שרון סטון כבר לא הביץ' של אמריקה
יש לה רומן סוער עם דוגמן בן 27, היא כבר לא מרעיבה את עצמה ומוכנה לצאת לרחוב גם עם מכנסי עור וגולף שחור. מה עוד צריכה לעשות כוכבת "אינסטינקט בסיסי" שרון סטון, כדי להוכיח שהיא כבר לא הביצ' של אמריקה?
כדי להוכיח את עניין הנחמדות, מלכת הדיוות לשעבר (תדמית שרק התחדדה בזכות האינטלקט החד כדוקרן קרח שלה) תופסת את ידה של מלצרית קייטרינג מזדמנת. היא מסננת בלחש: "אני לא אוהבת פלפלים אדומים", ומחזירה קערה של מרק טרי. "אבל אני אוהבת שאת מביאה את זה. תודה לך". האישה בסינר מסמיקה. חששתי שעוד רגע היא גם תקוד לה קידה. העוזרת של סטון צצה לפתע עם מחשב כף יד, שואלת משהו על תור לרופא. מתברר שהיה בלבול לגבי התאריכים. בום!
סטון עוברת משלווה להיסטריה בתוך עשר שניות. היא אוחזת בטלפון ומדברת עם פקידת קבלה חסרת מזל מצדו האחר של הקו. "התקשרתי למשרד שלכם בשבוע שעבר. העבירו אותי, דיברתי עם שלושה או ארבעה אנשים שונים. . . הייתי רוצה שתקשיבי לי ותשמעי מה אני אומרת, ולא שתעלי על דבריי. כל האנשים אצלכם אמרו שיחזרו אליי ביום למחרת. אף אחד לא החזיר לי טלפון. אז זה מה שאני רוצה שתביני", הטון של השחקנית נשמע עכשיו מלכותי לחלוטין. "אנחנו לא עונים על השאלה שלכם. אנחנו נותנים לכם את אותו יחס שנתתם לי. תודה לך על השיחה".
סטון מחזירה את הטלפון לעוזרת, ואני בוהה במכשיר ההקלטה שלי, שדולקת בו נורית ההקלטה האדומה. האם היא רצתה שכל זה יוקלט? ויותר קריטי, מה בדיוק גורסים כללי הנימוס בין מראיין למרואיין במקרה כזה? כל מה שיכולתי לחשוב עליו היה פשוט להמשיך מאיפה שהפסקנו. ניסיתי בחשש.
בדיוק סיפרת לי על ההתמכרות שלך לניצחונות.
"אה, כן".
והמשכנו . בכנות, זאת הייתה הקלה לראות שסטון לא איבדה את פרסונת הפרווה הלבנה ועקבי הסטילטו שהפכו אותה (עם הסצנה ההיא מ"אינסטינקט בסיסי") לאחת מהנשים הידועות לשמצה ביותר על פני כדור הארץ. בעידן שכוכבניות מתראיינות רק באירועים מתוזמנים ומיוחצנים היטב, סטון מהווה תזכורת לעידן חופשי יותר, עשיר יותר ומתוסרט פחות, אז שחקנית הייתה יכולה לשכב כל היום בתחתונים לצד כתב של פלייבוי ולפלוט, בקול מרלבורו לחשני, תובנות כמו "כל מה שאני צריכה כדי להסתובב בעולם זה דרכון, חוטיני להחלפה, משהו שחור ואטיטיוד".
התיאורים הללו לא הובאו כדי להגיד שזמנה של סטון עבר. ההפך. בגיל 55, נראה שהיא רק הולכת ומשתבחת עם השנים: יש לה שלושה בנים מאומצים (רואן בן ה-12, ליירד בן ה-7 וקווין בן ה-6), והיא חובקת חמישה סרטים חדשים. למשל, בסרט "לאבלייס", שמספר על כוכבת הפורנו הידועה לינדה לאבלייס משנות ה-70, סטון מגלמת את אמה של לאבלייס (בהסוואה כה מושלמת עד שאפילו המפיק הענק הארווי וינשטיין לא זיהה אותה בסרט כשקנה את הזכויות), היא גם משתתפת ב"Gods Behaving Badly" עם כריסטופר ווקן ואלישה סילברסטון, מככבת ב"יום האם" עם סוזן סרנדון, מגלמת אישה נשואה שבגידה עם גבר צעיר מסבכת אותה במותחן של טוני קיי" Attachment", והכי מסקרן הוא סרטה "Fading Gigolo" עם וודי אלן. הבמאי הוותיק שמביים סרט אחד בשנה נתן לה את תפקידה הראשון אי פעם, בתור נערה יפה ברכבת ב"אבק כוכבים" משנת 1980.
לגבי הסיכוי שאחד מהפרויקטים האלה יחזיר את סטון לימי התהילה הגדולים שלה - ובכן, אם להשתמש במילים של ריימונד צ'נדלר, היא עדיין הבלונדינית שיכולה לגרום לבישוף להבקיע חור בחלון זכוכית. חייה הפרטיים סוערים כתמיד: ברשימת בעליה ומאהביה נמצאים העיתונאי פיל ברונשטיין (שלאחרונה השיג ראיון עם החייל שחיסל את בן לאדן), המפיק של סרטה "סליבר", ביל מקדונלד (שעזב את אשתו בשביל סטון), והבמאי בוב וגנר (לפי השמועות היא החזירה לו את טבעת האירוסין), אבל היא עדיין מבקשת להדגיש שדברים אחרים כן השתנו.
היא עומדת על כך, למשל, שהיום אפשר לסמוך עליה יותר, כי היא הפסיקה להרעיב את עצמה לפני כל תפקיד. "אני רואה נשים בגילי, והן רק שותות מיץ", היא אומרת. "מי יכול בכלל לחשוב בהיגיון עם כוס מיץ? אני בקושי מצליחה לעשות את זה אחרי שני סטייקים". בצעירותה, היא מודה, "הייתי מורידה 12-10 קילו לפני כל תפקיד בסרט. ואז, יום אחד, זרקתי את הבגדים הצמודים שלי ואמרתי: אני לא עושה את זה יותר. אני פשוט הולכת להיות מאושרת, לשמור על עקביות בחיי. ועם העקביות הזאת, והמשמעת הזאת, אני יכולה לנצח, להצליח, להיות חופשייה"
.
ובהתאם למוטו החדש של חייה, סטון גם לא מעשנת, אלא אם כן התפקיד דורש את זה. "כשאני מעשנת סיגריות בסרט, מה שזה עושה לעור שלי. . . עוברים שבועות עד שעור הפנים מתאושש. ובכנות, אני ממש שמחה שאני עדיין עם הפנים המקוריות שלי. לא מזמן הייתי צריכה לעשן סיגריה 'תקופתית', בלי פילטר, וחשבתי שאני הולכת להתעלף. קיבלתי כזאת סחרחורת שהייתי צריכה לשכב על הרצפה".
איכשהו לא קשה לדמיין את זה. עד כמה שזה נשמע מופרך, האנשים שמכירים את סטון אומרים שהאתגר הגדול ביותר שלה באל-איי היה חוסר ביטחון עצמי, יותר מאשר עודף. ולמרות שלעתים עשתה בחירות תפקידים אומללות (קאט-וומן, למשל), היכולת שלה לצחוק על עצמה נוטה לעמעם את הכישרון האמיתי שלה על המסך, שהביא לה את פרס גלובוס הזהב על תפקידה ב"קזינו" לצד רוברט דה נירו.
לכל השחקניות יש קטע של חוסר ביטחון, שיהיה ברור. אבל סטון אף פעם לא ממש הייתה שחקנית. היא גדלה כאחת מארבעת ילדי המשפחה של פועל במפעל, במידוויל, עיר קטנה בפנסילבניה - "רמזור אחד, בר אחד, כמה כנסיות, מפעל לרוכסנים, פסי רכבת ומכרה פחם, הרוב בבעלות המאפיה", היא מתארת ביובש. סטון, כך מתברר, הייתה תולעת ספרים מופנמת. "הייתי כמו הנערה בביטלג'וס", היא מחייכת (סרט קומדיה-אימה-ופנטזיה). "קצת קוקו, אבל לא באופן מוצלח. בוודאי שלא מקסימה או קובעת טרנדים".
המוזרות של הילדה סטון הוחמרה בשל האיי-קיו הגבוה שלה. אפילו המורים לא ידעו מה לעשות איתו. בסופו של דבר הכניסו אותה ישר לכיתה ב', בלי שום מחשבה לגבי ההשלכות החברתיות או הפסיכולוגיות של הדבר על הילדה, שהייתה צעירה מאוד לעומת חבריה לכיתה. הניסיונות למצוא פתרון לאינטלקט שלה נמשכו עד שהוכנסה לכיתת המחוננים. כבר בתיכון התחילה ללמוד ללימודים גבוהים. סטון מספרת כי הלחץ שהופעל עליה ועל חבריה לכיתת המחוננים לא השפיע באופן חיובי עליהם. אחד מהחברים בקבוצת העלית אפילו התחיל לאכול נורות חשמל. התוצאה, לדבריה, הייתה מזוויעה.
משפחת סטון הייתה מגובשת ממש כמו שבט. "היינו עניים, אבל לאמא שלי היה טעם נהדר", סטון נזכרת. "בסלון שלנו היה רק רהיט אחד - ספה פרסית ענקית מעור כבש, משנות ה-60. בטח כבש פרסי מזויף, אבל עדיין. וגם שולחן קפה קטן בצורת לוויין. וזהו. זה היה שיקי מאוד, באמצע הקאנטרי של פנסילבניה. מאיפה היא הביאה את זה? לאף אחד אין מושג".
המלתחה של סטון הורכבה מבגדים יד שנייה שהועברו אליה משתי דודות: אחת מהן מעשנת כבדה שנפטרה מסרטן ("הבגדים המסריחים מעשן"), והשנייה דוגמנית עם שני תארי מאסטר. היא בחרה ללבוש את הבגדים של בעלת המאסטר, עם בעיה קטנה אחת - הם היו משנות ה-40 המאוחרות .
הקריירה של סטון בעולם הבידור, אם לכנות זאת כך, התחילה ביום שחבריה לכיתה רשמו אותה לתחרות יופי. "כששמעתי שאנשים הכניסו את השם שלי, בכיתי ובכיתי ובכיתי", היא אומרת. "חשבתי לעצמי: זאת בדיחה נוראית, הדבר הכי מרושע שאי פעם קרה לי. וכל המשפחה שלי היו בקטע של 'מה נעשה?'" היה זה דודה בינר, חייל ותיק בצי, שעל פטמותיו היו מקועקעות המילים "מתוק" ו"חמוץ", שאמר לה להסתכל על זה באופן מעשי. אחרי הכל, הפרס בתחרות היה מלגה. וחוץ מזה, הוא הבטיח שייתן לה 100 דולר. "אני חושב שאת מספיק חכמה כדי לנצח בזה", הוא אמר לה - וצדק, למרות ששופט בתחרות אמר אחר כך להוריה של סטון שנערה לא דיפלומטית כמו בתם עשויה להצליח יותר בתור דוגמנית.
ואז הגיע חוזה בסוכנות הדוגמנות פורד במנהטן. אחר כך: אל-איי, וודי אלן, הצילום לפלייבוי, ותפקיד המשנה המרהיב ב"זיכרון גורלי" עם ארנולד שוורצנגר, שבו היא בועטת לו בביצים וצועקת בסצנה המפורסמת: "הנישואים שלנו הם רק זיכרון מושתל". ייתכן שהסצנה הפכה למציאות כשאשתו לשעבר של שוורצנגר, מריה שרייבר, ניגנה אותה שוב ושוב מאז גילתה שבעלה לא רק ניהל רומן עם עוזרת הבית שלהם אלא אף הביא איתה ילד לעולם. סטון עדיין חברה של שניהם, אבל רוב הסימפתיה שלה נוטה לכיוונו של הכוכב. "יש לי מערכת יחסים כנה מאוד עם ארנולד", היא אומרת. "האם התאכזבתי? מי לא? אף אחד לא אוהב את זה שאנשים בוגדים בעצמם ובבני משפחתם. אף אחד לא אומר, כן, יפה לך. אבל מה שקרה שם קרה לשניהם. זה דבר נורא, ומאוד קל להגיד, כן, זה רק משהו שהוא עשה. זה התרחש בבית שלהם, במשך עשור. זה קרה לשניהם"
.
תפקידה של סטון ב"זיכרון גורלי" חלף אמנם, אבל למעשה היא שלטה בהוליווד בעשור שבא אחריו, הודות לתפקידה ב"אינסטינקט בסיסי". היא טענה שלא הייתה מודעת לבוטותה של סצנת סיכול הרגליים עד להקרנה, שבה היא סטרה לבמאי פול ורהובן ויצאה החוצה. אחרי זה בא "סליבר", שהיה רווחי למרות שזכה לביקורות גרועות, ואז "קזינו", שעליו קיבלה מועמדות לאוסקר וקטפה את פרס גלובוס הזהב. אלא שבהמשך הגיעו שורה של החלטות גרועות, בחיים האישיים והמקצועיים כאחד. סטון גם עברה כמה הפלות טבעיות - וב-2001 חטפה דימום במוח.
"נפלתי מהספה לשולחן הקפה, חבטתי את הראש ברצפה ושכבתי שם די הרבה זמן", היא מתארת. הגרוע מכל היה שכאשר הגיעה לבית החולים, הרופאים זיהו את שרון סטון וחשבו שמדובר בקטע של דיווה. "החברה שלי הייתה צריכה להסביר שאנשים לא מזייפים 23 שעות בחוסר הכרה", היא נושפת בבוז. למעשה, פגיעה כזו במוח עלולה, לעתים קרובות, להיות קטלנית: לחץ הדם בראש דחף את המוח לכיוון הפנים. "הייתי בטיפול נמרץ נוירולוגי", קולה של סטון נשבר כשהיא נזכרת. "היו סביבי הרבה מקרים קשים. לקח לי המון זמן להחלים. אי אפשר פשוט לנקז את הדם. לוקח לגוף הרבה מאוד זמן לתקן את עצמו".
חוליות הצוואר שלה הוחלפו מאז ב-22 סלילי פלטינה. היום סבורה סטון שבעצם במשך שנים היא סבלה ממיני-שבצים, כולל על הסט של "אינסטינקט בסיסי", שם הבמאי האשים אותה שהייתה תחת השפעת סמים. אבל היו לכל זה גם כמה יתרונות. "אחרי שהמוח שלך מתפוצץ אתה נעשה בררן הרבה יותר לגבי מה שאתה מכניס לתוכו", היא צוחקת.
כמה מהדברים שהיא מתעלמת מהם, למשל, הם הכותרת של הדיילי מייל שטענה ש"לשרון סטון יש כתמים על עור הפנים", או מהירידה על בחירות האופנה שלה בתוכניות הטלוויזיה "משטרת האופנה", שזכו לביקורת מפי ליידי גאגא. "או, זה חמק ממני", היא אומרת בסרקזם שחוק ושתלטני. "כן, הקונפליקט הכוחני בין משטרת האופנה לבין ליידי גאגא איכשהו חמק ממני", היא חוזרת ומדגישה בריחוק.
אופנה בקושי מעניינת אותה בימים אלה, או לפחות כך היא אומרת. "זאת לא תשוקה גדולה שלי. אני יכולה לשרוד בלעדיה. אני אוהבת את הארכיטקטורה של האופנה, ואני אוהבת את האמנות של האופנה, אבל אני בחורה של איסי מיאקי. כל מה שאני צריכה זה גולף שחור וזוג מכנסי עור. בכל פעם שהייתי חוזרת לפנסילבניה הם היו אומרים 'הי, למה את תמיד נראית כמו ג'וני קאש?'"
עם זאת, היא לא נמנעת מלהפגיז הופעה כשהאירוע מחייב. "אני אוהבת שנותנים לי בגדי מסלול דוגמנות ומבקשים שאלבש אותם ואראה מדהים - אתם צוחקים? למרות שבכנות, אני חושבת שזה ממש נס שאני עדיין מצליחה להיכנס לבגדים האלה בגילי. אבל כל עוד מבקשים ממני, אני אמשיך. אשמח להמשיך לעשות את זה גם כשאהיה בת 70. תסתכל על כרמן (דל' אורפיצ'ה, דוגמנית ניו יורקית בת 81, כ "א). אני חושבת שהיא מרעננת נורא, דוגמה מופלאה לנשים"
.
אז הנה הסיכום: סטון יכולה היום לעמוד בכל דבר, פלוס-מינוס התקלה מזדמנת לגבי תור לרופא. עם זאת, הדימום במוח לא יכול לקחת את כל הקרדיט על הטרנספורמציה הזאת. למעשה, סטון אומרת שזה היה משהו שהיא התחילה ללמוד אחרי שבאותה תחרות יופי ראשונה בפנסילבניה, חבורת בנות נסעה לבית שלה וקיללה אותה מחלון מכוניתן. מלכת היופי הצעירה רצה בדמעות לחברה שהשיגה לה את השמלה. "היא אמרה לי 'מותק, קוקה קולה לא הייתה כלום עד שהתחילו לדבר עליה. אז תשאלי את עצמך, מי ניצח?'" ובמילים אלה, השחקנית מחייכת ומתרוממת ממושבה. הצלם כבר מוכן להתחיל. "העצה הזאת שירתה אותי היטב", היא מסכמת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם