תהיי יפה ותכתבי
ההצלחה האדירה של לינה דנהאם, היוצרת והכוכבת של "גירלז", הובילה ליצירתו של ז'אנר חדש: השחקנית-יוצרת ההוליוודית. הכירו את הבנות שלא מסתפקות בלככב על המסך ועל השטיחים האדומים, ומתעקשות לכתוב ולביים את הדרך שלהן לצמרת
"גירלז" היא חביבתם של המבקרים וחברה של כבוד במגזיני התרבות והאופנה כאחד, ובאופן מפתיע למדי היא הפכה לקונצנזוס, בזכות ה"אותנטיות" הבלתי מתפשרת שלה. וכשהמעריצים הנלהבים אומרים "אותנטיות", הם מתכוונים לעובדה שדנהאם, 26, שמגלמת את האנה הניו יורקרית האבודה, כותבת ומפיקה את הסדרה בעצמה. לראשונה בתעשייה, מאז הפריצה המטאורית של טינה פיי, היד המקועקעת שמציצה מהאמבטיה באינספור סצנות העירום בסדרה היא גם היד האוחזת בגלובוס הזהב הנחשק, והפנים המבולבלות של הדמות הראשית הן גם הפנים הזוהרות מגאווה על השטיח האדום. ועל הפנים האלה, יעידו המצלמות, אין ולו קמט אחד.
הנוכחות העוצמתית של דנהאם, צעירה מוכשרת שנושאת בכבוד את התואר "יוצרת" בנוסף להיותה שחקנית, עושה משהו למסך הקטן והגדול כאחד. לצד הטרנד הוותיק של שחקנים מוכרים ובשלים שמתחילים לפתע לביים (ג'ורג' קלוני, בראד פיט ובן אפלק הם דוגמאות בולטות, כשלאחרונה הצטרף אליהם דסטין הופמן), אנו עדים לאחרונה להתפתחותו של "אפקט דנהאם", שהחל עוד בתקופת סרטה המוערך "Furniture Tiny": שחקניות צעירות ואלמוניות שכותבות תסריטים, מפיקות ומשחקות, והופכות, בדיוק כמו דנהאם, לשגרירות אוטונומיות, וטיפה יותר מפורסמות, של האמירה שלהן.
בפסטיבל סאנדנס האחרון, האירוע השנתי שבו האינדי האמריקאי זוכה למלוא הכבוד המגיע לו, נצפו שתי דוגמאות לטרנד המסקרן הזה, בנוסף לעובדה המשמחת שחצי מהסרטים המועמדים לפרס הראשי בוימו על ידי נשים. בריט מרלינג, 30, בלונדינית יפהפייה ואייקון אינדי מוכר, הביאה לפסטיבל את המותחן "The East", שאותו כתבה יחד עם שותפה זאל בטמנג'יל, ובו היא מככבת בתפקיד הראשי. בשונה מסרטיה הקודמים, שהיו אינדי טהור ונישתי, ב"The East" משתתפים , מלבד מרלינג, כוכבים מוכרים כמו אלכסנדר סקארסגרד ואלן פייג', והוא יופץ בתפוצה רחבה על ידי התאגיד פוקס.
לראיונות ולשטיח האדום מרלינג מגיעה כעסקת חבילה: המוח של האנה, הפוטוגניות של מארני, בתוספת אובססיה קלה לכתות ואנרכיסטים. סרטה הקודם, "The Sound of My Voice", העוסק בכת סודית בלוס אנג'לס, הנחית את מרלינג על שער הוליווד המסורתי של "ואניטי פייר" לשנת 2012, לצדן של הבטחות מתגשמות כמו רוני מארה וג'ניפר לורנס. הסרט החדש, שנכתב בעקבות קיץ אחד שבמהלכו מרלינג התנהלה כמו נוודת ואכלה מפחי זבל, הולך ומבסס אותה כיוצרת חשובה החמושה בהרבה יותר מפנים יפות. "למרות השיער הבלונדיני והעיניים הכחולות, יהיה מוטעה לקרוא לבריט מרלינג' כוכבנית'", טען המגזין אינטרוויו במאי האחרון. "כוכבניות מסתפקות בימי ספא ומסיבות, מרלינג היא ההפך הגמור".
לצד ההישג של הבלונדינית יוצאת הדופן - להשתחל לבתי הקולנוע בארה"ב עם סרט מתוחכם וביקורתי - ההפתעה הגדולה של סאנדנס 2013 שייכת דווקא ללייק בל, לשעבר "כוכבנית" מובהקת, שהדגימה בפסטיבל כיצד להמציא את עצמך מחדש, גרסת הבמאי. בל, 33, שחקנית קומית ותיקה שהבליחה במהלך העשור האחרון בלא מעט סרטים וסדרות בתפקידים סתמיים, החליטה כנראה לשנות פאזה. מונעת על ידי הניסיון שלה בקריינות, היא כתבה, ביימה, הפיקה ושיחקה בסרטה הראשון, "In a Word", שזכה בפסטיבל בפרס התסריט היוקרתי.
כובד הראש הפתאומי של בל, שעד כה קוטלגה כסלבריטאית מדרג ב', חביבת מגזיני גברים וקולב חטוב לבגדי מעצבים, הפתיע את תעשיית הסרטים. "שחקנים כמוני נאבקים בתעשייה, עד שהם מקבלים תפקיד גדול או מתחילים ליצור תוכן משלהם. אני בחרתי להתחיל לכתוב", אמרה בל לאחרונה לאתר Indiewire, ממחישה בגופה הצנום את האינדי-סינדרלה החדשה. "ליצור פרויקטים משלך בהחלט מוסיף דלק למנוע".
במרכזו של סיפור דומה נמצאת לורן מילר, שחקנית שעד לאחרונה הייתה מוכרת בארה"ב בעיקר כאשתו היפה של השחקן הקומי המוערך סת רוגן. "רצינו לכתוב סרט שנרצה לראות", אמרה מילר בת ה-30 לאתר "האפינגטון פוסט" בסמוך להופעת הבכורה שלה כתסריטאית. "מה אני יודעת על השתלטות חייזרים על העולם? שום דבר. אבל אני יודעת דבר או שניים על סקס טלפוני. "For a Good Time Call", הסרט שמילר ושותפתה לתסריט קטי אן ניילון רצו לראות, יצא בסוף 2012, ומיד קוטלג על ידי המבקרים כאחת הקומדיות המפתיעות של השנה. אחיה של מילר הפיק, הבעל המפורסם קיבל תפקיד אורח - ומכאן ועד לרכישת הסרט הקטן על ידי חברת הענק Focus Features הדרך הייתה קצרצרה.
הסיפור של מילר, שמככבת כמובן באחד התפקידים הראשיים בסרט, קיבל אומנם חשיפה רבה הודות לבן הזוג המיוחס, אך גם בזכות הנושא הנועז שאותו הקומדיה תוקפת בחן. "אני לא נראית כמו דוגמנית, ואחרי כל כך הרבה אודישנים עייפתי מזה שאין לי קריירה", הסבירה מילר, האוחזת בקימורים מסחררים ורעמת שיער ערמוני, לאתר Vulture של מגזין הניו יורק טיימס. עוד שחקנית בעלת לוק ייחודי שהחליטה לקחת את גורלה בידיה, עוד תוצאה מרעננת.
בהעדר בעל מפורסם, השחקניות והתסריטאיות גרטה גרוויג וזואי קזאן, שתיהן בנות 29, פנו למשאבים אחרים. קזאן הג' ינג'ית המיניאטורית, שהוגדרה כבר בתחילת הקריירה שלה כאיט גירל עם חוש אופנתי מפותח, היא אצולה הוליוודית דור שלישי - סבה הוא הבמאי האייקוני איליה קזאן ("חשמלית ושמה תשוקה", " זוהר בדשא"). כבוגרת ייל במגמת תיאטרון, קזאן נהנתה בשנים האחרונות מהרבה תפקידים קטנים בסרטים גדולים ומתפקידים משמעותיים בסרטי אינדי איכותיים, עד שהגיע המהלך ששם אותה על המפה כיוצרת מוכשרת ומבטיחה.
הסרט "Ruby Sparks", שקזאן כתבה לבדה, מספר את סיפורו של סופר צעיר שכותב דמות באובססיביות הולכת וגוברת, עד שבחורת החלומות הדמיונית מתעוררת לחיים והופכת לבת זוגו. הקומדיה המורכבת הזו כבשה את לב המבקרים ב-2012, ודמותה הצנומה של קזאן, שחובבת וינטג' ומרבה להתראיין בנושא הסגנון האקלקטי שלה, קיבלה עוד נופך חשוב שהצדיק את המורשת המפוארת. קזאן אומנם ממשיכה לשחק בסרטים של אחרים, אך הניסיון המוצלח הזה, בטוחים המבקרים, עוד יחזור על עצמו.
אבל אולי הכוכבת הכי בולטת בטרנד המבורך הזה היא גרוויג, 29, חברה קרובה של לינה דנהאם, ניו יורקרית בנשמתה, ומי שמזוהה בראש ובראשונה עם הקמת ז' אנר ה-Mumblecore המכתיב סרטים עצמאיים דלי תקציב, מרובי דיאלוגים מאולתרים וכמה שיותר טבעיים. "Nights and Weekends", דרמה רגישה על מערכת יחסים כושלת שגרוויג כתבה ואף שיחקה בה ב-2008, היא דוגמה מובהקת לעשייתה האמיצה והחתרנית, כמו גם "Farnces Ha", העוסק בחברויות אפלטוניות, שבוים על ידי בן זוגה, הבמאי נוח באומבך, והוצג בפסטיבל הסרטים של ניו יורק באוקטובר האחרון.
הילת היצירה וחותמת האיכות מרחפות מעל ראשה הבלונדיני של גרוויג היפהפייה גם כשהיא מקדמת סרט מסחרי יותר, "Damsel in Distress", מככבת בצילומים סקסיים במגזין Instyle, מתייצבת בגאלה השנתית של מוזיאון המטרופוליטן לצדו של המעצב פראבל גורונג, או מגיעה לתצוגת אופנה של פראדה. "אני מעריצה גדולה של מעצבים ודוגמניות, אני יודעת את השמות שלהם בעל פה", היא התוודתה ביוני האחרון למגזין Elle האמריקאי. "אבל תצוגות אופנה עדיין עושות אותי עצבנית, אני מזיעה בהן".
הנגיעה הזו במיינסטרים - באופנה, בעולם הזוהר - לצד הדבקות בעשייה מתחת לרדאר, הופכים את גרוויג לשגרירה האידיאלית לנישה שלה, כאשר הפרסום שמביאים לה הפרויקטים הקומוניקטיביים והראיונות במגזינים מפנה בהכרח זרקור לכישרון הכתיבה שלה. גם הלוק המצודד לא מזיק, מן הסתם.
בניגוד לפיי, שרק לאחרונה השתחררה מתדמיתה המגושמת והחלה לאמץ שמלות מחמיאות, או דנהאם - שכמות הדיו הארסי שנשפך על קימוריה ועל כישורי הלבוש הכושלים שלה יכולה למלא דירה קטנה בברוקלין - גרוויג, בל, קזאן וחברותיהן אוחזות בנתוני מפתח אטרקטיביים למדי, ולא חוששות לפנות למעצב על או לחשוף רגל, מבלי להתפשר על ההבעה העגמומית ההכרחית. הלוק שלהן, שהוא מסקרן ומושך גם אם אינו בובתי או מושלם, מוציא את הרוח ממפרשי הדיון העייף, המצמיד כישרון ואמירה לגירעון באגף היופי, ומרכך את העלייה ההדרגתית שלהן לצמרת, שבה קתרין ביגלו הנוקשה יושבת בודדה בחליפת מנהלים.
וזהו אולי הטריק המושלם, הפיתוח המתבקש לחלוציות של לינה דנהאם וטינה פיי: תהיי יפה ותעשי סרטים, גרסת הבמאית, מודל 2013. זה נראה קל וטבעי כל כך, שלא מן הנמנע כי ב-2014 שחקניות אינטלקטואליות כמו נטלי פורטמן או מישל וויליאמס יפיקו תסריט מפתיע. עד אז, נסתפק בלשנן את השמות שיגרמו לזה לקרות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם