זהרירה חריפאי: מלכה ללא כתר
היא פרצה את הדרך לכל היתר, העזה במקום שכולן התביישו, היא העדיפה לעסוק במשחק ולא בעולם הזוהר. יונתן גת נפרד מאם כל השחקניות, זהרירה חריפאי, שהלכה אמש לעולמה
אחת אחרת, שברחה מתארים אלה כמו מתוכניות ריאליטי, דווקא היתה זכאית לשניהם גם יחד. זהרירה חריפאי היתה הבכירה. המנוסה. האמא של התיאטרון. זו שהעזה לפני כולן. שפרצה את הדרך כששרה כבר בשנות החמישים בלהקת "בצל ירוק" את "הפרוצה החלוצה" ש"משדלת לתוך הנוף" ועוררה את חמתם של הצנזורה והממסד. שלא נבהלה מהשמרנות הישראלית של שנות השישים והצהירה שהיא "שוכבת עם כולם למען פריון הארץ" בסרט "חור בלבנה". הגבות הורמו, אבל התרבות הרוויחה.
מתוך סרטו של אורי זוהר "חור בלבנה" (1964)
תפקידים מסוג זה, יכלה לבצע רק שחקנית שלא חשבה על תדמית, קונצנזוס, כבוד, יוקרה, זרקורים וצלמים. אלא על טקסט, מסרים וכוונות. במקום לכתת רגליה בין תוכניות האירוח, היא בחרה להקריא שירה. במקום למכור עצמה לפרסומות, היא בחרה להתפלמס על עוד מחזה
שחנוך לוין השאיר לאחר מותו.
ההתעקשות הזאת לעסוק בעיקר ובעבודה קשה ללא הסחות דעת, הפכו את זהרירה לכל יכולה. לזו שמסוגלת למלא כל תפקיד. שמשחקת ללא מאמץ, שמעבירה את המסר בניואנסים דקים. בחיוך קטן. בעין לחה. ברגשות עצורים.
"הפרוצה החלוצה". מילים: חיים חפר, לחן: סשה ארגוב
בכל הקשור לקולנוע הישראלי, הקפידה חריפאי להגדיר את עצמה בצניעות ובהומור כ"אשה של שייקה אופיר" (עוד ענק שלא קם לו מחליף) שהרי הופיעה לצידו בסרטים רבים. כששאלו אותה איך שחקנית מכובדת כמוה הסכימה לשחק ב"השוטר אזולאי" את האשה הכנועה והמושפלת, היא השיבה בחיוך: "מה הבעיה? זה היה תענוג".
מותה של חריפאי, לא מפנה באופן אוטומטי את הכס. ייתכן ויעבור עוד זמן רב עד שתמצא לה יורשת. ובינתיים, עד שתאותר מישהי נוספת עם דם כחול בעורקיה, ראוי לערוך לחריפאי הלוויה מלכותית
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם