"הכללים":ספר כללי הדייטינג שמשגע את אמריקה
כבר בשנות ה-90 נחשבו עצותיהן למיושנות, אבל מחברות רב המכר הבינלאומי "הכללים" לא חוזרות בהן. בספרן החדש מעדכנות אלן פיין ושרי שניידר את כללי החיזור ומתאימות אותם לעולם הדיגיטלי, עתיר הסמסים, המיילים והסטטוסים. האם הן ישחזרו את ההצלחה?
אבל זה היה בשנת 1995, והיום אנו בתקופה של פייסבוק והודעות טקסט. אז מה כבר יכולות שניידר ופיין ללמד את בנות הדור החדש? את התשובות לשאלה אפשר למצוא בספרן החדש "The New Rules: The Dating Do's and Don't Do's For The Digital Generation".ספר הכללים החדש כולל עצות כמו "לא לחשוף את הכל" במדיה החברתית (" זה כמו להסתובב עירומה"), כי בסוף קטעים שבהם את מצולמת מקיימת יחסי מין יגיעו לאינטרנט. המחברות גם ממליצות לא לענות לטלפון מאוחר בלילה ( אנו לא עונות לטלפון אחריי עשר וחצי בערב", אומרת שניידר), וגם לא ל"ערה".עצה נוספת: תפרסמו מודעה באתרי שידוכים, אבל המתינו שיענו לכן. לעולם אל תענו למודעות של גברים.
"נשים יכולות להשיג דירות ומשרות, אבל הן לא יכולות להשיג לעצמן גברים. זו ביולוגיה", אומרת פיין, כיום בת 55. כל פרק גם מלא במשפטים באותיות מודגשות. כמו, למשל, "אל תשלחי הודעות טקסט עם רמיזות מיניות ולעולם אל תשלחי למישהו משהו שלא תרצי שיישאר אצלו אחרי שתיפרדו; ותתרחקי מדף הפייסבוק שלו".עצות נוספות: אם אחרי ארבעה אימיילים הוא לא הזמין אותך לדייט, תעברי הלאה. אל תהיי הראשונה ששולחת הודעת טקסט. הגיל קובע באיזו מהירות עלייך לענות להודעות טקסט - בת עשרים צריכה להמתין שעה, ובת חמישים - ארבע שעות. ואל תצאי איתו יותר משלוש פעמים בשבוע.
"נשות 'הכללים' תמיד עסוקות. זה לא אנטי-פמיניסטי ולא הונאה, את פשוט בקונטרול", אומרת שניידר, שבגיל 53 עדיין מתגאה בשיער חום ארוך ובוהק ומכנסי ג'ינס (מידה 8 בבריטניה). היא מתעמלת כל יום ולא עשתה ניתוחים או בוטוקס. "אני שותה הרבה מים", היא אומרת.
אני פוגש את שניידר בבלומינגדייל'ס בניו ג'רזי, שם היא פוגשת את הלקוחות שלה - נשים שמשלמות 350 דולר לשעה, או 1,500 דולר לחבילה שכוללת את עיצוב השיער, שדרוג המלתחה ועצות. "הן מודאגות, כבר שנים שלא היה להן חבר, או שכבר חלפו שנים מאז שביקשו את ידן. אנו אומרות להן שהן צריכות להיראות כאילו יש להן חיים נפלאים". לשניידר ופיין היו כבר אלף לקוחות, ולטענתן שיעור ההצלחה שלהן הוא מאה אחוז. "עבודה יכולה להפוך אותך למאושרת רק עד גבול מסוים", אומרת שניידר. "נשים רוצות להגשים את עצמן באמצעות בן זוג וילדים. אם אין להן את זה, הן הרוסות".
שניידר ופיין מאמינות ב"שוויון במקום העבודה; מבחינה רומנטית - יש הבדל בין גברים לנשים". כבר בניינטיז העצות שלהן היו מיושנות. הרעיון לכתוב את הספר הגיע אליהן בכלל מסבתא של חברה, והן פעלו לפיו בעצמן. "אלן שיחקה אותה קשה להשגה עם בעלה, וכך גם אני", אומרת שניידר. לדבריה, היא "יצאה עם חמישים גברים, ועם חמישה מהם ברצינות", ושכבה "עם לא מעט" לפני שהתחתנה עם בעלה לפני 18 שנה. שבוע לפני שבעלה הציע לה נישואים, הוא שאל על הספר שהיא כותבת, ו"כמעט התעלף" כאשר סיפרה לו על "הכללים". " אבל הוא מסכים לגמרי עם מה שכתוב שם", היא מוסיפה. היא "שיחקה" גם בו לפי "הכללים" וניתקה קשר לאחר הדייט הראשון. הוא חיזר אחריה, והכל "הלך לפי הספר". הוא מצלצל אליה עשר פעמים ביום, וכנראה שזה לא מייגע."הייתי שמחה אם נשים היו יכולות להזמין גברים לדייטים, אבל המציאות שונה מאוד", אומרת שניידר. "מעולם לא חשבנו שהפירוש של פמיניזם זה היכולת לרדוף אחר בחור. חשבנו שפמיניזם זה שכר שווה. הכוח שלנו הוא שקט ורב עוצמה: הוא לא נובע מהיותנו תוקפניות, אלא מכך שאנו מנהלות את מערכות היחסים".
ובכל זאת, אצל פיין לא הכל הלך חלק. בשנת 2000 היא התגרשה מבעלה הראשון פול פיינגרץ, שעזב אותה לאחר 16 שנות נישואים. יש לה בת בת 21 (" היא גדלה לתוך'הכללים' בטבעיות") ובן בן 25. בשנת 2008 היא נישאה בשנית. "אני ובעלי הראשון התרחקנו זה מזה, זה לא מפריך את 'הכללים'", אומרת פיין על גירושיה. "המשכתי הלאה מהר יחסית. בעלי השני (לאנס) ידע על 'הכללים'. יישמתי אותם עליו. הוא חשב שזה נחמד ומשעשע".
"יש לנו הרבה לקוחות גרושות ואנו מסייעות להן להינשא שוב", אומרת שניידר. "את יכולה להיות נשואה, ואז לרצות בעל שונה. יכול להיות שבגיל 25 את רוצה Mover and Shaker, ובגיל 40 את מחפשת נפש תאומה". אבל לא משנה בת כמה הלקוחה, הן תמיד ימליצו לה על שיער ארוך וחלק. והכלל הזה חסין מפני אופנות. פשוט מאוד, גברים אוהבים שיער חלק. הם לא אוהבים תלתלים. "ואם גבר לא אוהב איך שאת נראית, הוא יעזוב אותך בשביל אשה שהמראה שלה כן מוצא חן בעיניו", קובעת פיין.
ומה אם אשה אוהבת את השיער הקצר והמתולתל שלה?
"אם אשה עושה מה שהיא רוצה - בין אם זה לדבר עם גבר ובין אם זה לאכול חתיכת עוגה - זו אנטיתזה למשמעת", אומרת שניידר. "הרבה נשים עושות מה שהן רוצות, והן אומללות. יש להן סטוצים של לילה אחד, וכדומה. זה בסדר גמור אם את מחפשת סיפוק לטווח קצר. . .", ובמקום לסיים את המשפט היא מקמטת את המצח.
היא ופיין בוודאי שונאות את הסדרה של לינה דנהאם "בנות", על קבוצת בנות עשרים ומשהו בברוקלין שמסתובבות בשמלות יקרות ועושות סקס זול. "הן חושבות שיש להן כל הזמן שבעולם", אומרת שניידר. "הן חושבות שאפשר לשכב עם בחורים, להיפגע, ועדיין לא לאבד את השנים הפוריות. לעשות
את זה בשנות השלושים לחייך זו התאבדות"."הן שוברות לגמרי את כל הכללים", מתרעמת פיין. "ראיתי דמות אחת רודפת - לא! לא! אחרי גבר שאפילו לא מכבד אותה, ושוכבת איתו. זה היה כמו לצפות בהלוויה".
לדברי שניידר, בתה בת ה-16 מכירה את הכללים "בצורה אינסטינקטיבית".פיין אומרת שאם יהפכו את "הכללים" לסדרת טלוויזיה, "היא תהיה משעממת: תלכי לבית הספר, תעבדי, תפגשי חברות, תצאי לארוחות ערב, אל תשתי יותר מדי ואל תקפצי למיטה עם מישהו. זה לא 'סקס והעיר הגדולה': תכבדי את עצמך, תכבדי את גופך". ושניידר מוסיפה: "אם את רוצה, את יכולה לשכב עם מישהו בדייט הראשון, אבל אחר כך אל תשאלי אותו 'האם אשמע ממך?'. עזבי אותו לנפשו. תלות יוצרת נזק"
.
באופן אידיאלי, מתי כדאי לשכב איתו?
"אחרי שלושה חודשים. אם את בת 17, המתיני שנה. את רוצה שהוא יתאהב בנפש שלך".
לעולם אל תקחי כרטיסי ביקור, אומרת פיין, כי אז את עלולה להתפתות להתקשר אליו. "הם חייבים לרשום את המספר שלך". גברים מתקשרים כאשר הם מוכנים, אומרת שניידר.
לא נראה שנשות הכללים מתנסות בהרבה אמצעים. "אלן ואני פמיניסטיות", מתעקשת שניידר. "הקמנו חברה משלנו. הבעיה היא שנשים חושבות שהן יכולות לעשות בזירה הרומנטית את מה שהן עושות במשרד. נשים יוצאות לדייטים ושואלות גברים בני איזה מזל הם, מה התוכניות שלהם לחמש השנים הבאות, 'הנה הטלפון והמייל שלי', ואז גם מספרות על מערכות יחסים בעבר ועל הפיטורין. בקיצור, הדייט הופך לפגישה עם פסיכולוג. אנו לא אומרות 'תהיי מטומטמת'. פשוט תדברי פחות".
מה פמיניסטי בהתעקשות על חצאיות קצרות וחזה גדול?
"אנחנו יודעות מה עובד על גברים", אומרת שניידר. "אה, ובמסעדה, אף פעם אל תתחלקי איתו חצי-חצי. אפילו אם אין לו גרוש על הנשמה ולך יש אחוזה, הוא צריך להוציא אותך לפיצה".
האם אשה יכולה להיות אסרטיבית מבחינה מינית?
"לא", פוסקת שניידר. "הנשים האלה הן כמו סמנתה ב'סקס והעיר הגדולה'. הנשים ב'סקס והעיר הגדולה' הן לא הנשים של 'הכללים'. את לא יכולה להשיג בחור אם את רודפת אחריו. אנו אומרות לנשים, גבר הוא לא חבר שלך. עד שהוא מבקש את ידך יש לו כוח לפגוע בך על ידי כך שהוא שוכב איתך ואחר כך לא מתקשר. גברים יכולים להיות אכזריים. לא בגלל שהם רוצים להיות כאלה - הם פשוט לא אוהבים אותך".
בספר הן ממליצות לזוגות חד מיניים לנהוג כמו נשים סטרייטיות. אבל זה לא פשוט. "בכל מערכת יחסים חד מינית, כמו של אלן דג'נרס, יש את היותר גברית וזו שהיא Mover-Shaker", אומרת שניידר.
אבל פורשיה דה רוסי, האשה של דג'נרס, היא שחקנית במשרה מלאה.
"כן, אבל אלן היא זו שחיזרה".
איך את יודעת?
"רק לפי מה שקראתי. . . בכל מערכת יחסים אלן היא זו שנפגעה, כמו עם אן הייש שהחליטה שהיא לא לסבית. ממה שקראתי, אלן היא זו שצריכה להיעזר ב'כללים'".
אחרי זה שניידר אומרת: "אנחנו מאמינות שנשים נפגעות יותר במערכות יחסים, ולכן הן צריכות לקרוא את 'הכללים'".
האם גברים לא ירגישו מרומים כאשר יתברר שבנות הזוג שלהם שונות לגמרי ממה שהכירו בתקופה שיצאו לדייטים?
"אנחנו לא מניפולטיביות, אנחנו רק מוציאות מעצמנו את המיטב. בעלי יכול היה לראות שאני בחורה יהודייה טובה, לא אחת שמחלטרת מהצד כרוצחת".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם