בתחילת דרכם, ואף היה שותף להרכב אחר עם דוכין ומיכה שטרית בשם "לא כולל מע"מ", שהקליט מיני-אלבום שבו ארבעה שירים. לדבריו, שטרית ודוכין אף הזמינו אותו להצטרף לנטאשות. "אצל דני הקלטתי את השירים הראשונים שכתבתי בחיי", אומר דוכין, "מצאתי אצלו מקום מאוד יצירתי, התיידדנו ולמדתי מה זה אולפן ומה זה הפקות. אלבום הילדים החדש שלי עם דני ייקרא 'מר מתוק' - אני המר ודני הוא המתוק. למרות פער הגילים בינינו, יותר מעשר שנים, דני הרבה יותר אנרגטי ממני. כתבנו אלבום נורא מצחיק על חיות שהם בני אדם. למשל כריש שעקרו לו את כל השיניים. וגם על דינה פלסטלינה, בהשראת הילדה שלי מאי".
זה יהיה אלבום הילדים השלישי של דוכין, אחרי "אחלהזאורים" החביב ו"החברים של ארקשה" המצוין באמת, שבו נתרכז. גם את האלבום הזה דחו חברות התקליטים הגדולות, מה שלא הפריע לו לזכות למכירות יפות ולביקורות מהללות. "יש שינוי גדול במוזיקה לילדים כיום", אומר לנו דוכין. "פעם בעולם הילדים היה 'רחוב סומסום' ו' רגע עם דודלי'. כל הפנייה לילדים היתה פחות קלילה ופחות מהירה מהיום, היתה יותר התעכבות על האינטליגנציה של הילדים. היום הילדים מושפעים מהגדולים. הכל עף מהר. בתקופה הזאת, לצערי, התקליט הוא בדרך כלל רק פלטפורמה להרים תוכנית קונספט בטלוויזיה או בהצגה".
לפני כמה שנים הוצאת את "החברים של ארקשה", אבל הוא מזכיר ימים רחוקים יותר של קשקשתא.
"נכון, רציתי לעשות תקליט כמו שאני אוהב, שדומה ל'הכבש השישה עשר' למשל. זה מיועד לילדים שיש להם יותר סבלנות. הבעיה בארץ היא שלא לוקחים יצירות גדולות מהעולם כמודל, לא מחפשים את האתגר. בהוליווד מייצרים תרבות נורא מורכבת לילדים. אני הולך עם הילדה שלי לסרט הוליוודי ונדהם מהכבוד שיש לילדים, מהמורכבות שמוצגת להם. התקליט שלי מוקדש לספרים. כל שיר הוא ספר, למשל 'המפוזר מכפר אזר'. מבחינתי זה ניסיון לשמר את הספרים האלה".
כמי שמוטרד מיצירה נמוכה לילדים, תמוה בעיניי ששילבת באלבום את יובל המבולבל. מה לך ולו?
"יובל המבולבל הוא אדיר, בעיניי הוא אחד היוצרים היותר טובים. כמה שהוא נשמע הזוי, הוא בנאדם מאוד מיוחד. החיבור שלי אליו היה דרך הקבלה. חוץ ממנו הלכנו על אורחים שהם לאו דווקא כוכבי ילדים, כמו מארינה מקסימיליאן קרני, שלומי שבת, דוד ד'אור ודני ליטני".
מה ההבדל בין אלבום למבוגרים לאלבום ילדים?
"בכתיבה לילדים יש יותר חופש. ילד מסוגל להתמודד עם חלום יותר טוב ממבוגר. זה לוקח אותי לפנטזיה. ילדים יכולים להתמודד עם דברים כאלה כי הדמיון שלהם יותר מפותח".
אילו לקחים הפקת מאלבום הילדים הקודם שלך, "אחלהזאורים", שהוצאת עם מיכה שטרית ויישמת באלבום "החברים של ארקשה" ?
"מה שקרה עם'אחלהזאורים' הוא שלא התייצבנו מאחוריו ברמה של במה. האנרגיה שלנו נשארה רק לחברים של נטאשה. עם 'ארקשה' כבר העליתי מופע - וזה היה טוב יותר".
"הייתי פעם ילד" - אריק איינשטיין
"אני חושב שעניין אלבומי הילדים ושירי הילדים התחיל אצלי די מוקדם", אומר אריק איינשטיין, "עיקר העבודה שלי בעניין הזה היתה עם יוני רכטר. אני לא חושב שעצרנו ואמרנו שאלו שירי ילדים ונתייחס אליהם ככאלה. ההתייחסות היתה כאל תקליט רגיל לכל דבר. יש את הנטייה הזאת, השגויה, לחשוב שלא צריך להעמיק ולסבך את העניינים כשמדובר בשירי ילדים, אבל האמת היא שלא ניסינו להיכנס לראש שלהם ולהתיילד, אלא עשינו מה שהרגשנו. בדיעבד הייתי מאוד מבסוט מהתוצאות. העיבודים האלו של יוני זה משהו מדהים. תחשוב על 'מה עושות האיילות'. הכל מאוד עשיר, מושקע".
אז אתה אומר שלמעשה אין הבדל בין שיר ילדים לשיר מבוגרים?
"יש את הנושאים של השירים - טבע, פרחים, עצים, בעלי חיים. דברים תמימים, שלא מתעכבים עליהם כל כך כשמתבגרים. ובעיקר יש הבדל בעצם הראשוניות של הילד שמקשיב לשירים. הכל תמים, נקי וראשוני. אבל העבודה עם יוני התייחסה לשיר עצמו, לא לגיל של המאזין".
הרבה דברים השתנו בין "פזמון ליקינטון" ל"גנגנם סטייל". הילדים הם אותם ילדים?
"זה ילד זה? אני חושב שהיום הילדים מתבגרים מהר יותר, הם שונים מהילדים של אז. בגלל הפתיחות הטכנולוגית והחברתית יש נגישות אדירה בכל השטחים, ומה שפעם נחשפנו אליו כילדים בגיל 8, מתרחש היום בגיל 3. תסתכל על כל בתי הספר האלו בטלוויזיה. אתה רואה שהילדים מאוד מוזיקליים וקולטים בגיל צעיר הרבה יותר ממה שהיינו חושבים שהם קולטים. תסתכל על ילדים בני 10-9, זה לא ייאמן. זה שבר הרבה מחיצות בין עולם הילדים והמבוגרים. פעם אלו היו עולמות לגמרי נפרדים, והיום זה אחרת. הכל מתפתח ומתבגר יותר מהר ומוקדם".
ביצעת את השיר "ערב מול הגלעד" שכתבה לאה גולדברג, שיר שהופיע לראשונה ב"דבר לילדים" והוקדש על ידי המשוררת לילדי אפיקים אבל לא תויג כשיר ילדים בהיסטוריה.
"כן, זה לכאורה יכול להיות שיר ערש. לאה גולדברג כתבה מילים נהדרות והלחן הוא של מיקי גבריאלוב, שאיתו עבדתי הרבה. תשמע את המילים האלו.'ישוב טלה אל חיק האם/ ישכב בדיר ויירדם/ והכבשה תישק אותו/ והיא תקרא אותו בשם'. אתה רואה, לא עשינו את ההפרדה הברורה בין שירים למבוגרים וילדים. אבל לאה גולדברג כתבה נהדר וגם מרים ילן שטקליס".
לפני 25 שנה הוצאת את האלבום "הייתי פעם ילד". הילדה שלי שרה באושר גם היום את "שבת בבוקר, יום יפה/ אמא שותה המון קפה/ אבא קורא המון עיתון/ ולי יקנו המון בלון". היא באופוריה מזה.
"המון עיתון? כן, זה עבד יפה. לא תאמין, אבל את 'שבת בבוקר' כתבה תרצה אתר, הבת של נתן אלתרמן. היא לא כתבה הרבה, אבל זה שלה. והשירים 'אדון שוקו' ו' גברת עם סלים' זה הכל מספרי ילדים, ונכתבו על ידי חיה שנהב. שירי ילדים לא עושים כלאחר יד, כמעט להפך. קח למשל את שם טוב לוי והעיבודים שלו, או יוני רכטר. תחשוב על ההשקעה. עזוב עכשיו את 'הכבש השישה עשר' שלו, שהוא יצירת מופת. רכטר יושב וכותב ממש פרטיטורות לשירי ילדים. השקעה עצומה, זה מדהים. הוא מסוג האנשים שלא חושבים על עצמם, הם פשוט אנשי עבודה שרוצים לעשות טוב בסוף היום".
"והילד הזה הוא אני" - מזי כהן (וגם דויד ברוזה, יואל לרנר ואפי בן ישראל)
סדרת הספרים של יהודה אטלס "והילד הזה הוא אני" הפכה לקלאסיקה, ולא בכדי. אטלס אמר בעבר שהוא יכול להיעלם לשנה שלמה באי בודד עד שימצא את החרוז המושלם לשיר שלו, והתוצאה - בהתאם. בעקבות ספריו יצא ב-1979 גם תקליט מלבב שנקרא "והילד הזה הוא אני", שבו מבוצעים שירים מהספר. אבנר קנר הלחין, ולצדו שרים מזי כהן, דויד ברוזה, יואל לרנר ואפי בן ישראל.
"אחד הדברים הכי קשים זה לכתוב שירים לילדים", אומרת מזי כהן. "מאוד קשה להגיע לילד. צריך לדעת איך לעשות את זה. שירים לילדים מסובך יותר לכתוב מאשר שירים למבוגרים. יהודה אטלס הצליח לעשות את זה בגדול. האלבום 'והילד הזה הוא אני' הקדים את זמנו, בגלל הטקסטים. כל השירים שם וכל התעוזה של יהודה אטלס היתה אחרת לגמרי. זה טקסט עם מוסר השכל, עם כוונה נכונה ואמיתית".
איזה שיר של יהודה אטלס חביב עלייך במיוחד?
"יש הרבה. אחד מהם הוא השיר 'העור של השממית על הקיר/ כל כך שקוף/ שאפשר לראות לה ת'קקה/ בתוך הגוף'. תראו איזו מחשבה, הוא כותב פשוט נהדר. זה גם לילדים וגם למבוגרים. גם הדיבור שלו מאוד מהוקצע".
אגב קקה בתוך הגוף, מה דעתך על שוק שירי הילדים היום?
"בעוד שספרי ילדים רבים בימינו מתוחכמים, למשל סדרת ספרי 'הארי פוטר', מוזיקה לילדים היום כוללת מילים כמו 'הנה הנה הנה הנה הנה העוגה'. הנה הטמטום".
היום כמעט אין אלבומי ילדים, ויש המגדילים לומר: היום כמעט אין ילדים.
"נכון מאוד. היום אנחנו בעידן אחר. איפה הילדות היום, איפה? אולי רק בקיבוץ הילדים נשארו ילדים. הילדים העירוניים של היום כבר מבוגרים. הם רוצים להיות מפורסמים ויודעים שמפרסום אתה מרוויח כסף. היום הרבה ילדים שאני מדברת איתם מעדיפים שירים באנגלית, כל ילד שני שומע ג'סטין ביבר ושירים במזרחית, כמו משה פרץ ואייל גולן, ששיריהם בולטים ב'בית ספר למוזיקה'. התוכנית הזאת, אגב, מנצלת את הילדים באיזשהו מקום".
הרבה ילדים מכורים ל'גזוז' שבו שרת, אף שאינו אלבום ילדים.
"'גזוז? זה מוזיקה לכל החיים, לכל הילדים ולכל המבוגרים. זה כיף להגיע להופעות עם דני סנדרסון וגידי גוב, להופיע בפני ילדים מגיל 6 עד מבוגרים בגיל 80-70. ילדים באים אלינו אל מאחורי הקלעים עם התקליט - לא דיסק, תקליט - ומבקשים שנחתום להם. ההורים שגדלו עלינו מגדלים את הילדים על המוזיקה הזאת".
האם האלבום הגדול הזה, ושאר פעילותך האמנותית,הם במובן מסוים פיצוי לכך שאין לך ילדים משלך?
"בטח שזה סוג של פיצוי. אגב, לאיש שאני חיה איתו 17 שנה, יושי שדה מלהקת תיסלם, יש בן, וגידלנו אותו יחד. הוא כבר בן 18, ויש לו גם אמא. הוא חי חצי אצלה וחצי אצלנו. אני גאה במה שעשיתי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם