אהבה אחת ספציפית
קשה למצוא בסרטו החדש של מיכאל הנקה, "אהבה", פגמים או טעויות. רק עדינות, חמלה ואמונה בטוב האנושי
לכן כל כך מפתיע לגלות שסרטו החדש "אהבה" הוא יצירה מלאת עדינות וחמלה, שהכנות שלה מגיעה לשיאים בלתי נסבלים כמעט, המציגה דיוקן נוגע ללב של חיים ברגע הנמוך ביותר שלהם. לא פלא, אם כן, שהוא מועמד השנה לשני פרסי אוסקר - פעם אחת בקטגוריית "הסרט הטוב ביותר" ופעם נוספת בקטגוריית הסרט הזר.
ג'ורג' ואן הם זוג נשוי בשנות השמונים לחייהם, מורים למוזיקה לשעבר החיים חיי פרישה רגועים בדירתם הבורגנית ומלאת הספרים והציורים בפריז. הקרבה ביניהם, הברורה לכל כבר מתחילת הסרט, היא מסוג הקרבות הנינוחות, אלו המושגות רק לאחר שנים ארוכות של מערכת יחסים. בין השניים קיים כמו תיאום טבעי, ניתן לומר, מעין הבנה שמעבר למילים. אך ארוחת בוקר רגילה אחת, כמו צעצוע שהתקלקל לו פתאום, אן קופאת לכמה דקות, בוהה באוויר ולא מגיבה לנסיונותיו המבוהלים של ג'ורג' להעיר אותה.
לא קשה להבין מכאן כי אן חוותה שבץ מוחי. ניתוח החירום שעברה לא הצליח לעזור לה, חצי גופה הימני נותר משותק ומכאן נהיית היא תלויה לחלוטין בעזרתו של בעלה ג'ורג'. אן, אותה משחקת עמנואל ריבה - נכון לעכשיו מועמדת האוסקר המבוגרת ביותר בתולדות הפרס, נותנת הופעה מרשימה של אשה שמאבדת עוד ועוד מעצמה. הפחד שלה מרחמים וסירובה לקבל טיפול של ממש, יחד עם ההשפלה שהיא מרגישה לאור מצבה המדרדר, גורמים לה להסתגר בדירתם ולהמנע מביקורים. היא מסרבת אף לשמוע מוזיקה, שהיתה תמיד מרכז חייה. כך מרימה אן ידיים, מותירה את בעלה להתמודד לבד עם ההפתעה העקומה הזו שהחיים הציעו להם. בנוסף לכל, אן גם מבקשת ממנו להבטיח לה שהיא לא תראה בית חולים שוב, הבטחה שהוא עתיד לעמוד בה עד סוף הסרט.
באופן מעורר כבוד ואצילי הוא מלווה אותה בהדרדרות האיטית של מצבה - מכסא הגלגלים, דרך הצורך בעזרה במקלחת ועד אי יכולתה לתקשר עם האנשים שלידה. לאט לאט דירתם המשותפת הופכת לכל עולמם. למפלט מהמציאות וגם לכלא. זהו תהליך קורע לב, ולא רק עבור אלו שכבר חוו התמודדות עם מוכי שבץ. אני אומר "כבר"– כי סביר להניח שכל אחד יחווה זאת מתישהו, כאלה הם החיים - לא משנה כמה רגעים יפים הם טומנים בתוכם, תמיד הם נגמרים אותו דבר. בהתפרקות עצובה של הגוף עד הסוף הידוע מראש.
גם דמותו של ג'ורג' (ז'אן לואי טרנטיניאן, בהופעתו הקולנועית הראשונה מזה 13 שנה) מעוררת הזדהות לא פחות מזו של אן. טרנטיניאן עושה כאן עבודה מדהימה ומגיש תצוגת משחק מרשימה של אדם העומד מול מצב בלתי אפשרי. האיפוק שהוא מפגין, ניסיונותיו להחזיק מעמד ולא להתפרק, יוצרים מתח מערער וצורך מכאיב בפורקן מנחם. דמותו היא למעשה אתגר גדול יותר מזה העומד בפני ריבה, שכן היא צריכה להתמודד באופן חזיתי עם רגשותיה ושאלותיה הפנימיות. אי מועמדותו לאוסקר היא לא פחות מפספוס תמוה של שופטי הטקס.
הנקה מוכיח ב"אהבה" שהוא במאי השולט בכל האספקטים של העשייה הקולנועית. מהתסריט הפשוט אך המבריק, דרך הצילום המוקפד ולא מעט באמצעותו של הפסקול המינימליסטי - זהו אכן סרט שפשוט קשה למצוא בו פגמים. גם אם עצוב ולרגעים קשה, לא חסרים בו רגעים מלאי רגש. הנקה נמנע בכוונה תחילה מרגעים דרמטיים קיצוניים ומעדיף במקום זאת להתרכז ברגעים הקטנים שמחברים בין בני הזוג, ובכך מצליח לצור רגש של קרבה אמיתית אל הדמויות, תחושת אמפתיה והזדהות.
מעניין לציין כי בסרט ששמו "אהבה", דווקא מילה זו מופיעה רק פעם אחת וגם אז היא נאמרת בהקשר שולי. זאת בדיוק הגישה של הסרט – התרכזות במעשים ולא בדיבורים. כי אהבה היא הרבה יותר ממילים או מחוות רומנטיות. אהבה היא עולם פנימי של שני אנשים, היא מחויבות, היא אמון. והיא הצורך לעמוד בהבטחות. וכמו כל עולם פנימי, אהבה היא לא משהו שאפשר לשפוט מבחוץ.
זהו גם סרט שרבים כנראה יהססו ללכת לראות וחבל שכך. כמו בתם של ג'ורג' ואן, שמציעה להכניס את אמה לבית חולים, רובנו מנסים לדחוק הצידה נושאים שקשה לנו להתמודד איתם. אך זהו לא משל אוניברסלי ואין ב"אהבה" ניסיון הטפה. זהו סיפור קטן על אהבה אחת ספציפית, המסופר ברוך לא צפוי, שנוגע בך ולא מרפה. למי שכן יבחר ללכת לראות אותו מובטחת חוויה רגשית נדירה, שרק מעט סרטים מסוגלים להם.
בשלב מסוים באמצע הסרט חושף אותנו הנקה ללא כל אזהרה, לצילומי תקריב של ציורים אימפרסיוניסטים התלוים בדירתם של אן וג'ורג'. בשל הניגוד לסבל חסר האונים הנחשף בסרט, רגע זה הופך למעין הזדמנות למנוחה רגשית. המצלמה המשתהה מאפשרת רגע של התבוננות רגועה במשהו יפה ולאחר מספר שניות אנחנו, הצופים, מתחילים לשים לב לסימני המברשות שציירו את הנופים היפים האלו, לפרטים הקטנים אשר עליהם טרחו ידיים אנושיות עלומות שם. זהו רגע קולנועי יפה שמצליח להכניס בך בו זמנית תקווה ועצבות, כמו שרק חיים אמיתיים יכולים.
כי לא הציורים עצמם הם שיפים פה, אלא הנסיון לתפוס את היופי החולף שמסביבנו ולהקפיאו לכדי רגע אחד נצחי, כמו כדי לתת להכל משמעות. נסיון נואש שבעצמו הופך ליפה בשל כך. וכמו הציורים הללו, גם "אהבה" הוא יצירת אמנות שנלחמת נגד סופיותם של החיים, אשר באמצעות תשומת לב לפרטים הקטנים מצליחה לחשוף את הטוב שהטבע האנושי מסוגל לו. טוב, שהתגלמותו המושלמת והמלאה, בעיניו של הנקה - הוא אהבה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם