מלכה על חטא: האם ביונסה בדרך למטה?
משערוריית הפלייבק ועד לביקורות הקטלניות על סרטה התיעודי החדש: האם מעמדה של ביונסה כאשה כל יכולה מתחיל להיסדק?
שני קטבים משמעותיים תחמו את ביונסה של השנתיים האחרונות - מן הקצה האחד, הסינגל הכוחני "Run The Word (Girls)" שלווה בקליפ סקסי ומהוקצע על גבול הרובוטי; מן הקצה השני, האמהות הטרייה לבת המשותפת עם ג'יי זי, אייבי בלו. מצד אחד - פרוות קוף ופן, מצד שני - צמות אפריקאיות ומנשא פוטוגני, כשבאמצע התבסס לו סופית המיתוס של ביונסה - אשה כל-יכולה, לוחמת על עקבים ואמא אדמה בבגד גוף אחד, עם קול שאין שני לו וגוף מסחרר שמאכיל אבק את הכוריאוגרפיות של מייקל ג'קסון ז"ל.
אבל, כפי שג'קסון בוודאי היה מעיד לו היה יכול, כשמתחילים לקרוא לך "מלך", המעידה הראשונה היא רק עניין של זמן. ומה אתם יודעים, ב-2013 המעידות החלו להשחיר את עמוד הוויקיפדיה של הכוכבת. לא משהו בסדר גודל של האשמות בפדופיליה, כמובן, אלא דברים קטנים ומרגיזים שנופחו בתקשורת לממדי ענק, והעידו על כך שסביב הפרסונה שלה הצטבר מתח מסוים שהיה חייב להתפרק ברגע קריטי. הגרנדיוזיות של פרשת הליפסינק בטקס ההשבעה של ברק אובמה בינואר יכלה להתחרות רק עם הפסקת החשמל הממוטטת באמצע משחק הסופרבול, שבו הופעתה הייתה אמורה להיות מסמר הערב. העובדה ששמה של ביונסה נקשר פעמיים במהלך חודש אחד לכשלים טכניים יכלה אולי לעבור מתחת לרדאר, אלא שב-16 בפברואר הוקרן ב-HBO הסרט הדוקומנטרי עליה "Life Is But A Dream" (שישודר ב-YES ב-10 במרץ), ולבה את הדיון לכיוונים לא נעימים בכלל.
נתחיל מהפן החיובי: הסרט, שהוכתר במהרה כיצירה התיעודית המצליחה ביותר של HBO האיכותית, זכה ל'רייטינג היסטורי' ומשך אל המסכים כ-1.8 מיליון צופים. אלא שמבקרים רבים לא התרשמו, והכתירו את הסרט, שבו ביונסה אוחזת במקרה בקרדיט הבמאית, כפארסה אחת גדולה. מבקר של המגזין "אנטרטיינמנט וויקלי" טען : "אם להיות ציניים, מדובר בתרמית, מופע יחצנות טלוויזיוני שעבר סלקציה", והניו יורק מגזין הכתיר את הסרט בן השעה וחצי כ"פורטרט חיובי ומחושב היטב, שלא מסתכן בדחיית סטטוס העל של הכוכבת".
לצפייה בסרט, המורכב מקטעים שביונסה צילמה בעצמה, חומר ממצלמות ביתיות למיניהן ותיעוד של הופעותיה ועבודתה על הקליפ ל-"Girls", יש בהחלט טעם סינתטי מספיק כדי לעצבן את המבקרים. אפשר ממש לדמיין את הסוכנים של ביונסה מנהלים את המשא ומתן: על כל עשר דקות של "חשיפה אישית? (ביונסה מדברת בלחש אל המצלמה, או מתראיינת יחפה על הספה) - 20 דקות של צילומי הופעות מעייפים, שיזכירו לצופים שמי ש"נאבקת כדי לא להיות מושלמת" מסוגלת לבצע נאמבר בימתי מטורף בשיאן של בחילות הבוקר. על כל פריים של אייבי בלו - ארבעה פריימים אווירתיים שכל כולם שיר הלל לתווי הפנים ולשיער המשובח של הזמרת.
מי שבוחר להיות ציני, ימצא ביצירה הסכרינית גם לא מעט רגעים אירוניים, שספק אם הבמאית המתחילה מודעת להם: ביונסה, במסדרונות "קולומביה רקורדס", חולפת על פני תמונה ענקית של אדל וממלמלת "אוי, אני הלכתי לאיבוד". ביונסה חושפת את בטנה ההריונית בטקס פרסי ה-MTV בשנת 2011, כשהמצלמה חותכת לליידי גאגא, שמחופשת לגבר. ביונסה וג'יי זי ישובים במסוק פרטי, כשברקע קולה המלודי מזמזם: "אנשים חושבים שכל כך קשה להיות סלבריטי". לצד זאת ישנם כמה רגעים מרגשים: החברות העמוקה בין ביונסה לבעלה, עליה היא מספרת בעיניים נוצצות, ההתרגשות מהאמהות הממשמשת ובאה.
אבל זה לא העיקר. העיקר הוא שהופעתו של הסרט המהודק, נטול ההומור העצמי והצדקני (ועוד לא אמרנו כלום על ריבוי האזכורים של אלוהים וג'יזס) בתזמון כה בעייתי, יוצרת רושם שהמוצר שנקרא "ביונסה" מתקשה, על אף משאת לבה של האשה שכלואה בתוכו, לשחרר. על הדוכנים כבר מחכה גיליון ה-Power של "ווג" האמריקאי לחודש מרץ, שבו ביונסה מקשטת את השער, ובקרוב כל אירופאי יוכל להניח את שפתיו על פחית פפסי קולה המקושטת בפניה, בזכות קמפיין מסיבי שעשה פנייה חדה מניקי מינאז'. אבל משהו ברכבת הדוהרת הזו מתחיל לעשן.
מספיק להעיף מבט על הקליפ "Losing You" של סולאנז', האחות הקטנה והחד הורית של ביונסה, כדי להבין: אי שם בדרום אפריקה, סולאנז' רוקדת בגמלוניות מופגנת לעיניהם של אזרחים משתאים, מבצעת שיר שמתכתב ללא בושה עם מדונה של שנות ה-80 ועושה פרצופים מצחיקים למצלמה. זה מרענן יותר מכל פחיות הפפסי בעולם, וזה משהו שביונסה לעולם לא תוכל לעשות. שיעמום - זהו ללא ספק החטא הגדול ביותר שבו יכולה לחטוא אושיית פופ, והסרט של HBO עושה עוד צעד לקראת הפיכת המלכה ביונסה למקבילה שרירית של מלכת אנגליה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם