כשפרס התגלגל מצחוק
הרגעים המרתקים האמיתיים במעמד השבעת הכנסת היו אלו שתפסו את הפוליטיקאים לא מוכנים, וגם: מותו של ניר טויב הוא אבידה קשה לתרבות הישראלית
זה קרה לפני הכניסה לאולם. בחדרו של בנימין בן אליעזר ישבו הנשיא שמעון פרס ורובי ריבלין וחיכו לבואם של ראש הממשלה ורעייתו. אלה היו בערך עשר דקות שהנוכחים לא ידעו שהם בשידור חי. הנה, מבעד למסכת הקורקטיות והרשמיות ריבלין סיפר לפרס, מעל צלחת הפטיפורים, שבמפלגת העבודה יש חברה שלא נולדה כשפואד הגיע למשכן. כן, סתיו שפיר. פרס נזכר באיזה סיפור ישן והתגלגל מצחוק וכולם הסתכלו על השעון ושאלו איפה ביבי, למה הוא מאחר? ובדיוק כשחשבנו שאנחנו עומדים לקבל בדיחה גסה ועסיסית באה איילת פריש, דוברת בית הנשיא ולחשה שהכל משודר בחי, שיזהרו. פתאום נחבשו המסכות, זהירות יתר.
פוליטיקאים משופשפים, הכנסת מלאה בכאלה ולאו דווקא בן אליעזר וריבלין, אלא גם ארדן וסער, שקשה להפתיע אותם בקטנות. או אחד כמו סילבן שלום, שבכלל סיפר שאת ההזמנות לאירוע נתן לח"כ אחר, הוא כבר וותיק בהשבעות כאלה. אז על רקע הוותיקים היה נעים לראות את החיוך הבלתי נמחק של תמר זנדברג, או את ההתרגשות על יואל רזבוזוב, ח"כים חדשים. רגע אוטנטי, בתקווה שבעוד שמונה שנים, כשהמצלמות יקלטו אותם, הם לא ישנו דיסקט וימשיכו להישאר כמו שהם, לא פוליטיקאים משופשפים.
השבעת הכנסת ה-19, ערוץ 2
היוצר הדוקומנטרי, ניר טויב, נפטר שלשום בגיל 48 ממחלה קשה. איזה משפט קר ואיום לבן אדם כל כך מוכשר וחכם שלא הספיק להגשים חצי מתוכניותיו. הפסד גדול שלנו, כדאי שתאמינו. טויב, למי שלא זוכר, אחראי בין היתר על הסדרה המופתית "האחים יונה", על הסרטים "החווה הסינית - רשומון", שעסק בצלקות מלחמת יום כיפור, "תדע כל אם", שנכנס במלחמת לבנון השנייה, "תמוז", שהתעכב על הפצצת הכור בעיראק ו"ממלכת הסוד" המופתי שעסק בפרשת תת אלוף במיל' יצחק יעקב, שהואשם בריגול חמור. נושאים כבדים שמכניסים בתוכם עולם שלם.
טויב תמיד אמר שבסרטיו הוא מנסה לפצח את הדי.אן.איי המתוסבך של החברה הישראלית. מעולם לא רפרף מעל הנושא, אלא חקר, חפר, צלל לעומקו. הוא הפך אבן אחרי אבן, ואכן, אלה היו פרויקטים מונומנטאליים מעוררי שאלות, סערות חברתיות, ולא סרטים שלמחרת שכחתם מהם כבר בפקק, בדרך לעבודה.
יצא לי לא פעם לבלות איתו בחדר העריכה האפלולי. ניר ביקש לדעת שאני מבין את מה שראיתי ואם יש שאלות נוספות. היצירה הייתה כל כך חשובה לו וגם המסר שחייבים להעביר לצופה שבבית. אבל בשנים האחרונות תקפה אותו בכל הכוח מחלת הסרטן. ניר שמר על קור רוח. סיפר לי שהוא הולך להפיק את סיפור חייו ולנצח. הוא אפילו תיעד הכל לקראת סרט נוסף.
במשך ארבע שנים ניהל מאבק עיקש, וכמו ביצירותיו, גם כאן ניער את העולם בכדי למצוא תרופה למכה. חייבים לציין שהוא אכן ניצח את הסטטיסטיקות והדהים את הרופאים. הוא חזר לעצמו, עבד, יצר, הכניס פרויקטים חדשים לקנה. לפני שבועיים דיברנו בטלפון ואז בישר שהמחלה תוקפת שוב, הפעם מכל הכיוונים. רציתי להיפגש, הוא אמר שבקרוב, כשיצבור קצת כוח, אבל באותה תנופה אמר שלא נראה שהוא יגיע לגיל 120 וגם על 60 כנראה שאין מה לדבר. ניר צדק. שלשום הוא נפטר בגיל 48 כשהוא בשיאו. שלום, חבר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם