דני ליטני: "אני לא מתעדכן במוזיקה חדשה כי אני לא שומע"
גיל מבוגר? בעיות שמיעה? אל תצחיקו את דני ליטני. מי שכונה לא פעם "בוב דילן הישראלי" חובר לרוני פיטרסון ולכוכבים משיקגו, למרתון בלוז שכולו חגיגה לאוהבי הז'אנר. והראפרים יכולים לקפוץ
נצחיות בעידן של 150 תווים. אבל קשה לשנות הרגלים ישנים ובכל מקרה, מי באמת רוצה? בסוף השבוע הקרוב (15 במרץ במועדון רידינג בתל אביב ובמוצ"ש ה-16 במרץ בבית אבא חושי בחיפה) תהיה לליטני הזדמנות נהדרת להפגין רלוונטיות נצחית, כאשר יקח חלק חשוב ב"מרתון בלוז תל אביב שיקגו" - אירוע שיאגד נגני בלוז ישראלים ואמריקאים לחגיגה גדולה עבור חובבי הז'אנר. מאחורי האירוע עומד הגיטריסט האגדי רוני פיטרסון, מי שכונה לא פעם "מלך הבלוז המקומי", אשר יארח בישראל שמות חמים מסצנת הבלוז של שיקגו – הגיטריסט דייב ספקטר וזמרת הבלוז והסול דיאטרה פארר. אין ספק כי נוכחותו של ליטני באירוע כסנדק הז'אנר בארץ, נראית מתבקשת עד בלתי נמנעת.
ספר קצת על ההופעה שלך במרתון הבלוז.
"אני יודע שאומרים עלי שאני בוב דילן הישראלי אבל אני לא מסכים עם זה. אם מחפשים בוב דילן ישראלי זה מאיר אריאל וחוץ מזה שבוב דילן לא בלוזיסט בעיני. דילן הוא הרבה יותר קנטרי, פולק, כך לפחות הוא היה בהתחלה. יש לו גם בלוזים, אבל רוב החומר שלו ממש לא נשמע כמו בלוז לדעתי. יש פה בלוז כי בכל דבר יש קצת בלוז. אני, בכל אופן, בא ביום שישי לתת את ההופעה שלי והיא לא כולה לחלוטין בלוז. וזה שאני שם מפוחית פה לא הופך אותי לבוב דילן הישראלי. אגב, אני ניגנתי מפוחית עוד לפני שהכרתי את בוב דילן ועוד אגב אחד - אני מכיר אותו אישית. פגשתי אותו שהיה בארץ ואחר כך נפגשנו בארצות הברית".
אולי גם הוא יגיד שהזמנים הם משתנים, בעוד הבלוז בבסיסו נשאר אותו הדבר וממחזר את עצמו בעיר.
"אני חושב שזה מה שיפה בבלוז, שהוא לא משתנה. אם הוא היה משתנה הוא לא היה בלוז. הבלוז הוא יותר סיפורים, המוזיקה משרתת מילים ואווירה. צריך לזכור שהבלוז בא מהגוספל ומשירי הכנסייה. אם היו עושים את הבלוז אחרת אז הוא לא היה בלוז, הוא היה רומבה".
יכול להיות שהבעיה היא שהבלוז משתלב ביצירה מורכבת ממנו היום, ולא ממשיך להתפתח בלעדית. למה אין אומני בלוז טהורים וצעירים שיכולים להמשיך את המורשת?
"אני מניח שחלק מזה קשור להשתלטות המוזיקה האלקטרונית והראפ, שכאילו מחליף את הבלוז . אני חושב שהסיבה היא גם כלכלית. אני מניח שאמני בלוז לא מרוויחים כל כך והצעירים הולכים לאן שבא הכסף, שזו יכולה להיות אחת הסיבות. אני לא מומחה לבלוז, אבל אני יודע שעוד יש מורשת. אני לא כל כך שומע בשנים האחרונות כי אני מתחרש, אז אני לא יכול לעקוב באמת אחרי הדברים האלה. אני רק אומר את מה שאני חושב שקורה".
חשבת פעם, עם כל האהבה והשיוך הטבעי לז'אנר, לעשות שינוי כיוון ולהתפתח למחוזות מוזיקליים רחוקים מהבלוז?
"עשיתי גם קנטרי וגם רוק , אני לא זמר בלוז נטו. הקטע הוא שאני גדלתי על הבלוז. אבא שלי, שהיה פולני, קנה את מערכת הסטריאו הראשונה שהיתה בחיפה ואז הוציאו בסטריאו דברים נסיוניים כמו ג'וש וויאט, הגולדן גייט וכל מיני שירי כנסייה. אבא שלי היה קונה אותם במטרים כדי להשוויץ. הוא היה מושיב את חבריו ומכריח אותם להקשיב, כדי להראות את הקסם של הסטריאו. אני ישבתי בנווה שאנן בחיפה וגדלתי על הבלוזים האלה ומשם האהבה שלי לתחום. בגלל השמיעה קשה לי לעשות עכשיו דברים. אני מנסה לעשות, אבל קשה לי כי אני מתחרש. אבל אני עדין מופיע ואני ממליץ לאנשים לבוא למרתון הבלוז ברידינג ולראות את הפלא המהלך - חירש מופיע!".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם