הזירה הלשונית: מילון הפאקֶטים השלם
פרשת "עמרוסי והפאקֶטים" הולכת ומסתעפת, ויחד אתה מתברר שמגוון הדרכים להעביר כסף שחור הולך ומתרחב. להלן המילון שלם (והלא סופי). וגם: שנתיים למותה של נתיבה בן יהודה
בַּקְשִׁישׁ. תרומת הטורקית לעולם הכסף הלא כשר, יש לציין שבקשיש הוא גם נדבה סתם. מקור המילה הטורקית מפרסית.
ג'וּבּות. סכומי כסף גדולים ובלתי מוגדרים. מקור המילה בערבית: גֻ'בָּה (גלימה); גֵ'יבָּה (כיס), הכוונה כאן למה שנכנס לתוך הכיס, או הגלימה.
דולרים בגרביים. תרומת אלדד יניב למערכת הבחירות: "אנשים יודעים שיש פה ראש ממשלה שהולך עם דולרים בגרביים". נתניהו הבטיח שתהיה תביעת דיבה, בינתיים יש לו צרות אחרות.
חבילה. סכום כסף מזומן תמורת ביצוע פעולה עבריינית. ציטוט של עבריין באחד העיתונים: "כל מי שישים לו את הראש בשקית יקבל ממני חבילה יפה". גם בפרשה הנוכחית, עמרוסי: "חבילות, לא אנקוב בסכום".
חבילה מהדיוטי. מהווי חייו של קבלן הקולות עמרוסי: "הבאתי לך חבילה מהדיוטי-פרי".
ישראבלוף. תרומת הגשש לשיטה: "אנחנו ניתן לך את הכסף כאילו נסעת לאמריקה", אומרים נחמיאס וורסאנו מהבנק לברוך השליח. והוא הבין בסוף.
מזוודות. שיטת סרטי הפעולה. המזוודות עוברות מיד ליד, ועל פי הנוסחה הורגים את מקבל המזוודה כשהוא יוצא לדרכו שמח וטוב לב.
מעטפות הכסף. שמה החצי רשמי של אחת מפרשיות אולמרט: "הכסף הגיע במעטפות".
מעטפות חומות. גם בסיפורי עמרוסי וגם בפרשת הירשזון. המעטפות תוצרת בנק ישראל. הבנק לגיטימי, הכסף לא.
מתחת לשולחן. הדימוי המוביל בכספים לא כשרים. לא המצאה ישראלית, המקור ביידיש: אונטערן טיש; אנגלית: under the table. מככב במוזיקה העברית לדורותיה. יהודה פוליקר שר: "אני רוצה לשלם במזומן/ מתחת לשולחן/ לאיזה עבד נאמן פודלמן". הגששים שרים: "ובכל זאת מפה לשם/ מיד לפה מפה לפה/ ומתחת לשולחן/ עם ישראל חי, חי וקיים".
סטִיפות. נהגה גם סטֶפות. חבילות כסף חשופות, אפילו לא במעטפה, סימן ההיכר של מאצ'ו ישראלי. מקור המילה בלדינו, estifa (או stifa) פירושה ערימה, אסטיפאדור הוא פועל המסדר חבילות בערימות.
פאקֶטים. השחקן החדש במגרש. קופסת סיגריות וגם חבילת סיגריות גדולה של חפיסות. עמרוסי מפרט: "יש פאקט של מרלבורו ... אז יש שני פאקטים מקדימה, ו-50 אלף דולר בפנים בשטרות". מקור המילה בגרמנית: Paket. פּאקֶט משמשת גם בשוק הסמים הקשים, ככינוי למספר מנות הירואין או קוקאין באריזה אחת. נאמר גם ברבים בנקבה: פאקֶטות.
שוחד. כן, יש גם במקורות, והרבה: מיקח שוחד, מתת שוחד, שוחד דברים ושוחד ממון. מסתבר שהבית היהודי (על פי החשדות) לא מנותק ממקורות ישראל. בדברים נאמר "ארור לוקח שוחד". אז אמרו.
שלמונים. גם עתיק וגם מילה נאה ומצלצלת. מופיעה פעם אחת במקרא, בספר ישעיהו: "כולו אוהב שוחד ורודף שלמונים".
שנתיים למותה של נתיבה בן יהודה, השדה הבלונדינית של השפה העברית. לציון היום מתקיימים שידורים ואירועים שונים, וכן יצא לאור בהוצאת כתר עזבונה הלשוני: "מחברות נתיבה: נתיבה בן יהודה ומלחמתה במשטרת העברית". גילוי נאות: כותב המדור הוא עורך הספר. בין היתר חושף הספר את המניע המאוד אישי של נתיבה למלחמתה בטהרני השפה: אבא שלה. וכך היא כותבת (האותיות המודגשות הן ההברה המוטעמת):"האבא שלי, בשיעור למתמטיקה, לא קיבל כנכונה את התשובה 'ארבע!'. אפילו לא בשמינית, בשאלות אלגברה הכי מסובכות שאפשר. הוא היה צועק על התלמיד: שב! וכל הכיתה היתה נכנסת למבוכה, שוב ושוב, עד שרוחלה בדרך כלל היתה מצביעה, קמה, ואומרת: 'ארבע!'. אבל באותה נשימה הוא היה בעצמו אומר 'שמונֶה!' לא זוכרת שמישהו אי פעם אמר 'שמונָה!'. מה זאת אומרת? שבע-שבעה, שמונֶה-שמונָה, תשע-תשעה".
אותו דבר: כולם, כולל המורים הכי מומחים, אמרו אצבע. מוכנה לשים את הראש שאף אחד, אף פעם, לא אמר אצבע, חוץ מהסבא שלי. הוא היה מהמקפידים הגדולים באמת. הוא אמר שכַחַת, לקַחַת, צלַחַת את הכינרת, ודיבר עם כל הכינויים, של השם ושל הפועל. ואת כל האותיות אמר נכון. קוֹף, יוֹד, תווווו, גימל, דלת. לפי איך שהוא דיבר, תמיד תמיד, בלי רוגז ובלי 'לתקן' לאף אחד אחר – לפי זה ידעתי איך 'נכון', ואיך אחרים טועים, כולל 'המתקנים' הגדולים, כולל האבא שלי. אני חושבת שאז החלטתי שאני אדבר איך שאני רוצה"
.
בשבוע הבא מתוך הספר: מילון הקוראים העולמי.
שרגא צביאלי מוסיף על חידודיו של קובי אריאלי בכינוס "לשון ראשון". אריאלי סיפר על שיטה לזכור מספר טלפון ברחוב הדתי: " אלוהים הוא אחד והאדם הוא כלום, האדם הוא כלום ואלוהים הוא אחד, או ביידיש: גוט איז איינר, א מענטש איז גורנישט, ולהיפך. תרגום לשפת המספרים: אחת אפס, אפס אחת, 1001. כותב צביאלי: אני זוכר את אבי אומר זאת כך:"גוט איז איינר, א מענטש איז קיינער.. נשמע מחורז ומצלצל יותר מ"מענטש איז גורנישט".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם