שירת מרים: מרים טוקאן רוצה לכבוש את פסטיבל הזמר העברי. ואת העולם
אחרי שסקרנה את הקהל ב"כוכב נולד" עם שירים מהפנתיאון הישראלי, מרים טוקאן רוצה קלאסיקה משלה.
טוקאן כבשה את המדינה בעונה החמישית של "כוכב נולד" והיתה המתמודדת הערבייה הראשונה. היא הקסימה את השופטים והקהל בקולה הצלול והגבוה ובביצועים מרגשים לקלאסיקות ישראליות "עץ השדה" ו"הכניסיני תחת כנפך".
טוקאן אמנם התקשתה להגיע לגמר בעונה שבה היו מתמודדים בולטים כמו בועז מעודה ומארינה מקסימיליאן בלומין, וסיימה במקום התשיעי בלבד, אבל יחסית לפליטי התוכנית היא זכתה לחיבוק חם מהתעשייה. מאיר גולדברג, ורד קלפטר, אהובה עוזרי, טל גורדון ואלון אולארצ' יק הם רק חלק מאושיות התרבות שהזמינו אותה ליצור איתם. בנוסף לכך היא הופיעה לא מעט בחו"ל. באיטליה היא עלתה לבמה עם דוד ד'אור, בשווייץ עם מודוס קווארטט של הישראלי עמרי חסון ובקפריסין עם זהר פרסקו.
את חושבת שהתייחסו אלייך כאל "ערביית מחמד" ?
" יש מצב שזה התחיל מזה. הייתי שונה ב'כוכב נולד', וזה עזר לי לבלוט. אבל מהר מאוד כל מי שהתחלתי לעבוד איתו התעניין בפן המוזיקלי. אם זה היה רק גימיק, זה היה נגמר מהר. אני רואה את זה בהופעות שלי, יש קהל קבוע שמלווה אותי במסע הזה ".
למרות העבודה הפורייה, טוקאן לא הרגישה שהיא מוצאת את הכיוון שלה. היא אמנם הוציאה אלבום שירי חג מולד בערבית שזכה להצלחה, אך משהו בדרך לאלבום אישי משלה התעכב. "הבעיות שנתקלתי בהן היו קשורות לניהול קריירה, עניינים יותר טכניים", היא מעידה. "אבל בחודשים האחרונים עליתי על שביל הזהב. כל דבר מצא את המקום הנכון שלו". לפני שבוע היא השיקה סינגל וקליפ חדש בשם "מרגישה חלשה", לקראת אלבום חדש, דו-לשוני, שייצא בקרוב.
אחד השירים באלבום הוא "תהילה", שאותו תבצע בפסטיבל הזמר המתחדש. 22 שנה חלפו מאז הפסטיבל האחרון, שבמשך השנים הצמיח להיטים כמו "אביניבי", " הללויה", ו "פתאום עכשיו, פתאום היום", שבזכותו פרץ שלמה ארצי. באמצעות הפקתו המחודשת של הפסטיבל מנסה רשות השידור להחזיר עטרה ליושנה ולעודד יצירה ישראלית מקורית. יותר מ-800 שירים מקוריים נשלחו לתחרות, ומהם בחרה ועדה מקצועית 12 מתמודדים. מלבד טוקאן, תמצאו שם את אריק סיני, איה כורם ודנה ברגר."
'תהילה' הוא שיר שאני שומרת כבר שלוש שנים, ולא מצאתי את המומנטום והמצב הנפשי להוציא אותו", מספרת טוקאן. "כששמעתי על הפסטיבל חשבתי שזה השיר שהכי מתאים לבמה הזו. הוא מדבר על כך שאין תהילה במלחמה, בלהסתכל על העולם דרך הכוונת. אני מספרת כמה הילדים סובלים מהעתיד המעורפל שלהם, הכל שחור ואין רגע של שקט. אני מתחננת לחמלה ולמצב יותר טוב. אני מקווה שאנשים יקשיבו ויפנימו את זה. את המילים כתבה שליקי גולדברג אגינסקי, אשתו של מאיר גולדברג".
הפסטיבל הוא מעין סמל של הזמר העברי, של "שירי ארץ ישראל הטובה והישנה", איך את מתחברת אליהם?
"מטבעי אני נקשרת ומתחברת לדברים קלאסיים, אני מרגישה שאני שייכת לשירים של פעם מבחינת סגנון השירה שלי. הפסטיבל הזה מפתה אותי - זו גם חשיפה גדולה, מאחר שכל אמן מבצע שיר אחד והפוקוס עליו. אני אוהבת דברים כאלו. מצד שני, אם לא היה לי את השיר 'תהילה' הייתי חושבת פעמיים אם להגיש שירים משלי, כי אני לא מחפשת תחרות. החוויה של 'כוכב נולד' הספיקה לי. בפסטיבל אני מתמודדת עם יוצרים ואמנים, וזה סוג אחר של תחרות".
במבט לאחור, איך את רואה את החוויה של "כוכב נולד" ?
"בכל תקופה בחיים המשמעות של החוויה משתנה. ככל שעובר הזמן אני מתנתקת מהדברים התפלים, ומה שנשאר אלה הדברים המשמעותיים בחיים שלי. 'כוכב נולד' היה נקודת מפנה חזקה שבזכותה הפכתי לזמרת. הכרתי אמנים, והחשיפה פתחה בפני הרבה דלתות. זה מלווה אותי הרבה כי זו תחנה שלא נכון לשכוח ולהתעלם ממנה, להפך. מה שהתנתק ממני זה הקטע של התחרות והתחושה של חוויה מאומצת, כי עם כל ההנאה והכיף היו גם הרבה עייפות, נסיעות ולחץ".
ההדחה היתה כואבת?
"יש נפילה אחרי 'כוכב נולד', כי הפוקוס שהיה עד עכשיו עליך - עובר לאחרים. מה שהחזיק אותי זה שאנשים המשיכו להתעניין במוזיקה שלי וזה נתן לי מוטיבציה, כוח ותשוקה להמשיך הלאה. זה מחמם את הלב והנפש".
הצעד הטבעי אחרי "כוכב נולד" היה לעבור לתל אביב, קרוב לסצנה. אבל טוקאן בחרה להמשיך בלימודי משפטים ולגור בבית הוריה, לא רחוק משפרעם. "לעבוד בתל אביב זה כיף והכי נכון מבחינה מוזיקלית, אבל לגור שם זה שינוי יותר מדי קיצוני בשבילי", היא מסבירה. "גדלתי בכפר שקט כל כך, שאני לא יכולה לוותר עליו. חשוב לי לחזור בסוף יום עבודה תוסס אל הכפר".
למרות ההצהרה הזו, ואחרי חמש שנים של נסיעות שוחקות, טוקאן מתכווונת לעבור בקרוב לחיפה, כמעין פשרה - מקום שיהיה קצת יותר נגיש, אבל עדיין קרוב להית ההורים. "המשפחה שלי מעניקה לי את התמיכה הכי גדולה בחיים שלי, בלעדיהם לא הייתי יכולה לעשות שום דבר מבחינה מקצועית ויצירתית", אומרת טוקאן. "הם היו שם בעליות ובירידות. הם אלו שעומדים מאחורי ההצלחה שלי. עד היום אמא שלי בוחרת לי את הבגדים להופעה. אני מתייעצת איתם בכל צעד שאני עושה, אני סומכת עליהם, יש להם טעם מצוין ואוזן מאוד מוזיקלית".
סליחה על הפולניות, אבל לא מציקים לך על חתונה?
"לא ממש. אם אמא שלי שואלת אותי על משפחה, זה רק בגלל העניין הביולוגי של האישה. והיא צודקת, אחרי גיל 35 הפוריות יורדת. אני מבינה אותה, אבל אני מרגישה שאני עדיין לא מוכנה להיות אמא".
במקרה של טוקאן, אגב, לא מדובר בתירוץ לחוסר מזל בזוגיות. היא כבר שמונה שנים בזוגיות, אך מסרבת לפרט על הבחור כדי לשמור על פרטיותו. "הוא לא אוהב פרסום בכלל. הוא לא מסכים שאני אעלה תמונה שלנו לפייסבוק. אבל זה נובע מהרצון שלו להגן עליי", היא מספרת, "הוא תומך בבחירות שלי במאה אחוז, הוא ליווה אותי בכל התהליך - מ'כוכב נולד' עד היום. עשה את כל העבודה השחורה בהופעות. בתקופות מסוימות הוא שימש כמנהל אישי והוא יד ימיני בכל מה שקשור לעניינים פרקטיים. הוא דוחף אותי קדימה וגם מצליח לתת מספיק חופש - ואת זה אני הכי מעריכה בעולם - כדי שאוכל לממש ולהגשים את מה שאני רוצה".
ואם כבר עסקנו בפולניות, טוקאן מרגיעה לגמרי את הפן הזה - אם הוא צץ במשפחה - ובמקביל לפיתוח הקריירה המוזיקלית היא עברה בהצלחה את בחינות הלשכה, ועובדת כעורכת דין בחצי משרה. "אצלנו בבית ההשכלה הגבוהה חשובה מאוד", היא מעידה, "המשפחה שלי מצפה שאמשיך לתואר שני ולדוקטורט, ואולי זה יקרה עוד כמה שנים. אני רוצה לעזור לאמנים בכל הנושא של חתימת חוזים, וגם להיות פעילה בדברים שקשורים לזכויות אדם". היא גם הספיקה לשמש כיועצת משפטית בהתנדבות של עמותת "נעים לשלום", שעובדת עם נערים בסיכון, ערבים ויהודים.
את מרגישה שיש עלייך עול לייצג את המגזר?
"אני לא רואה בזה עול. זה משהו טוב, מעין שליחות שאני מתייחסת אליה כמתנה. לפעמים זה כבד, אבל גם זה טוב, כי זה דוחף את הבן אדם יותר קדימה. אני תמיד בעד לייצג משהו, אבל לאו דווקא דברים שנראים לעין. זה לא קשור לרקע שאני שייכת אליו, זה להשתמש בניסיון כדי להתחבר לכל האנשים, למה שמשותף בין בני האדם".
שבוע לאחר הבחירות, איפה את על המפה הפוליטית?
"האמת היא שאני טיפה מנותקת. אני חושבת שמוזיקה ופוליטיקה לא הולכות ביחד. אני רוצה לראות שמקדמים פה תרבות וחינוך, תקשורת בין שני הצדדים. חשוב לי שיטפלו בתשתיות בכפרים שלנו, כי קשה לי שחסרים לנו דברים בסיסיים. אני תומכת בדו-קיום ומאמינה בשלום עם העם הפלסטיני ושצריך להכיר במדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל. זה עם שמגיעה לו מדינה. אני חולמת שיהיה פה כמו אירופה, בלי גבולות".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם