יואב קוטנר - האיש ששמע הכל
אף אחד מעולם לא אהב משהו כמו שקוטנר אוהב מוזיקה ישראלית. כן, גם היום, אחרי 3,952 שנה בתחום. העונה השנייה של "האלבומים", שהתחילה אתמול בערוץ 8 לא מותירה ספק בקשר לכך. ראיון עם איש גדול מהרדיו
גם ההומור והיצירתיות שלו פורחים באכסניה הצנועה והחמימה הזאת: באחת התוכניות הוא אף נסחף עם השטותניקיות שלו עד כדי הצדעה לאמנות הבאלאנס. התוצאה, הקורעת מצחוק, היתה מאסטרפיס רדיופוני שהזכיר רגעים מבריקים שלו מימי "מופע הרדיו והטרנזיסטור" בגלי צה“ל. אז, לפני 25 שנה, השמיע לאורך שעת שידור שלמה את סרט הקלטת התוכנית לאחור - והאמת היא שלא הרבה השתנה מאז: קוטנר, בקרוב בן 60, הוא עדיין הדבר הכי צעיר, רענן ויצירתי שנשמע ברדיו.
שידור המחווה לאמנות הבאלאנס היה יותר מקוריוז: הוא רמז על כך שבתקופה האחרונה קוטנר חווה תחייה תקשורתית של ממש. במהלך הקריירה הארוכה שלו ברדיו הוא דילג בין תקופות שבהן נתן יותר ביטוי למוזיקה אלטרנטיבית ובין כאלה שבהן התמקד בנעשה ברחבי המיינסטרים (למשל בתפקידו כעורך הראשי של ערוץ המוזיקה). כיום הוא שוחה, בו זמנית, עם ונגד הזרם: במסגרת תוכניתו בגלי צה"ל הוא פונה לקהל רחב ורגוע, ובשעתיים השבועיות שהוא מגיש הוא, ובכן, עושה מה שבא לו.
אנחנו יושבים בביתו התל אביבי, מוקפים בעשרות אלפי תקליטים. קוטנר מציע לי גרגירי חומוס. "תודה שאת זה אף כוכב רוק לא היה מציע לך", הוא אומר בחיוך. בכלל, הוא נראה טוב, מבסוט מהחיים, שרוי בעיצומה של תקופה מצוינת, אבל כשמציינים בפניו את העובדה הזאת הוא מיד נסוג במבוכה. "אני עדיין חרדתי", הוא טוען, "בכל שלב בחיים שלי אני שואל את עצמי אם עוד יש לי מקום בעולם הזה - וגם עכשיו זה ככה. בכלל, מה שרואים בחוץ זה לא מה שמרגישים בפנים".
"קשה להסביר. שמע, מדי פעם אני שואל את עצמי אם אני עדיין רלוונטי. מעבר לזה שאני נהנה ממה שאני עושה, אני מגדיר לעצמי מה התפקיד שלי בתוך הסיפור הזה. אני מבין, למשל, שתפקידו של עורך המוזיקה מאוד הצטמצם בשנים האחרונות. להבדיל מהשנים הראשונות שבהן הייתי בגלי צה"ל, היום כבר לא באמת צריך אותי בתור ספק של אינפורמציה.
"כל אחד יכול להיכנס לאינטרנט ותוך שתי שניות לדעת יותר מכל מה שאני אי פעם אדע. פעם אנשים שמעו את התוכניות שלי כי הייתי ברז של אינפורמציה. היום התפקיד שלי הוא כפול: מצד אחד נשארתי חוקר רוק, ומצד שני אני ממליצן, אחד שבתוך כל הצונאמי המטורף של האינפורמציה ממליץ על הדברים שאני אוהב. את כל זה, אגב, אני אומר בתגובה לזה שאמרת שאני בתקופה טובה. כלומר אוקיי, אני מסכים איתך".
קוטנר, המומחה הגדול בעולם למוזיקה ישראלית, מעדיף להגדיר את עצמו חרי"ן - חוקר רוק ישראלי נקודתי. כשלראשו הכובע הזה הוא מנצח, בין השאר, על סדרת הדוקו המעולה "האלבומים", שעונתה השנייה החלה אתמול בערוץ 8. הפרק של מחר יגולל את סיפורו של "משינה" - אלבום הבכורה של משינה מ-1985. בשבועות הבאים תתמקד הסדרה
לצד קוטנר, המשמש כעורך תוכן, חתומים על "האלבומים 2" הבמאי אבידע ליבני, המפיק אסף אמיר ועורכי המשנה דרור נחום ויונתן אברהמי. בנוסף לתוכן המרתק, השלושה מציגים בסדרה מעין שירת ברבור לפורמט המוזיקלי הגוסס שנקרא אלבום.
"מדברים על זה שהאלבום מת, קברו את התקליטים ועכשיו קוברים את הדיסקים", אומר קוטנר, "אבל בעיניי הקונספט של אלבום לא מת. מה זה אלבום? זה לקט של שירים שמתארים תקופה בחיים של
האמן, וגם אם אין ביניהם קשר במובן הסיפורי, הם בכל זאת שייכים זה לזה. אם אתה מתייחס למוזיקה רק בתור סינגלים, להיטים, אתה לא מקבל את כל העניין ולא רואה את כל התמונה.
"אני מאוד שמח שגם בימינו, כשהאלבום מת, אנחנו עושים עונה שנייה לסדרה 'האלבומים', ויש אופק גם לעונה שלישית. אני שמח שכל האמנים בימינו ממשיכים להוציא אלבומים חדשים - מברוס ספרינגסטין וניל יאנג עד הלהקות הכי פופולריות וחדשות כמו וואן דיירקשן, הלהקה האהובה על הבת שלי טליה, שגם מנהלת את מועדון המעריצים".
וואלה? הבת הטינאייג'רית של יואב קוטנר אוהבת את וואן דיירקשן? זה נשמע לי כמו מרד נעורים.
"למה? אתה אומר שזאת מוזיקה לא איכותית? אתה מכיר את זה"? לפתע מתברר שבתו טליה בת ה-14 שנמצאת כרגע בבית, שמעה את שיחתנו. היא תבקש להבהיר שוואן דיירקשן היא רק אחת הלהקות האהובות עליה. מאוחר יותר ישלח לי קוטנר סמס ובו יבקש להבהיר שטליה אוהבת גם את מרסדס בנד, מוניקה סקס והדג נחש.
טליה היא בתו של קוטנר מנישואיו השניים, שהביאו לעולם גם את אורי, בן 19, באסיסט, חבר להקת "סגן אלוף חרדלי". מנישואיו הראשונים נולד יונתן, בן 30, דמות מוכרת ומוערכת בתעשיית המוזיקה, מנהל להקות ודי.ג'יי. הראיון הזה מתקיים שעות ספורות לפני שאורי עולה לבמת מועדון קומפורט 13 בתל אביב במסגרת השקת אלבום של אופרת הרוק "מקהלת הנערות של לאב ביץ", שיצר ושר אבשלום אריאל. האב הגאה מציג לי את ההזמנה לאירוע. "זה ממש מרגש אותי", הוא אומר.
איך זה להיות הילדים של יואב קוטנר?
"אני לא מתערב בפעילות המוזיקלית שלהם, לטוב ולרע. המקום היחיד שיכולתי להגיד את דעתי היה כשיונתן חשב ללכת לגלי צה"ל, ואני התנגדתי לזה. דעתי היתה שאם הבן שלי ילך לאותה תחנה שבה אני משדר, באותו תחום, זה פשוט יהרוס לו את החיים. כולם יגידו: 'הוא לא מוכשר, זה בגלל שאבא שלו סידר לו, יש לו פרוטקציה'. אורי הוא מוזיקאי בפני עצמו והוא ממש לא משתמש בשם שלי או בקשרים שלי".
אתה חש צורך לגונן עליהם מפני התעשייה האכזרית?
"קודם כל למדתי שזה לא משנה מה שההורים יגידו, הילדים יעשו מה שהם רוצים. דבר שני, אורי בגיל כזה ובמוטיביציה כזאת לעשות את המוזיקה שלו, שאמירות שלי לא היו עוזרות. זה הקטע שלו עכשיו בחיים, ואני נורא גאה במה שהוא עושה. נכון, זה יכול להיות אכזרי למישהו שעובד כבר כמה שנים, מנסה, חוטף בומבות, לא אוהבים אותו או שלא הולך לו - אבל בשלב הראשון זה רק נפלא".
ומה בנוגע אליך? מה אתה מרגיש בנוגע לתואר "נשיא המוזיקה הישראלית"?
"למה נשיא ולא רמטכ"ל? הייתי צריך להיות רמטכ"ל הרי. סתם, אני באמת לא מרגיש שאני אייקון. מה זה אייקון? אם היינו מדברים לפני עשר שנים יכול להיות שהייתי חושב ככה יותר מאשר עכשיו. היום אני אחד מני רבים. יש הרבה מומחים לכל מיני דברים. אני לא מרגיש אייקון. הדור של הבת שלי, נערים בני ,15-14 רואים אנשים בטלוויזיה ואומרים 'הוא סלב'.
"אני לא מרגיש סלב עכשיו כי זיהו אותי מהטלוויזיה עוד לפני אלף שנה, כשהייתי ב'זהו זה'. אגב, לפני כמה ימים נסעתי על האופניים ברחוב, ישבו שתי נערות, ואחת אומרת לי: 'אה! אתה זמר, נכון'? הייתי יכול להתעלם, אבל אמרתי לה: 'לא, אני לא זמר'. והיא צעקה עליי: 'שקרן'! בטח עכשיו היא תלך ותספר לחברה שלה שהיא פגשה סלב, והסנוב הזה שיקר עליה".
מתי במהלך הקריירה הארוכה שלך עשית משהו שאתה לא אוהב?
"כשהייתי העורך הראשי של ערוץ המוזיקה. כל החיים השמעתי מה שבא לי. הפעם הראשונה שבה חבשתי כובע יותר ממלכתי, שמייצג לא רק את הטעם שלי אלא עוד טעמים, היה בערוץ המוזיקה. שם באמת רציתי לתת ביטוי לכל סוגי המוזיקה שיש בעם, והיה שיקול מסחרי כל הזמן, כדי שלא רק שלושה פיינשמעקרים מתל אביב יגידו 'וואי, זה נהדר'.
"כל הזמן נאבקתי בין שני העולמות האלה, בין מה שאני אוהב ורוצה לקדם לבין מה שהמכונה הזאת, התעשייה הזאת, רוצה. לי זה היה מאוד קשה מבחינה רגשית, וזו אחת הסיבות שעזבתי. זו היתה גם אכזבה אישית, מבחינתי. בסופו של דבר משהו שעשיתי לא הצליח, וגם הדרך שאני מאמין בה לא הוכיחה את עצמה".
אחת הטענות הרווחות לאורך השנים כלפי קוטנר: הוא תמיד מנסה לצאת בסדר עם כולם. אולי זו אחת הסיבות לכך שלפני שנים ויתר על כתיבת ביקורות בעיתון ומאז הוא מסתפק בסיקורים, המלצות והגיגים (כיום במסגרת "ישראל היום", בעבר ב"ידיעות אחרונות" וב"מעריב"). קצת קשה להאמין שאותו קוטנר, שכיום לא רוצה לפגוע באף אמן, השתמש בלשון מחוספסת ועוקצנית למדי בגלגולו הקודם.
הנה מה שכתב במאי 1979 ב"מעריב" על אחת מהופעותיהם המשותפות של אריק איינשטיין ושלום חנוך: "כגודל הציפייה, כן עומק האכזבה.. האכזבה היתה בגלל ההרגשה שליוותה את כל הערב והותירה טעם רע בפה - הרגשה של זלזול מוחלט בקהל". קוטנר חש אז אי נחת מאיחור פתיחת הדלתות של המופע, מ"מערכת ההגברה הקלוקלת", והוסיף כי "לגבי שלום חנוך המופע המשותף הזה הוא התקדמות נוספת בקריירה שלו - הוא הצליח להגיע אל היכל התרבות ולכבוש לחלוטין את הקהל היושב בו - אך במשך כל הערב שאלתי את עצמי 'מה מחפש שם אריק איינשטיין'?
הקהל אמנם אהב אותו והשתולל גם בשירים שלו, אך אותי ציערה העובדה שאריק צריך לשיר 'להיטים' מסוג 'מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר' בעיבודי רוק חדש וכמלווה של שלום כדי להלהיב ילדים בני 13. הייתי מעדיף לשמוע את אריק לבדו, עם הרכב ליווי קטן וצנוע יותר, ובשירים שבהם הוא יכול להתבטא יותר כזמר וכיוצר... המופע המשותף של אריק ושלום היה, אמנם, ערב עם רגעים יפים - אך דווקא מהם ציפיתי להרבה הרבה יותר".
נו, אז לאן נעלם קוטנר החד ההוא?
"אתה מצטט לי משהו משנת 1979. הייתי אז בן אדם אחר. מבחינתי באותה שנה הייתי בן 7 (ב-1972 קוטנר איבד את זיכרונו). מאז התחתנתי פעמיים, נולדו לי שלושה ילדים ו... תשמע, אני מודה באשמה: יש לי צורך בסיסי להיות נחמד ולמצוא חן - וזה משהו שמניע אותי כל החיים שלי. להיות בסדר עם כל העולם, ילד טוב שכולם יאהבו אותו. זו בעיה נפשית, באמת. מה שכן, זה הולך ומשתפר. פעם תגובה של מישהו ברחוב שהיה אומר לי 'איזה מכוער אתה' או 'אתה חרא שלא השמעת את זה ואת זה' היתה יכולה ללוות אותי חודשים.
"בסדרה 'סוף עונת התפוזים' שעשיתי ב-1998 אנשים נעלבו שלא הכנסתי אותם לסדרה וזה היה יכול להרוס לי את החיים. עכשיו קצת פחות קשה לי להתמודד עם זה שלא כולם יאהבו אותי ושיש אנשים שייפגעו ממני. חוץ מזה, הגעתי למסקנה שיש לי כוח מסוים ביד ושאני יכול להשפיע קצת על תחום המוזיקה, ואני מעדיף, מתוך הכרה והבנה שזה מה שטוב לי, לנסות לקדם את מה שטוב בעיניי. בעיתון קוראים לי 'מבקר הבית' כי מישהו החליט לקרוא לי כך, אבל אני לא מבקר. אני ממליצן. ממליצן ופלצן. אבל תאמין לי שאני לא רק נחמד. ברגע שבתוכנית שלי אני לא משמיע אלבום חדש של איזשהו אמן יש בזה ביקורת מאוד חריפה, כי אני משמיע רק דברים שאני אוהב".
"אני זוכר", הוא מוסיף, "שכתבתי פעם על שייקה פייקוב, שהוציא תקליט אוסף, וציטטתי משיר שלו את המילים הבאות: 'אני פייטן פייטן/ פשוט פורט ושר על הדרך/ את רחשי לבי אחרוט בקולמוסי הדק'. וכתבתי משהו מרושע כמו: 'אכן כך'. אחר כך הרגשתי לא נוח עם העמדה הזאת, של לפסול יצירה של בן אדם בגלל שאתה מרגיש מעליו או שאתה מרגיש שאתה יותר חכם ממנו".
טוב, אולי גם לא משתלם לכתוב ביקורת שלילית כי זה עשוי לפגוע ביחסים שלך עם אמנים, וכתוצאה מכך גם בפרנסה שלך.
"זה בחיים לא היה השיקול שלי. הרבה פעמים הבחירות שלי והטעם שלי גרמו לי נזקים מבחינה כספית. אם הייתי משמיע דברים הרבה יותר פופולריים יכול להיות שהייתי עכשיו במקום אחר מבחינה כלכלית".
אילו הצעות כלכליות מפתות דחית?
"האמת? בשבוע שעבר הציעו לי להשתתף ב'האח הגדול VIP' וסירבתי".
איך השתנה הטעם שלך לאורך השנים?
"זה נכון. הטעם שלי התרחב. כשאתה צעיר אתה נוקט עמדה, אפילו בצורה קיצונית. אתה מחליט באיזה צד אתה, את מי אתה אוהב - ואתה מאוד מזלזל באחרים. אני הייתי בצד שאהב את הרוק הישראלי אז - שלום חנוך, אריק איינשטיין, תמוז, גרי אקשטיין, קצת אחרת, 14 אוקטבות - וזלזלתי בצביקה פיק. היום, כשאני שומע דברים שלו, אני מאוד מעריך את זה. בכלל, היום הטעם שלי יותר פתוח. אני מוכן לקבל היום הרבה דברים שפעם אמרתי עליהם: ’עזבו את הזבל הזה".
אמרת בשיחות סגורות שאתה לא אוהב את שלמה ארצי.
"טוב, שלמה ארצי עבר המון שינויים. זה לא נכון להגיד שלא אהבתי את שלמה ארצי בכל התקופות. דווקא בתקופה הראשונה שלו, כשהוא שר את ’דרך שתי נקודות עובר רק קו ישר אחד‘ נורא אהבתי אותו. אפילו אמרו לי שאני דומה לו בפנים. אחר כך, נכון, היתה תקופה שלא אהבתי אותו".
מה מעצבן אותך היום בתעשיית המוזיקה?
"כשאני מסתכל על הזרם המרכזי, על האמנים שמושמעים הרבה בגלגלצ, ומשווה אותם לאמנים משנות השישים והשבעים בארץ, וגם בעולם, מעציבה אותי ההרגשה שהמוטיבציה של הרבה כוחות חדשים היא יותר להצליח ופחות לעשות את הקטע שלהם. יש המון זמרים שנשמעים נורא דומה אחד לשני - וזה מעצבן אותי. עם זאת, אתה רואה, אני לא ממש צועק מכאבים".
השנה חוגג קוטנר יומולדת 40. כלומר מבחינתו. אמנם גילו האמיתי הוא 58, אבל לפני 40 שנה איבד את זיכרונו בתאונה שהתחילה הכל מחדש. "מעניין, כשהבן שלי היה בן 18 וחצי המחשב שלו איבד את הזיכרון, כל ההארד דיסק שלו נמחק".
איך היו נראות 40 השנה האחרונות שלך אילולא התרחשה התאונה ההיא ב-1972?
"הייתי אמור להיות קרבי. אולי הייתי נהרג במלחמת יום כיפור, כמו שקרה לחלק מחבריי, או שהייתי מדען דגול ומיליארדר, כי בספר של הפנימייה כתבתי בשנת 1972 שיום יבוא ולכל תלמיד יהיה מחשב אישי משלו".
בשנות השמונים, בכל אופן, הציג המדען הדגול בפינתו ב"זהו זה" את ההמצאה החדשה והלוהטת - הדיסק - והגדיר אותה כך: "זהו תקליט העתיד שנקרא קומפקט דיסק. אם יש שריטות על התקליט הזה או כל מיני כתמים זה כלל לא משפיע על ההשמעה! התקליט הזה עובד בצורה אחרת, שום דבר לא יכול להפריע לו! זהו התקליט המושלם בעצם! בקרוב מאוד נוכל להשיג אותו גם בארץ". נו, כל מילה נוספת מיותרת.
אילו אלבומים ישראליים יככבו לדעתך בעונה ה-713 של "האלבומים"?
"אלג‘יר והדג נחש בטוח יהיו שם. יש כמובן עוד המון אלבומים משמעותיים שיוצאים בימינו, אבל צריך פרספקטיבה של זמן כדי להבין מה חשוב ומה לא. עכשיו אני אומר לך אלג‘יר, אבל יכול להיות שבעוד 18 שנה, כשניפגש, תגלה שלא עשיתי על אלג‘יר, ותגיד ’אבל הבטחת לעשות על אלג‘יר'! אז עזוב, לא חשוב".
אוקיי, נעזוב את זה. מי לדעתך הוא היורש שלך?
"קוואמי. הוא, ללא ספק, התלמיד שעולה על מורו. מבחוץ נראה לאנשים שהוא עושה רק כיף, בכלל לא עובד, רק שומע מוזיקה ומשמיע, אבל האמת היא שכדי להיות מעודכן ולבדוק מה אתה אוהב צריך ממש לעבוד קשה - ואת זה קוואמי עושה בהתכוונות וברצינות כמו שאני עשיתי שהייתי צעיר. ולקוואמי יש נדבך נוסף - הוא בעצמו מוזיקאי, שזה משהו שאני בחיים לא הייתי. אה, וישנו, כמובן, לאון פלדמן, שתורם הרבה מאוד למוזיקה הישראלית".
איזה שיר היית רוצה שישמיעו בהלוויה שלך?
"'בהיר יותר מחיוורון‘ של להקת פרוקול הארום. זה שיר שאני מאוד אוהב, אבל הדרישות שלי יותר מורכבות: אני רוצה שינגנו אותו ליד הקבר ושיהיה גם תרגום לשפת הסימנים. על הקבר שלי, אגב, אני רוצה יהיה כתוב ’עורך מוזיקלי'. אם אתה שואל אותי מה עשיתי בחיים האלה, התשובה שלי היא ’הייתי עורך מוזיקה±'".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם