דם, דמעות ומכות יבשות: החיים האמיתיים של כוכבי ה- WWE
מותו המצער של וויליאם מודי, הלוא הוא המנהל האגדי פול ברר מארגון ה-WWF, עשה לנו חשק לבדוק מה עבר על כוכבי ההיאבקות שאהבנו בשנות התשעים, מאז הפסקנו לעקוב אחר מעלליהם. במילה אחת? הכל
ג'ל בשיער, שרשראות זהב ושיער חזה מפואר עיטרו את גופו של ה"באד גאיי", הלוא הוא רייזור רמון האחד והיחיד. רמון, בגילומו של סקוט הול, היה אחת הדמויות הפופולריות ב-WWF בשנות התשעים, גם בשל יכולות ההיאבקות הראויות שלו וגם בזכות העובדה שהיה חתיכת טיפוס צבעוני ומשעשע. רמון שיחק דמות פליט קובני שהיגר למיאמי, מעין טייק אוף על דמותו של אל פאצ'ינו בסרט "פני צלקת".
על אף העובדה כי נחשב לאחד המתאבקים האהובים בחברה (ומי יכול לשכוח לו את קרב הסולם המופתי מול שון מייקלס מרסלמניה 10?), בשנת 1996 בחר הול לעבור לחברה המתחרה, WCW, שםתוגמל במשכורת שמנה ובלוח זמנים פחות צפוף. ההתחלה דווקא הייתה טובה: הול וחברו קווין נאש ("דיזל" הגדול, עוד עליו בהמשך) שערק יחד עמו, נכנסו לחברה המתחרה תחת שמותיהם האמיתיים ושיחקו משחק של פולשים. במילים אחרות - על אף שהיו תחת חוזה עם חברת WCW, בעלילה הם הוסיפו לרמוז כי הם סוכנים של WWF שבאו להשמיד את המתחרה. לא הרבה זמן אחר כך הם חברו להאלק הוגאן האגדי, הפכו אותו ל"היל" ("אחד מהרעים", בשפת העם) ותחת ראשי התיבות "N.W.O" הפכו את WCW למצליחה מבין ליגות ההיאבקות הגדולות בארה"ב למשך תקופה של למעלה משנתיים.
אלא ששום דבר לא באמת היה כל כך ורוד בחייו של הול, ועד מהרה הכסף הגדול, חיי הדרכים, הבדידות ולוח הזמנים הרפוי יותר איפשרו לו לשקוע בכמה תחביבים הרסניים - העיקרי מביניהם היה שתייהמרובה. כבר למעלה מעשור שהול נאבק באלכוהוליזם, מדלג בין ארגוני היאבקות זניחים ובעיקר מבזה את עצמו ואת המורשת שיצר לעצמו אי אז בשנות התשעים. על אף כי חזר פעם אחת ל-WWE, הוא פוטר מהחברה מהר מאוד, ומשם הדרך למטה כבר הייתה מהירה במיוחד.
בשנים האחרונות הול נכנס ויוצא ממוסדות גמילה ונראה כי מותו צפוי להתרחש בכל רגע. "התער" שקע כל כך עמוק בבוץ עד כי הפך לקלישאה של טרגדיית האבקות, מעין מיקי רורק בסרט "המתאבק" - כפול שבע. בשבועות האחרונים נראה כי יש סיבה קטנה לאופטימיות, לאחר שחברו של הול, המתאבק דיימונד דאלאס פייג', אסף אותו לביתו, שם ינסה להקנות לו אורח חיים בריא יותר. שיהיה בהצלחה, 'ציקו.
"דיזל"
את דיזל יזכרו רוב מעריצי ההיאבקות לשעבר כשומר ראשו של המתאבק (הפנטסטי) שון מייקלס. ביג D, או בשמו האמיתי - קווין נאש, ליווה את מייקלס לזירה, היווה לו "גב" מפני אוייבים ופולשים ובעיקר- דאג לחבוט ביריביו מאחורי גבם של השופטים. גובהו המרשים ומראהו הקשיח הקנו לו כרטיס בכיוון אחד לפסגת ה-WWF, ועד מהרה הפך האיש שכונה "ביג דאדי קול" לאלוף הארגון.
ובאמת, לתקופה ארוכה קווין נאש נחשב לאחד האנשים היותר מהנים לצפייה, על אף יכולות ההיאבקות המוטלות בספק שלו. נאש הפך עם השנים לדמות פופולארית בקרב מתאבקים ובקרב הנהלות ארגונים שונים, וב-1996 ערק יחד עם סקוט הול ל-WCW, שם היה בין מנהיגי ארגון ה-N.W.O ואף זכה באליפות העולמית של הארגון, לאחר שהיה הראשון לשבור את שיא הנצחונות של המתאבק ביל גולדברג (ולא חשוב עכשיו איך הוא עשה זאת, או איך מסר את החגורה להאלק הוגאן רק שבוע אחר כך, במחי מכת אצבע אחת).
כשנה לאחר סגירתה של WCW חזר אמנם נאש ל-WWE אך לא חזר להיות הכוכב שהיה בטרם עזב. נאש המשיך להתאבק גם בליגת TNA וניכר כי מצבו די טוב: בראיונות שהוא מרבה להעניק הוא נראה בריא ובכושר, סימני הגיל לא ממש ניכרים בו - פרט אולי לצבע שערו, שהאפיר לגמרי. בשנה שעברה הוא זכה לריצה קצרה נוספת ב-WWE, שכללה הופעה מפתיעה באירוע ה"רויאל ראמבל" וסכסוך מיותר עם מתאבקים רלוונטיים יותר, כמו סי . אם פאנק וטריפל אייץ'. קווין נאש הוא כמו הדוד השיכור שקופץ לבקר בליל הסדר: כולם יודעים שהוא כבר לא מה שהיה פעם, אבל לא צריך לדאוג לו ונראה שהוא נהנה להזכר בימים יפים יותר, שעברו מזמן.
מאצ'ו מן רנדי סאבאג'
נחסוך ממכם את כל ה-"Ohhhh Yeah", "Dig It" ושאר המשפטים שיצאו מפי אחד המתאבקים האהודים בהיסטוריה של ההיאבקות. עבור רבים היה המאצ'ו מן לא פחות ממקבילו של האלק הוגאן, והאיבה הגדולה ששררה ביניהם במשך השנים רק חיזקה את החשדות כי לשניים יש יותר מן המשותף משניתן לדמיין. הרומן עם מיס אליזבת (במציאות ובטלוויזיה), נשיכת הנחש של ג'ייק רוברטס והקרב האגדי מול ריקי סטימבואט ברסלמניה הם אבני דרך עבור כל מי שקורא לעצמו אוהד היאבקות, ורנדי סאבאג' כיכב כמובן בכולם.
בשנת 1994, לאחר עזיבתו של האלק הוגן את WWF, עזב גם רנדי סאבאג' את הארגון של וינס מקמהון והצטרף, ניחשתם נכון, ל-WCW, שם זכה לעוד כמה שנים של עדנה. על אף גילו המבוגר, הוא שמר על כושר שיא ונתן תצוגות היאבקות מרשימות, גם אם פה ושם צצו יותר מידי סיפורים על היותו אדם חמום מוח, אלים ולא יציב נפשית. מי אמר "מאצ'ו מדנס" ולא קיבל?
סאבאג' פרש מההיאבקות בתחילת העשור הקודם ומאז מיעט להופיע בציבור, פרט להופעה היסטורית בסרט "ספיידרמן". בהמשך שחרר סאבאג' אלבום ראפ (שכלל בעיקר איומיםמגוחכים על חברו לשעבר/אוייבו הנצחי האלק הוגאן) ובעיקר נהנה מחיי הפנסיה. מכאן הסיפור הופך עצוב, כאשר במאי 2011 נהרג המאצו' מן בתאונת דרכים, ככל הנראה בשל התקף לב בו לקה במהלך נהיגה.
מותו של סאבאג' נחשב לאחת המכות הקשות שספג עולם ההיאבקות, כשהצעד המתבקש הוא כמובן הכנסתו להיכל התהילה של WWE. אבל למציאות תכניות אחרות והבעלים של WWE מקמהון לא מעוניים בשום פנים ואופן לתת למתאבק המנוח את הכבוד. הסיבה? לא ממש ברור, אבל עם השנים נפוצו שמועות רבות בנושא, חלקן טוענות שמאצ'ו בחר לעזוב את החברה בשיחת טלפון לילית שיכורה, אחרות מספרות על יחסים אינטימיים שהתקיימו בין סאבאג' לבין סטפני מקמהון, ביתו של וינס מקמהון, עוד בטרם מלאו לה 21. בכל מקרה, בכל שנה שעוברת בה מאצ'ו מן אינו חלק מהיכל התהילה, מאבד המוסד מהלגיטימיות הגם כך מפוקפקת שלו.
טד דיביאסי
הוא היה איש מיליון הדולר, המתאבק העשיר והמרושע ביותר ב-WWF. חיוכו הזומם בישר רעות ובכל פעם שהוא היה לוטש עיניים במתאבק (בין אם זה היה טטאנקה, באם באם ביגלו או ניקולאי וולקוף) - ידעת שמישהו הולך למכור את עצמו לדולר ההו כה ירוק וגדול.
בואו נשים בצד לרגע את העובדה שמיליון דולר זה לא ממש הרבה כסף היום וגם בשנות התשעים זה לא היה נראה סכום מרשים במיוחד. בואו נתעלם מכך שאדם עם כמויות הממון שדיביאסי טען שיש לו היה צריך להיות הבעלים של WWF, ולא אחד מאלו שלובשים טייטסים צמודים למחייתם. ובואו נסיט את המבט מז'קט הדולרים המצועצע שרכש לעצמו דיביאסי במבצע באחת מחנויות הבגדים ברחוב אלנבי. עבור רבים מאיתנו היה טד דיבאסי התגלמות הרוע הקפיטליסטי עוד לפני שידענו להגיד "אדם סמית", "צדק חברתי" או אפילו "וינס מקמהון".
אז מה קרה לו בזמן שעבר? ובכן, לא הרבה. דיביאסי פרש מההיאבקות אחרי פציעה והוסיף ללוות מתאבקים לזירה ולדבר עבורם כ"מנג'ר". הוא ניהל את צמד הסטיינר בראדרז (בהם נלחם ב-WWF) והתקרב לנצרות עד כדי חזרה בתשובה. היום דיביאסי נראה די אותו הדבר, והוא קופץ להתארח ב-WWE מידי פעם. האמת? יש לו סיבה: בנו, טד דיביאסי, הוא מתאבק די מוכשר ב-WWE, אשר אינו דומה בשום צורה לאבא שלו. מה שאומר שהוא גבוה, שרירי, בלונדיני ולא מעניין בכלל.
סאני
היא הייתה המנהלת הלוהטת של סקיפ וזיפ, מדריכת כושר שהפכה לדיווה הראשונה ב-WWE, הבחורה הראשונה שחובבי ההיאבקות הגברים חלמו עליה. אז מה קרה לסאני, או בשמה האמיתי תמי סיץ', בזמן שעבר? ובכן, לא מעט - וכמעט שום דבר מזה לא טוב.
במשפט אחד? גיחה קצרה ב-WCW וחיי הוללות. בעיות סמים ואלכוהול, רומנים לוהטים יותר ופחות, השמנה חריפה, - כל אלו היוו את שגרת חייה של סאני, שהשתנתה כמעט ללא היכר מאז הייתה האישה הראשונה של WWE, פנטזיית נעורים לוהטת לכל מעריץ רסלינג באשר הוא. עם השנים היא חשפה רומנים (או סתם סטוצים) שניהלה עם מתאבקים שונים ב-WWF (ביניהם שון מייקלס), כל זאת על אף העובדה כי יצאה במשך אותם שנים עם המתאבק כריס קנדידו, אהובה עוד מימי התיכון. כשקנדידו מת בשנת 2005 שקעה סיץ' עוד יותר עמוק בהרגליה המגונים. בשנת 2007 הובהלה לבית חולים לאחר שהתוספתן שלה התפוצץ, אך לא הרבה זמן לאחר מכן שבה למעלליה.
בשנת 2011 היא נכנס להיכל התהילה של WWE, אך על אף כי הביעה רצון לשוב לחברה הנהלת הארגון החליטה לוותר על שרותיה. די בצדק, מסתבר: רק בחודש שעבר נעצרה סיץ' לא פחות מחמש פעמים (!) על הפרת צו הרחקה ופריצה. בימים אלה היא נמצאת במאסר על אותן עבירות, שכן לא השיגה תשלום ערבות לצורך שחרורה.
123 קיד
את שון וולטמן הכרנו לראשונה כ"לייטנינג קיד", ילד הכאפות של ה-WWF, ג'ובר (מפסידן) נצחי שהפליא להתעופף מצד אחד של הזירה לאחר עבור מתאבקים גדולים ומפורסמים ממנו. לאחר שניצח את רייזור רמון המהולל הפך וולטמן תוך מספר שבועות ל-123 קיד ומאז הכל היסטוריה. הקיד היה דמות פופולארית מאוד ב-WWF, בעיקר בשל יכולות התעופה המרשימות שלו והגזרה הדקה, שגרמה לו להראות כאנדרדוג נצחי. במציאות, לעומת זאת, הסיפור היה מעט שונה.
מול המצלמות היה הקיד בחור ממש טוב, דמות חמודה וחיובית. אך מאחורי הקלעים נחשב וולטמן לטראבל מייקר לא קטן, ואפילו היה חלק מקבוצת "הקליק" הבעייתית, שמנתה גם את שון מייקלס (הבעייתי עוד יותר), סקוט הול, קווין נאש ופול לווסק (טריפל אייץ'). ב-1996 עזב הקיד את החברה בעקבות חבריו (למעשה, הוא פוטר על ידי WWF) ועבר, כן - כמו כולם, ל-WCW, שם זכה לשם "סיקס" (היות והיה כוכב ה-WWF השישי שעבר לחברה המתחרה). כמו חבריו לקליק, גם סיקס הצטרף ל-NWO ותרם רבות לדיוויזיית המשקל הקל של החברה. על אף כי נחשב מתאבק מוצלח למדי, שנתיים לאחר שהצטרף ל-WCW פוטר קיד על ידי מנכ"ל החברה אריק בישוף, ומיהר לחזור ל-WWE, תחת השם "אקס פאק". בסיבוב השני שלו ב-WWE הצליח וולטמן להפוך את עצמו לרלוונטי שוב ואפילו צבר לא מעט מעריצים, בעיקר בל שיוכו לקבוצת "דיגנ'ריישן אקס" המהפכנית. אבל מכאן העסק רק הולך ומסתבך.
לאחר שפוטר על ידי WWE בשנת 2002 החל וולטמן במסע נדודים בין ליגות ההיאבקות השונות בעולם, ביניהן TNA וכן פרויקט שאפתני ומיותר של MTV בשם "Wrestling Society X". באופן מעניין, דווקא הסיפורים המעניינים בחייו של וולטמן לא התרחשו בזירה. בתפריט: רומן סוער עם המתאבקת (וכוכבת הפורנו) צ'יינה, שכלל גם קלטת סקס בשם "לילה אחד בצ'יינה" (מסיבות משפטיות נראה וולטמן בסרט בעודו הולך לאורך החומה הסינית), הופעת אורח לא רצויה בסדרת הריאליטי "The Surreal Life" של VH1 (וולטמן קפץ לקחת את צ'יינה משם וסולק מהדירה בה מצולמת התכנית על ידי שאר המשתתפים, ביניהם השחקן שגילם את מיני מי בסדרת סרטי "אוסטין פאוארס") ואפילו ניסיון התאבדות בתלייה. בין מעצרים שונים על אחזקת סמיםממשיך וולטמן להתאבק בארגונים שונים ולאחרונה אף חזר באופן חד פעמי ל-WWE, במסגרת תכנית נוסטלגית שאיחדה את כל חברי קבוצת DX לדורותיה. בימים אלה הוא מביים סרט בשם "מחיר התהילה", אשר מתעד את סיפור חייו הקשה באור ובצל הזרקורים.
ג'ף ג'ארט
הוא היה כוכב הקאנטרי שעמד להשתמש ב-WWF כמקפצה לקריירה מוזיקלית בנאשוויל. היו לו תלתלי זהב בלונדיניים, עובד במה עם ראסטות, שן מנצנצת ויכולת מופלאה לאיית את השם ג-'ף, ג'-א-ר-ט. מה קרה באמת לג'ף ג'ארט (שזה, אגב, שמו האמיתי), שבעבר עוד נהג לקרוא לעצמו "דאבל ג'יי"?
ובכן, אחרי שעזב ל-WCW וחזר ל-WWE בפעם הראשונה, חזר ג'ארט ל-WCW בפעם השניה בשנת 1999, כשהדבר היחיד שנותר מגימיק זמר הקאנטרי המפורסם שלו הוא חיבתו לשבירת גיטרות על מתאבקים. הוא כונה "האחד הנבחר" ונכנס לליגה המתחרה תחת הבטחה להפוך לכוכב ענק. זה לא ממש קרה בסוף, ובאמצע שנת 2001, כש-WCW נמכרה רשמית לוינס מקמהון - הבעלים של WWE, ג'ארט ניצב בבעיה. היות והוא עזב את WWE בתנאים כל כך רעים (יום אחד הוא כיכב באירוע של WWE ובערב למחרת כבר קפץ למתחרה), האופציה לחזור בפעם השלישית לחברת הרלסלינג המצליחה ביותר בעולם לא היה נראית ריאלית.
אבל בחור כמו ג'ף ג'ארט לא ייתן לתאקלים קטנים עם משפחת מקמהון או עם הפרשן הבכיר ג'ים רוס לעצור אותו, ובשנת 2002 הקים יחד עם אביו, האמרגן ג'רי ג'ארט (כן, גם הוא דאבל ג'יי בעצמו) את ארגון TNA - טואל נונסטופ אקשן. במילים אחרות, ג'ארט יצר לעצמו ליגה ואף שלט בה ביד רמה במשך שנותיה הראשונות. TNA התחילה כליגה קטנה וחרוצה ולמען האמת גם היום, למעלה מעשור לאחר הקמתה, היא עדיין לא מסוגלת להשוות כוחות עם ה-WWE. למרות זאת, אין ספק כי היא גוף חשוב בתעשיית ההיאבקות האמריקאית, שכן היא מאפשרת ללא מעט מתאבקים שמאסו או פוטרו מ-WWE להתאבק במקום אחר ולזכות בחשיפה טלוויזיונית.
עם השנים איבד ג'ארט את כוחו בחברה, אך הוא עדיין נמנה עם כוכביה הגדולים. חייו האישים של ג'ארט מעניינים לא פחות מאלו המקצועיים: המתאבק היה נשוי לחברתו מהתיכון ג'יל, ולזוג שלושה ילדים - ג'וסלין, ג'קלין וג'רין. (כן, כולם דאבל ג'יי. אגב, לג'ף יש גם אח בשם ג'ייסון ג'ארט ואח נוסף בשם ג'רי ג'וניור ג'ארט, כך שהוא למעשה טריפל ג'יי). ג'יל מתה בשנת 2007 לאחר מאבק מושך במאבק הסרטן. שנתיים מאוחר יותר החל ג'ארט לצאת עם קארן אנגל, אישתו לשעבר של המתאבק וזוכה המדליה האלימפית קורט אנגל, והשניים נישאו בשנת 2010. ג'ארט אמנם הפך להיות מתאבק אהוב וחשוב בתעשיית הרסלינג, אך מעולם לא זכה להפוך לזמר קאנטרי. לשן המנצנצת שלום.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם