מי סופר: "עוד כילדה היה לי עניין ער מאד בסקס"
ד"ר עמליה זיו, מחברת הספר "מחשבות מיניות: תיאוריה קווירית, פורנוגרפיה, והפוליטיקה של המיניות", עונה על השאלון
"התחלתי לחקור פורנוגרפיה ולכתוב עליה בסוף שנות ה-80, תקופה שבה המחלוקת הפמיניסטית על פורנוגרפיה הייתה בעיצומה בארצות הברית והעיסוק האקדמי בנושא היה עדיין בחיתוליו. מאז ועד היום תעשיית הפורנוגרפיה המשיכה לצמוח ולהשתנות. הכוח המעצב המשמעותי ביותר הוא רשת האינטרנט, שחוללה מהפכה בתנאי ההפצה, הצריכה והייצור של ייצוגים פורנוגרפיים. העניין שלי בפורנוגרפיה היה מאז ומתמיד לא בזרם המרכזי של התעשייה אלא בייצוגים האלטרנטיביים שמיוצרים בשוליה או אף מחוצה לה, בהקשרים תת-תרבותיים או אמנותיים. באלו אני ממשיכה לזהות פוטנציאל לאתגור רדיקלי של השיח המיני והמגדרי. לעומת זאת, עליי להודות שהתקרבתי לעמדת הפמיניזם האנטי-פורנוגרפי משתי בחינות: ראשית, אני מזהה בזרם המרכזי של תעשיית הפורנוגרפיה העכשווית יותר ויותר ביטויים של מיזוגניה ולא רק ביטויים של סקסיזם; שנית, האינטרנט הביא לנגישות מוחלטת לספקטרום אדיר של ייצוגים פורנוגרפיים והעלה בצורה דרמטית את רמת החשיפה לפורנוגרפיה, כך שכיום, בניגוד ללפני 20-15 שנה, תעשיית הפורנוגרפיה אכן מהווה סוכן מרכזי של חברות מיני ומגדרי, ושוליותה ביחס לפרסום וביחס לקולנוע ולטלוויזיה המיינסטרימיים הרבה פחות מובהקת. השילוב של שתי המגמות הללו הוא אכן מדאיג, בייחוד החשיפה הנרחבת של ילדים לייצוגים מיניים מיזוגניים הרבה לפני שיש להם ניסיון מיני משל עצמם ובהעדר סוג אחר של חינוך מיני".
"בפמיניזם האמריקאי הדיון בפורנוגרפיה דעך ברובו במהלך שנות ה-90. בישראל, לעומת זאת, מעבר להבלחות בודדות בשנות ה-80 וה-90, הפורנוגרפיה נעשתה מושא לעיסוק פמיניסטי עקבי יותר דווקא בשנים האחרונות. כך, באחד הפרדוקסים המאפיינים את ההפצה הגלובלית של רעיונות ושל דחפים פוליטיים, המחלוקת שכבר התיישנה בהקשר האמריקאי ממשיכה להיות אקטואלית בזירה המקומית, וטקסטים שנכתבו לפני עשור או יותר התגלו כרלוונטיים עדיין לדור צעיר של פמיניסטיות ופמיניסטים בישראל שפוגשים היום את הסוגיות שהפמיניזם האמריקאי התחיל להתחבט בהן לפני שלושים שנה, בגלגולן המקומי. בייחוד לאור הפופולריות של מחנה האנטי-פורנוגרפיה בפמיניזם הישראלי (בניגוד לפמיניזם האנגלו-אמריקאי, אך בדומה לפמיניזם בארצות סקנדינביה), חשוב לי להמשיך להשמיע קול ביקורתי ולאתגר הן את הניתוח שהוא מציע והן את סדר היום הפוליטי שהוא מעמיד, להצביע על המעמד ועל הפונקציה השונים לחלוטין שיש לייצוגים פורנוגרפיים עבור מיעוטים מיניים, ולקרוא תיגר על תפיסת המיניות כזירה של הכפפה וניצול בלבד עבור נשים".
איך נולד הספר?
"עוד כילדה היה לי עניין ער מאד בסקס. כמתבגרת רציתי להיות גם משוררת וגם סקסולוגית, ולכן כשהגעתי לאוניברסיטה נרשמתי לתואר משולב בפסיכולוגיה ובספרות אנגלית. לימודי הפסיכולוגיה התגלו כאכזבה, והחלטתי שבלימודי הספרות אמצא גם את הידע על הנפש וגם את הסקס. כשלמדתי בארה"ב לתואר שני גיליתי שם את התיאוריה הקווירית שרק התחילה לצמוח, ואת התזה שלי כתבתי על ספרות פורנוגרפית. שני מוקדי העניין הללו המשיכו ללוות אותי שנים רבות, והם גם אלו שעומדים במרכז הספר, שמקבץ טקסטים שכתבתי לאורך כ-15 שנים. ספציפית, לגבי הספר הזה, הדחף היה לאגד חלק גדול ממה שכתבתי, ובכלל זה גם דברים שנכתבו כהרצאות או שפורסמו בבמות ארעיות. ידעתי שיש אנשים שישמחו לאוסף כזה, ולי עצמי היה צורך 'לנקות מגירות' כדי להמשיך לפרויקטים חדשים. היה לי גם חשוב להוציא ספר שיהיה אמנם מלומד אבל נגיש לקהל המשכיל הרחב. לעבודה האקדמית שלי יש מוטיבציה פוליטית ברורה, ולכן רציתי שהספר יהיה ידידותי ככל האפשר".
מה הספר האהוב עליך?
"זו תחרות קשה בין 'בעקבות הזמן האבוד' של פרוסט ל'הגלים' של וירג'יניה וולף".
איזה ספר מונח כרגע ליד המיטה שלך?
"מקורות הפטריארכיה" של ההיסטוריונית גרדה לרנר, כדי לנסות למצוא תשובות טובות לסטודנטיות שלי שרוצות לדעת איך הכל התחיל".
איזה ספר נהנית לקרוא ומעולם לא העזת להודות בכך?
"אני לא בטוחה שיש כזה. אני נהנית לקרוא ספרות פורנוגרפית, אבל כחוקרת פורנו אין לי בעיה להודות בכך. אולי הוידוי הכי מביך שיש לי הוא שנהניתי לקרוא את חסמב"ה כילדה".
איזה ספר לא קראת ומעולם לא העזת להודות בכך?
"יש אי אלו קלאסיקות שלא נעים לי להודות שעדיין לא קראתי, למשל "אידיוט" של דוסטוייבסקי, ויש גם לא מעט ספרי הגות במעמד הזה".
איזה ספר ילדים הכי נצרב בך?
"'פו הדב' בתרגום הישן והאהוב של ו. ישראלית סיפק לי מאגר בלתי נדלה של אלוזיות וציטוטים גם עמוק לתוך הבגרות".
עם איזו דמות בדיונית היית מתחלפת ל-24 שעות?
"אולי עם אחת הדמויות השנונות והדקדנטיות של אוסקר ויילד, כמו אלג'רנון בחשיבותה של רצינות, או דוריאן גריי שאוסף חפצי נוי, משחית נערים צעירים ומבלה במאורות אופיום".
ולשנה?
"סנופקין מעמק המומינים. אני מקנאת באוטונומיות שלו, וחייו מאורגנים באופן אולטימטיבי: חצי שנה הוא משוטט לבדו בעולם, וחצי שנה הוא מבלה עם חברים".
מי האדם שהכי השפיע על הרגלי קריאה שלך?
"הוריי היו שניהם קראנים גדולים עם ארונות ספרים מתפקעים בעברית, אנגלית וצרפתית, ומהם למדתי שקריאה היא אחד התענוגות הגדולים ביותר שבנמצא. כילדה, אמי היתה מחליפה עבורי ספרים, שאותם חיסלתי בקצב של אחד ליום בערך. הלואי שהיום היה לי הפנאי הזה".
מה המקום הכי מוזר שקראת בו?
"חדר המכשירים במשרד הקשר בבסיס הצבאי ששירתתי בו. היה לי תפקיד פקידותי אוילי שהשאיר לי המון זמן פנוי, אלא שהיה צריך להסתיר את הקריאה כדי שלא ישימו לב לאבטלה הסמויה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם