"כוננות עם שחר": האמת על חיסול בן לאדן
"כוננות עם שחר" מתאר את חיסול אוסאמה בן לאדן ללא הרואיות ובאמינות. ולראיה: הוא מת בסוף
בתחילה התבסס התסריט על דיווחים, גלויים וחסויים, בנוגע לעשור של ניסיונות מצד כל גורמי המודיעין האמריקאיים לאתר את בן לאדן. הסרט המקורי היה אמור לעקוב אחר המאמץ הזה, שנדמה ככושל לחלוטין. אלא שב-2 במאי 2011, רגע לפני שההפקה יצאה לדרך, פורסם דבר חיסול הארכי טרוריסט על ידי צוות 6, כוח מיוחד של יחידת הקומנדו האמריקאית המובחרת "אריות הים". התסריט שוכתב, והסרט הופק תוך שימוש במידע החדש.
כוחו של "כוננות עם שחר" הוא ברצינות וביסודיות שבה התייחסו ביגלו ובול לשלל המידע שהצטבר על ניסיונות האיתור הסיזיפיים של הסי.איי.איי. עבודתם המודיעינית של אנשי הארגון מתוארת כמלאכה מפרכת ומתסכלת שאין בה הילה מבצעית ולא ודאות באשר לכיווני החקירה. בראש המבצע, שהיה בעל החשיבות העליונה ביותר עבור הבית הלבן, הועמדה אשת הסי.איי.איי. מיה (ג'סיקה צ'סטיין), שפעולותיה נתקלות שוב ושוב בחומת החשאיות והדיסקרטיות של אנשי אל-קאעידה, המשמרים רמת משמעת עצמית גבוהה. במקביל נחשפת מיה לפיגועים כואבים, מייאשים ומתסכלים, שמבצעים הטרוריסטים של הארגון.
עבודת הנמלים של מיה מגיעה לנקודת מפנה כשמאותר בלדר אל-קאעידה המגיע למתחם מבוצר באבוטבאד, פקיסטן. המעקב הלווייני אחר המתחם לא מצליח לחשוף את זהות השוהים בו, שנוקטים זהירות מרבית. ובכל זאת, ההסתברות המודיעינית הגבוהה שזה אכן מקום המסתור של בן לאדן מביאה להחלטה להוציא לפועל את מבצע ההשתלטות, בהנחה שיימצא שם המבוקש מספר אחת של ארה"ב.
הפעולה עצמה, שאורכה בסרט כ-25 דקות (משך המבצע האמיתי היה 38 דקות) היא אחת מסצנות הקרב היותר אמינות שנראו על המסך בשנים האחרונות. ביגלו מפרקת לפרטי פרטים את שלבי טיהור המתחם, המעבר מקומה לקומה (בן לאדן אותר בקומה השלישית), תוך תחקור נשים וילדים באשר לזיהויו הוודאי. זה נראה מגוחך, אפילו מופרך, שלאחר מבצע מודיעיני מורכב ומדויק כל כך, אנשי "אריות הים" צריכים לתשאל אנשים בשטח מיהו בן לאדן ואפילו לקרוא לו בשמו כדי לוודא שזהו האיש הנכון. אבל במבצעים כאלה לוקחים סיכונים מחושבים וצריך טיפת מזל - מה שמבדיל לפעמים בין כישלון לניצחון.
הסרט, אגב, ספג גינויים מצד קולנוענים פוליטיים בארה"ב על קלות הדעת שבה הוא מתייחס לעינויים, וראש הסי.איי.איי אף פרסם הצהרה חריגה לפיה הארגון לא נוקט שיטות חקירה כאלה. ואנקדוטה לסיום: ג'יימס קמרון היה אמור לביים את הסרט, אך הוא ויתר לטובת "אווטאר 2". קמרון הוא, כידוע, הגרוש של ביגלו, ש"מטען הכאב" שלה גבר ב-2009 על "אווטאר" הראשון שלו וזכה באוסקר לסרט הטוב ביותר. השנה, למזלו של קמרון, לא מתמודד שום פרויקט גרנדיוזי שלו מול סרטה הריאליסטי הנוקב.
"כוננות עם שחר", קתרין ביגלו, ארה"ב, 2012
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם