מצעד השירים המפדחים של כתבי NRG תרבות
בנוסף על כסף למתנות וכאב ראש, חג האהבה מוציא מאיתנו גם הצהרות חיבה מפדחות. היום זה היום להוציא מהארון את החולשות הגדולות שלנו ולהודות בפה מלא: גם לנו יש לב. ולפעמים הוא מביך אותנו ממש
זה בלתי אפשרי להתבייש במשהו שיצר ג'ורג' הריסון זצ"ל. אין גם שום כוונה לעשות זאת. ואף על פי כן, בכל פעם שאני שומע את הפזמון החוזר של "Blow away", אחד השירים היותר מתקתקים שלו, אני נהיה רגשני באופן בלתי נסבל, עד כדי צורך להתחבא מרוב מבוכה. קחו אותי לדקה ה-3:12 בקליפ המצורף ואני סמרטוט סחוט עד הטיפה האחרונה. מה גם שהזיכרונות מבית הריסון והחיפושיות והמחשבה על כך שאיננו איתנו עוד, לא עוזרים במקרה זה.
אבל מכל הרפיסות והרגישות הזאת יצא דבר אחד יציב – את השיר הזה אני לא מבזבז סתם. מי שאשלח לו את השיר הזה, יוכל להיות סמוך ובטוח שמדובר באהבת אמת.
יונתן גת
ריצ'ארד סנדרסון - "Reality"
הפעם הראשונה בה נשבעתי שאני עם כדורגל לא מתעסקת יותר היתה בגיל 15, עת נותרתי עם לב אומלל אחרי פרידה מכדורגלן צעיר. היינו הקלישאה המושלמת על כוכב הכדורגל וחברתו ההורסת, הזוג הנוצץ שפוקד כל אירוע, מפריח נשיקות לנתיניו ומתייצב רענן למשחק בבוקר שלמחרת - הוא במדי הקבוצה, והיא במיני שחושף רגליים שלא נגמרות. היינו בדיוק כאלה. רק שהוא בעיקר ישב על הספסל, ולי יש רגליים של פיני בלילי.
ואז הוא עזב אותי לטובת האימונים במגרש בבית וגן, ואני נשארתי עם לב שבור, עם החלום להיראות כמו סופי מרסו וגעגועים למבטים עורגים. שלא כמו בשיר מהסרט " "La Boumחלומותיי לא הפכו למציאות. המציאות שהיתה עד לפני רגע קצר מתוקה מאוד, הפכה לחלום.
כרמית ספיר ויץ
אנני לנוקס - "No More I Love You's"
אף פעם לא אהבתי את השיר הזה יותר מידי. עודף הסכריניות שאפיין את קריירת הסולו של אנני לנוקס מעולם לא היה נראה לי מעניין או ראוי במיוחד, וכשהשיר הזה היה מתנגן ברדיו או בטלוויזיה בדרך כלל היתי מעביר ערוץ. ואז הבנתי אותו.
זה היה לפני יותר מעשר שנים, במהלך סיור פטרול שגרתי בבסיס הצפוני המרוחק בו שירתתי. שותפי לסיבובים האינסופיים בבסיס היה בחור די שקט, לא בדיוק איש שיחה אידיאלי לארבע שעות הליכה סביב הזנב של עצמנו. ואז הרמקולים של הבסיס, ששידרו בלי הפסקה שידורים של "רדיו צפון" , התחיל לנגן את השיר הזה והוא אמר: "נפרדתי מחברה שלי אתמול בלילה". "כמה זמן הייתם ביחד?" שאלתי, והוא ענה "שנתיים".
מכאן הפטרול הפך מעניין עוד יותר, בעיקר כי הבנתי שאני צועד לי עם בן אדם שבור. אני לא זוכר הרבה מהשיחה הזו, אבל מה שנצרב בי באותו היום, לרקע השיר היפה הזה, הוא הרגע בו תיאר לי את ההרגשה האיומה הזו שאוחזת בך כשאתה מתחיל לחשוד שבן/בת הזוג שלך כבר לא בעניין. "שמתי לב שהיא כבר לא אומרת 'אני אוהבת אותך', הסביר, וסיפק לי רשימת אלטרנטיבות מנוכרות יותר מזן "אוהבת", "מתה עליך" והמחריד מכולם - "לאב יו". שפה זרה יוצרת ריחוק, נו, זה לא חדש.
מאז בכל פעם שהשיר הזה מתנגן אני עדיין מעביר אותו מיד, אבל מסיבות אחרות לגמרי.
עמי פרידמן
"מרוב אהבה שותק" - יוסי בנאי
פגשתי את ההוא. פחות מ-24 שעות אחרי שהכרנו, ידעתי שהוא יהיה לי בית. גם הוא ידע, אבל הוא שתק. ואז צעדנו לחופה עם השיר הזה, והוא מרוב אהבה שתק. ובשתיקה שלו, הוא לימד אותי במרוצת 16 השנים האחרונות שאפשר לעשות דברים בשקט. ולאהוב מאוד.
כרמית ספיר ויץ
עידן רייכל - "מילים יפות מאלה"
עידן רייכל הוא מוזיקאי לכל עת ולכל חפץ. כל תחנת רדיו יודעת את זה וכל קופה רושמת. ולמרות שהוא נחשב לאמן מוכשר לכל הדעות, יש משהו מביך מעט בלזמזם מיצירותיו. תמיד תתגנב מחשבה מטרידה שבעצם הפכת להיות כמו כולם. שאין בך שום דבר מיוחד ברגע שאתה ממלמל את "מילים יפות מאלה". שאם נמלטת משלמה ארצי, רייכל הוא לא פחות קיסריה.
לכן, כשאני מקשיב לשיר הממכר הזה, אני משתדל להחליש ווליום, כדי שהסובבים לא יעלו עליי. אבל גם אם אסתיר מאחרים, עם עצמי אצטרך להכיר בעובדה שלפחות בנושא הזה, אני כמו כולם.
יונתן גת
הרטס - "Stay"
רצה הגורל וזה היה השיר שהתנגן בפיצוצייה בלילה הראשון שנפגשנו, רגע לפני שכל אחד היה צריך לחזור לביתו. רצה הגורל וטיפות גשם מעצבנות טיפטפו לנו על הראש והטריפו לי את הבלורית, בדיוק מהסוג שה"רטס" שרים עליו בפזמון. שכרות, הורמונים, קראו לזה איך שאתם רוצים, אבל הרגעים ההם בהם נדמה לך שהחיים שלך הם סרט מבויים היטב, כולל פסקול והכל? זה אחד מהם.
עמי פרידמן
שלמה ארצי - "רוב הזמן את אישתי"
זה קרה בשעת צהריים מדומדמת, בשעות שהשבת יורדת על ירושלים. "רוב הזמן את אשתי" של שלמה ארצי התנגן בפעם המי יודע כמה ברשת גימ"ל. עכשרים שנה חלפו מאז ששודר לראשונה ולקח זמן עד שהמלים וההבנה התיישבו בי. רק ארצי יכול לכתוב את המלים "כשילד ניטע בך" ולחבר אותן באותה נשימה ללידת בנים בעצב. "אני מכותר בך", הוא שר, ומי שאוהב, יודע שאהבה היא קשירתם של הרבה כתרי מלכות מצד אחד, ומצד שני – הקפה מכל צד.
כרמית ספיר ויץ
נטליה אימבורליה - "TORN"
זוכרים שפעם, לפני היוטיוב, האייפון והדירוג השבועי בגלגלצ, היינו יושבים מול MTV ומחכים לשיר שיחזור בלופ (כי תמיד זה היה חוזר תוך שעתיים-שלוש)? הבנות בדר"כ היו עובדות על איזה ריקוד, בעוד הגברים חיכו לאיזה "November Rain"עם סלאש בסולו בלתי נשכח.
בין כל השירים הייתה האהבה הראשונה שלי, מכורה כבדה לשיר "TORN" של נטלי אימברוליה, שנכנס לה ללב ובאופן אוטומטי (על מנת לרכוש את אמונה) נכנס גם לשלי. במשך כמה שבועות זימזמתי, ניסיתי, עשיתי התאמות וידעתי שבטיול השנתי יגיע הרגע הגדול. למילים של השיר לא באמת היו משמעות בעיניי, כי חיכיתי רק לרגע אחד, שבאמת הגיע. שרנו אותו ביחד וחלקנו רגע קטן ומאושר עד עכשיו.
גם היום, כמה שנים טובות אחרי, כל פעם שהשלט נוחת על ערוץ המוזיקה ששינה את חיינו, אני מקווה שאימברוליה תופיע על המסך ותזכיר את ארבע הדקות והפריטות הנהדרות על הגיטרה.
אסף נחום
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם