פופ קטנטנים
רוצים לככב ב"בית ספר למוסיקה"? תתכוננו לסתימה של הפייסבוק, מרדפים עד השירותים ומורות שמבקשות חתימה. בוגרי העונה הראשונה חושפים בפני התלמידים החדשים את המציאות שמאחורי הריאליטי
17 ילדים מתחרים על תואר התלמיד המצטיין בעונה השנייה של התוכנית, שהפרק הראשון שלה ישודר השבוע (יום ראשון, 21:00, שידורי קשת). את ההצעה המפתה שלעיל קיבלתי בשיחה שערכתי עם ארבעה ילדים: שיר מראשון לציון ודור אפרים (13) המשתתפים בעונה החדשה, ושני כוכבים מהעונה הקודמת - שון גיטלמן ועדי ביטי (בני 11). אף אחד מהם, אגב, לא התרגש מנוכחותי או מהראיון עצמו. התלמידים הצעירים התרגשו מהתלמידים הוותיקים, והוותיקים התרגשו מעצמם.
בשנה שחלפה ההספק של שני הבוגרים הצעירים היה מרשים למדי: עדי כיכבה בשני קמפניים פרסומיים, השתתפה בהצגות "עלובי החיים" ו"מיכל הקטנה בממלכת האהבה" וכן הופיעה בסדרה עם מיכל ינאי ובאירוויזיון לילדים. שון הספיק להצטלם לקמפיין פרסומי של חברת מזגנים, הוציא סינגל והוא עובד כעת על אלבום.
ניצלתי את ההזדמנות שבאותה כיתה מכונסים שני דורות של תלמידי בית הספר, וביקשתי מהבוגרים שייתנו כמה טיפים לאלו שעומדים לסיים את השנה. עדי התנדבה ראשונה והסבירה לשיר ולדור שהרבה חברים שלהם מהעונה הקרובה, ואולי הם עצמם, ישתתפו בפרסומות והצגות. "בגלל שיכירו אתכם מ'בית ספר למוסיקה' תקבלו כל מיני הצעות", היא אומרת. "אין סיכוי שלא תצליחו, כי לכל הילדים בעונה הראשונה הצליח", מוסיף שון.
כמובן שלמטבע שמשלשלים לכיס יש צד נוסף: בניגוד לתלמידים רגילים, אלה של "בית הספר למוסיקה" הופכים לפנים מוכרות בחלק גדול מהבתים, וכשהם יוצאים לרחוב, זה מתבטא בהרבה צווחות וצעקות. "לקח לי ארבעה חודשים להתרגל לזה שעוצרים אותי ברחוב", מספר שון. "בנות היו מתנפלות עליי - רוצות להצטלם או לתת לי כיף. אם הייתי עושה לבת סימן כאילו אני אתקשר אליה, היא מיד היתה צורחת. פעם בנות רדפו אחרי עד לשירותים. בפייסבוק יש לי 5,000 חברים , וילדים כל הזמן חופרים לי בצ'אט".
עדי : "אתם תראו איך תוך יומיים יהיו לכם אלפי הצעות לחברות בפייסבוק. החשבון שלי תקוע בגלל זה כבר שנה. ילדים ירדפו אחריכם בבית הספר. יבקשו מכם לשיר באמצע הרחוב. גם היום כשאני יוצאת להפסקה, יש ילד אחד שכשהוא רואה אותי הוא צועק 'הו מיי גאד עדי ביטי'. כולם יכירו אתכם. גם ילדים שלא היו חברים שלכם ירצו להיות חברים שלכם".
דור : "את מתכוונת יתחנפו".
עדי : "יהיה לכם קשה ללכת ברחוב או לקניון. אתם תלכו ופתאום תבוא מאסה של ילדים ולא תוכלו לזוז. פעם הלכתי עם אבא שלי לקניון והתעכבנו שעה כי כל הזמן רצו להצטלם איתי. אתם תראו ילדים שיתביישו לבקש מכם להצטלם איתם יעשו את עצמם כאילו הם משחקים בפלאפון ובעצם יצלמו אתכם. גם עכשיו, למרות שעבר הרבה זמן, עדיין יש מורות שמבקשות ממני חתימה לאחיינים שלהם".
שיר : "באמת כבר קרה שיצאנו מהכיתה ובנות שראו אותנו התחילו לקפוץ עלינו כי הן ראו אותנו בפרומואים של התוכנית, והתחילו לבקש מאיתנו חתימות. חלק מהילדים התחילו לשיר להם, ואני ועוד כמה בנות התחבאנו בשירותים. המצב הזה חדש לנו. זה נורא הפתיע אותי".
שון : "באחת הפעמים הגעתי לצילומים אחרי ניתוח. כשיצאתי מהמכונית כל הילדים התנפלו עליי והתחילו לגעת לי בפנים ובשיער, התחלתי לבכות והמאבטח צעק עליהם. זאת היתה טראומה. אבל היום אני מבין שזה לטובת המעריצים, ואפשר פשוט להצטלם איתם כדי לשמח אותם - ואז לברוח ".
דור: "ממני כבר ביקשו להצטלם וזו היתה הרגשה טובה".
הרגשה טובה זו רק אחת מההשפעות של "בית הספר למוסיקה". למעשה מדובר בתרופת פלא שאני ממליצה לכל הורה שהילד שלו קם חולה. פשוט שימו אותו על במה מול מצלמת טלוויזיה, ותראו איך זה משפר פלאים את הרגשתו. עדי: "כשאני על הבמה אני מתנתקת מהכל. אם רבתי עם חברה או אין לי מצב רוח, על הבמה אני אחרת. תמיד מרגישה טוב. פעם אחת הגעתי לצילומים עם 40 מעלות חום, אבל כשהייתי על הבמה לא הרגשתי את זה".
שיר : "זה משכיח הכל. אני הייתי בהתחלה מאוד ביישנית מול המצלמה ומאוד נפתחתי. ממש רואים את זה בתוכנית, שיש לי יותר ביטחון" עדי: "לנו בכיתה יש מסך והחברות שלי כל הזמן רוצות להקרין עליו שירים שלי מיוטיוב. אני לא תמיד אוהבת לשמוע את עצמי שרה, כי הקול שלי מאוד השתנה, אחרי הכל ב'בית ספר למוסיקה' הייתי בת 10 ועכשיו אני כבר בת 11".
שון : "כן, גם הקול שלי השתנה, היה לי קול ציפציף".
התוכנית שינתה אתכם?
עדי: "אותי לא. יש כאלה שמרוב פרסום וטלוויזיה חושבים את עצמם, אבל אני נשארתי אותה עדי. זה נתן לי ניסיון ולימד אותי המון דברים שלא ידעתי קודם כמו לעמוד על במה ומול מצלמה, מה זה לוח זמנים צפוף וגם מה זו אחריות".
שיר : "אני חושבת שזה מאוד קידם אותי"
שון : "גם מבחינה חברתית".
שיר : "זה הדבר הכי צדדי, כי החברות הכי טובות שלי נשארו החברות הכי טובות שלי. מהבחינה הזו אני לא חושבת שזה ישנה אותי. אני לא אהפוך לבעלת חשיבות עצמית רק בגלל שהופעתי בטלוויזיה. זה בעיקר נתן לי הזדמנות לשיר מול כל כך הרבה אנשים, לימד אותי לעמוד על במה וקיבלתי פהחברים לכל החיים".
חברים לכל החיים? אולי, בינתיים זה מחזיק לפחות כמה חודשים. למשתתפי העונה הראשונה וגם לאלה מהשנייה יש כבר קבוצות וואטס אפ, שבאמצעותן הם שומרים על קשר. דור: "אנחנו ממש כמו משפחה. כל היום בסקייפ בשיחות מצחיקות". עדי : "גם לנו יש קבוצה, ואנחנו מדברים על הכל ".
על מה לדוגמה?
עדי: "איזו מורה מעצבנת, או בא לי שניפגש".
שיר : "כיף לנו לדבר אחד עם השני כי זה עוד ילדים שמבינים את מה שאנחנו עוברים בדיוק".
עדי : "גם לנו זה מאוד עזר שרכשנו חברים שעברו איתנו את אותה חוויה. אחרי שהתוכנית הראשונה שלנו שודרה, היינו בשוק מההמולה שהיתה סביבנו ברחוב ובבית הספר. ילדים התחילו להסתכל עליי מוזר. כשהלכתי ברחוב ביקשו ממני חתימות או להצטלם איתי, אמרו לי 'את שרה יפה' ו' את מתוקה'. זה היה חדש לי. וכשהיינו מגיעים ל'בית ספר למוסיקה' כולם חוו דברים דומים אז היו לנו חברים שהבינו אותנו".
שיר : "בגלל זה גם התגבשנו מאוד מהר. מהרגע הראשון היה חיבור, היו לנו הרבה ימי צילומים ועברנו דברים משותפים. אי אפשר להסביר איך זה בכלל נעשה, אולי בגלל שיש אווירה כזו טובה".
עדי : "במחזור שלנו בכלל לא היתה אווירה תחרותית, הכל היה בצחוקים וכולם פרגנו. כל מי שסיים לשיר היינו קופצים עליו ומחבקים אותו. מאחורי הקלעים היה פשוט בלגן. היינו משתגעים, רוקדים ועושים שטויות. לפני הופעה לקחו אותנו לישון בכפר המכבייה והיינו עושים מלחמת כריות ורצים במסדרונות. אחרי כל תוכנית, דניאל או אופיר הביאו כדור והיינו משחקים בחוץ מחניים ומשתוללים, מספרים חוויות אחד לשני. מישל היה הורג אותנו מצחוק".
מישל ? הוא לא נראה הטיפוס שהורג מצחוק.
עדי: "הוא כל כך מטעה. הוא נראה ביישן ומופנם אבל הוא מצחיק. הוא היה עומד על הפסנתר ורוקד".
ממה הכי התרגשתם בתוכנית?
עדי: "אני הכי התרגשתי כששרתי את השיר 'רב חובל'. זו היתה חוויה לשיר משהו אחר, בלדה. זו פעם ראשונה ששרתי שיר עצוב. ראיתי שהרבה אנשים בקהל בכו וזה ריגש אותי שהצלחתי לרגש אנשים אחרים".
שון : "אני הכי התרגשתי כששרתי את השיר לאמא שלי. היית מאמינה ששנתיים אחרי זה עדיין מרגש אותי? ".
עדי :"שנה אחרי".
שון: "באמת? עברה רק שנה?".
עדי : "כן, והייתי מוכנה לעבור את זה עוד 15 פעמים".
למה?
"כי זו היתה חוויה של פעם בחיים. חוויה אדירה, וכשזה נגמר היה מוזר לחזור לשגרה".
שון : "כן, גם לי היה קשה".
עדי : "היינו נפגשים כל יום לצילומים, ופתאום אני שואלת את עצמי 'מה עושים היום?"
אם כבר נגענו בשגרה, ובכל זאת - אנחנו בבית ספר - דיברנו גם על לימודים אמיתיים, כאלה שנערכים בכיתות שאין בהן גיטרות חשמליות על הקירות ויהורם גאון ליד הלוח. שון: "אני לא אוהב את שיעורי המוזיקה. המורה מלמד אותנו דו רה מי פה סול, שאת זה למדתי בגיל 3. אני אוהב אמנות, מדעים ואשכולות חשיבה. אני לא אוהב חשבון למרות שאני טוב בזה כי צריך לעשות חישובים מסובכים בראש".
עדי : "אני נורא פרפקציוניסטית בלימודים. אם אני מקבלת ציון פחות מ-90, אני מתחרפנת. בגלל החזרות לאירוויזיון ולהצגה פספסתי הרבה שיעורים, אבל אמא שלי תמיד אומרת שלימודים הם במקום הראשון ואחר כך תחביבים - אז אני קמה מוקדם בבוקר או עושה בלילה שיעורים".
גם המורים בבית הספר שליד הבית שונים מאלו שבטלוויזיה. על הסלבס שמלווים אותם בתוכנית יש לילדים רק מילים טובות להגיד.
איך קרן פלס?
דור: "וואו, אישה מדהימה. ומורה מדהימה. תמיד יש לה זמן אליי. אם אני לא מצליח, היא תומכת בי ונותנת לי להרגיש שאני טוב, וזה תמיד מעודד אותי".
ומתי כספי?
שיר: "הוא מאוד נחמד ומוכשר, והוא עוזר לי כשאני צריכה. והוא גם מצחיק ונורא כיף לדבר איתו".
באמת ? על מה אתם מדברים?
שיר מנסה להיזכר בנושאי השיחה האחרונים שלה עם מתי כספי, ודור נחלץ לעזרתה: "פעם, לפני אחת ההופעות, התאמנו על קול ראש, ובגלל שאני הייתי צרוד, הוא הציע לי לגרגר מים עם מלח. עשיתי את זה והצלחתי לשיר קול ראש ברמה".
למרות שבהחלט ניתן להתפעל מהשיחות שמנהלים התלמידים עם מתי כספי, מה שהפריע לי באמת היה זה שלא היה לי מושג מה זה קול ראש, וזאת בשעה שארבעת הילדים שלפניי שלטו בחומר. "זה כשעולים לקול פלצט", התנדבה עדי להסביר. אבל מכיוון שבדרך כלל מי שלא יודע מה זה קול ראש גם לא יודע מה זה פלצט, התעלומה לא נפתרה. דור מתנדב להדגים, ונותן סולו מקסים של השיר "לאורך הים אין גלים יש עולם".
אז זה היה קול ראש?
דור: "לא, זה היה קול חזה".
נעשו עוד כמה ניסיונות להסביר את העניין, אבל בסוף זה הסתכם במילותיה של שיר, שאמרה: "טוב, כנראה שאי אפשר להסביר לך את זה". מקרה אבוד.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם