כוכבי הרוק הישראלי קפצו לבריכה של האגדו
רועי בהריר נסע לפסטיבל "פתאל רוק באילת" וצפה בכוכבי הגיטרות של הניינטיז מופיעים מול משפחות וילדים בבריכת מלון. המסקנה: גם את זה ברי עושה טוב יותר מכולם
בצדו האחר של החבל עומדים אנשים רגילים, לא חשובים בכלל – רובם מבוגרים למדי, עם שיער לבן, קרחת וכרס - ובוהים בכוכב הרוק ברי סחרוף ובלהקתו, המופיעים כעת על הבמה. חלק מהאנשים האלה, שכפי הנראה גדלו על ברכיו של רמי קליינשטיין, יודעים, או חושבים שהם יודעים, את מילות השירים בעל פה, ומנסים לשיר יחד עם ברי. כשמגיע להיט כלשהו – נאמר, "חלליות", "אף אחת לא" ("לחץ") או "יום הולדת" – ניכר שהם אף ממש משתדלים להתלהב. "ב-רי! ב-רי! ב-רי!", הם צועקים בין השירים. לא חזק מדי, כמובן – אחרי הכל, מדובר בהופעה שמתקיימת בין כתלי בית מלון יוקרתי ומהוגן – אבל כן חזק מספיק כדי להניח שהם, להבדיל מנטלי דדון וחמי בראל, באמת נהנים.
גם ברי נהנה. עושה רושם שהוא, גבר לעניין שכמותו, מודע לכך שאין הרבה קשר בין הערכים שהוא מייצג, כותב, מלחין ושר לבין מה שקורה כאן מתחתיו, משני צדי החבל, ובכל זאת, הוא נראה מבסוט למדי. מביא בראש, מתלוצץ עם הנגנים, מסתחבק עם הקהל הלא קשור. הוא, מבחינתו, הוזמן לכאן כדי לעשות את הדבר שלו. העובדה שהדבר שלו שונה לחלוטין מהדבר שאליו הוא הוזמן לא ממש מטרידה אותו. להפך. נראה שהוא מעדיף לאמץ לחיקו את הפן המשעשע שבעניין, את האפקט הקומי שנגזר מחבל ההפרדה המגוחך, מאופיו המשפחתי של הקהל, מעצם הרעיון להפוך אותו לחלק מצוות בידור של בית מלון, מכל הסיטואציה האבסורדית והמופרכת הזאת.
למען האמת, הכותרת של סוף השבוע הזה, "פתאל רוק פסטיבל", היא יותר מאשר אוקסימורון משונה: היא מהווה ייצוג לאבולוציה טראגית של רוקנ'רול. ברי סחרוף - כמו גם ערן צור, ירמי קפלן, חמי רודנר ודנה ברגר, שמופיעים למחרת בצהריים, ברחבת הבריכה – הם, בדומה לקהל שלהם פה - לא ממש אנשים צעירים. אף אחד מהם כבר לא יזכה, מן הסתם, להיכנס ל"מועדון ה-27" ולהפוך לרוקר אמיתי, פר אקסלנס, כך שמה שנותר להם לעשות זה לזרום עם האלטרנטיבה – כלומר, להיות ייצוגים, סמלים, של כוכבי הרוק שהם היו בשנות התשעים, ולהופיע בפני היי-טקיסטים וסוכני ביטוח שהיו, במקרה הטוב, חובבי רוק בשנות התשעים, וכעת מתייחסים לערגת נערותם כפי שנהוג להתייחס למוצר צריכה כמו מדיח כלים, ג'ינס, אוטו ואייפד. שום דבר שמזכיר אותנטיות, אמת, סקס, סמים ורוקנ'רול. נכון, מבחינתם של הרוקרים המזדקנים האלטרנטיבה הזאת קצת מבאסת, אבל אין ברירה: זה או זה או למות.
בסופו של דבר, גם "פתאל רוק פסטיבל" הוא פסטיבל של אנטי - רוקנ'רול: ערן צור עושה שמח בבריכה עם "פרפרי תעתוע", דנה ברגר דופקת קאבר מרענן ל"סה פוקו לה מורל" ואחר כך מבצעת, יחד עם ירמי קפלן, שיר שמח וכיפי שנכתב על ידי חמי רודנר (שמפעם לפעם שואג, בציניות חיננית, "רוקנ'רול!") אודות הפרידה הכואבת שלה מקפלן ("נפלת חזק").
האמת היא שאפשר להמשיך להתבונן מהצד, תוך הבעת בוז, בקפלן המתחבק עם ערסית תוך כדי השיר "הדפוק הזה עושה לך טוב" ובאישה בת ה-50 ומשהו שעושה את עצמה משתגעת עם כוס ערק ביד במיוחד בזמן שבעלה מצלם אותה באייפון, אבל אולי עדיף לקחת דוגמה מברי סחרוף ופשוט לנסות ליהנות ממה שיש. אין ברירה: זה או זה או למות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם