עידן הקרח
מופע האיחוד של קרח תשע בבארבי היה סוחף וחף מטעויות ומדיסוננסים - פרט לזה שבין גיל השירים לגיל מבצעיהם
ללא ספק היה קשה לזוז ב"בארבי" - לא בלתי אפשרי, אבל בהחלט לא קל. בהתבוננות מסביב ניכרה התלהבות, לפרקים מהוססת, של קהל שמורכב היה ברובו מילדי ניינטיז שספק אם פקדו הופעה של קרח תשע אי פעם קודם לכן, אבל בהחלט התרגשו לקראת קיומה של אחת, לא מעט שנים לאחר שהלהקה שהביאה את בשורת הבריטפופ לישראל התפרקה.
הערב נפתח עם רצף של להיטים משלהבי קהל ("סרטים", "אמהות צעירות", "הכל זה פופ", החברה שלי לשעבר" ועוד). הביצועים היו אמנם שונים הערב משהיו בעברה הרחוק של הלהקה – בין אם מבחינת ההתפתחות המוזיקלית שעברו חברי הלהקה בנפרד ובין אם בשל הזמן הרב שחלף – ועם זאת, הם לכדו בתוכם היטב את רוח הלהקה. הקצב המהיר והקלילות, האקורדים המז'וריים והמילים המטופשות לפרקים (אך לנצח מודעות לעצמן), אותם חומרים מהם עשויה קרח תשע, מילאו את הבארבי הערב.
האנרגיות נבנו יפה במשך ההופעה לקראת רגעי השיא שבסוף. אחד מהם אירע כאשר במהלך השיר "אסף אמדורסקי" עלה על הבמה אסף אמדורסקי בכבודו ובעצמו, באופן לא מתוכנן – והצטרף ללהקה (עם הגיטרה שהושיט לו נעם רותם). רגע שיא נוסף היה כמובן השיר האחרון, "איתו לנצח", לו חיכה הקהל לאורך כל ההופעה.
רצף הלהיטים נשבר מדי פעם עם שירים מקריירת הסולו של נעם רותם ("קראת לי קין", "עזרה בדרך" הנהדר) או שיר של "הקוסקים", ההרכב של אוהד קוסקי, רועי הדס ואורי מייזלמן ("אין מנוח"). לקטעי הקישור היה אחראי נעם רותם, שביצע את המלאכה היטב וניכר היה עליו כי הוא באמת שמח להיות שם. כמו במוזיקה של קרח תשע, היתה תחושה שהדברים בהופעה נופלים למקום הנכון, לא מותירים מקום לטעויות או דיסוננסים מיותרים.
ועדיין, לפרקים משהו בשירים נדמה היה שייך לשלב אחר בחייהם של חברי הלהקה, רחוק מזה בו הם נמצאים היום. למרות זאת, הדיסוננס התקופתי עבד מצוין מבחינה ביצועית - אולי, בין השאר, משום שהשירים של קרח תשע שייכים לשלב אחר גם בחייהם של מי שנכחו בקהל. באיזשהו מקום - ההופעה, המעמד והאיחוד היוו מסע בזמן עבור המופיעים והקהל כאחד.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם