כשהגיטרה מנסרת את הירח
לכבוד ציון ארבעים שנה לצאת אלבום המופת "The Dark Side Of The Moon", עידן בן סימון חוזר לקולות, לצלילים ולתחושות שעוררה בו ההאזנה הראשונה לתקליט. תחושות שמלוות אותו עד היום
הצלילים מתגברים על זרם החשיבה והופכים בלתי נסבלים, ואז כשכבר אי אפשר לשאת את הגודש הרגשי, מגיעה הגיטרה האלמותית של דייוויד גילמור שפורצת את הסכר ומנחמת אותך בצלילים שמלטפים את הבטן ומשיבים לך בחזרה את הנשימה. בנקודה זו כשכל תשומת הלב מוקדשת לרמקולים, הם שרים לך בנימה אבהית מה הם החיים ומה כדאי לך לעשות איתם. אולי כך שמעתם בראשית את האלבום המופתי של פינק פלויד, "הצד האפל של הירח", ואולי גם אתם לא תשכחו לעולם איפה הוא תפס אתכם לראשונה.
ב-1 למרץ לפני ארבעים שנה נולד לאוויר העולם האלבום שישלוט במצעדים פרק זמן שובר שיאים בן 741 שבועות רצופים. התקופה הראשונה של פינק פלויד נחתמת בהחלפתו של סיד בארט, שהלך והסתגר בעולמו הפסיכדלי. רוג'ר ווטרס נותר לבסס את מעמדו כמנהיג החדש בתקופה שבה הלהקה תרקח את אותה הפסיכדליה הראשונית לתוך רוק מחושב יותר בנוף המצעדים - כזה שמגרה את האינטלקט ולא רק את הרגליים.
ווטרס חווה את אחד משיאיו הליריים והטקסט הפילוסופי שלו מסתנכרן בהרמוניה מושלמת עם פסגה מוזיקלית חסרת תקדים. גילמור מחוקק את נגינת הגיטרה הטובה ביותר שלו ברצועות כמו "Time", "Money" ו-"Any Color You Like" וריצ'ארד רייט הקלידן, מאיר זרקור של ג'אז ממיילס דייוויס לקטעי הפסנתר "The Great Gig In THe Sky" ו-"Us And Them". קלייר טורי, הזמרת האורחת, שרה סולו חד פעמי שאף אחד לא יצליח לשחזר לעולם ושאר חברי הלהקה מהפנטים בעזרת הסינתיסייזרים קטעי סאונד פורצי דרך, שיבשרו נתיבים חדשים למוזיקה אלקטרונית במיקס סטריאופוני מרגש.
מה משאיר אלבום 11 שנים במצעדים? אין ספק שלתדהמת כולם, זוהי יצירה שהרעידה מיתר אמיתי הנוגע לחיים של כולנו ומצאה מפלט על-זמני בלבבות המאזינים. אך מלבד לאידיאה על זמנית, זהו גם אלבום שעוסק בכאן ועכשיו - פעימות הלב פותחות את האלבום כלידה ומסיימות אותו כמוות. אך האזנה מחדש מעורר שוב את הלב ומציע לידה מחדש. השעון המתקתק, המלחמות הנשנות, השמש והירח, כולם מצביעים על מוטיב המחזוריות שפועם בכל נימי השירים ומפנים לחזרה הניטשיאנית הנצחית על אותו הדבר, גרסת המאה ה-20. הכל מתנקז לקונספט אחד מלוטש, אלבום שמתנגן כרצועה שלמה ללא הפסקות בין השירים, תובע האזנה מודעת שכמו המנסרה בעטיפת האלבום, חושפת צבע חדש בכל ניגון.
אמנם זהו גם סימן ראשון לעמדה הרודנית שבה ווטרס יתבצר וממנה לא ייסוג עד פירוקם, והיא הבעלות הבלעדית על כתיבת הטקסטים ללהקה. אך כאן, לפחות בתחילת שנות השבעים, האלבום תופס את פינק פלויד בתקופה תמימה יותר ודמוקרטית, של שיתוף פעולה נטול אגו למען יצירה שוויונית שעולה על סך חלקיה.
ווטרס וגילמור, שני המנועים העיקריים בלהקה, האחד איש המילה והשני איש הצליל, ימשיכו להפרות אחד את השני למשך עוד כמה אלבומים. אך כידוע, זהו מסלול התרסקות שנגמר בתביעות מכוערות בבתי משפט לזכויות יוצרים.
באירוניה מסוימת, בין השירים נשמעים המשפטים הבלתי נשכחים של חבריהם להפקה שעונים על שאלות שהוצגו בפניהם כמו ''מתי היית אלים בפעם אחרונה", "מתי כעסת", ו"האם היית בצד הצודק". שנים לאחר מכן, כשיישאל ווטרס בעצמו את אותן השאלות בראיון אודות יחסיו עם גילמור, יבטל את השאלה באגביות ויגנוז את התקווה שאולי מי שפעם כתב יצירת רוק-פילוסופי כה תובענית, יחיה גם את חייו כך בהכרח.
כך או אחרת, לרגע אחד בהיסטוריה של הרוק נאספו ארבעת המופלאים לכתוב מניפסט חד פעמי שמנסח באופן פשוט ומדויק את העתיד. העתיד כפי שהוא עבור מי שנקלע לאורח החיים המודרני, מי שמפחד משיגעון, מי שרודף אחרי הכסף על רקע מלחמות אקראיות מתחת לשמש. מי שמרגיש שהבחירה שבידו מוגבלת, מחפש נחמה בישיבה מול התנור הביתי שיחמם לו את העצמות מהניכור המקפיא של המודרניזם ומפנטז על הבריחה המושלמת יום אחד לצד האפל של הירח, הלא הוא תת המודע שלנו, הלוא הוא השיגעון.
האלבום מסתיים כפי שנפתח, בטקסט המסכם את מכלול החוויות האנושיות למנגינה, ואומר שכל מה שתחת השמש הוא שיר, אך השמש נסתרת בליקוי חמה נצחי על ידי הירח. וכך, מרוממים פינק פלויד את המאזין במעין משל מערה לנקודת מבט פילוסופית, או כפי שציין פעם מעריץ יהודי פעם בדיון על האלבום "כמו קהלת המתבונן על העולם ואורחותיו, ופוסק שאין חדש תחת השמש".
אך אם נרצה, נוכל להצטרף ללהקת המשוגעים על הצד האפל שבירח, ואם אין חדש תחת השמש, אולי משם נוכל לחזות האם יש חדש מעליה.
"The Dark Side Of The Moon" -האלבום המלא
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם