רוני סומק מציג תערוכה חדשה ועונה על השאלון
המשורר מנדב כמה מחשבות בעקבות תערוכת רישומים בשחור-לבן שהוא מציג במוזיאון רמת-גן, 'אגם הברבורים' שמה
עולם האמנות הישראלי, כמו עולם השירה המקומי, מלא בפוליטיקה, בתככים ביריבויות ובמזימות. אלה עומדים ביחס הפוך לגובה התקציבים והאפשרויות שניתנות בידי אמנים לסוגם. ככל שהצלחת הולכת ונעשית זעירה יותר, כך המריבות גוברות.
אם מביטים על עולם השירה, רואים מחנות המפולגים על ידי האסכולות השונות, כמות ארס נשפכת, וזה כאמור אל מול קיר עצום המורכב מהוצאות ספרים שלא מעוניינות להוציא ספרי שירה, חנויות ספרים שבשבילן מדפי שירה הם רק בזבוז מקום ותקציבים ממשלתיים שלא היו מספיקים לאדם אחד לשרוד במשך חודש ימים.
כך שלהגיע למצב שבו קיימת הכרה ציבורית במפעל השירה או באמנות שלך זהו הישג בפני עצמו (נסו למנות עשרה משוררים שחיים ופועלים היום). להגיע למקום שבו אתה גם אהוב על ידי הקהל ומוערך על ידי עמיתים זהו לא פחות ממעשה כישוף.
רוני סומק מצליח לשגשג כמו פרח נדיר בסביבה צחיחה למדי. הרקורד האמנותי שלו הולך ותופח, ולא מזמן, ב-13 בספטמבר, נוספה לו תערוכה במוזיאון רמת-גן, עיר מגוריו. סומק, שהתחיל את הקריירה שלו כסטודנט לאמנות, עושה גם כאן את הבלתי אפשרי כמעט ומפגין עלייה נוספת בעקומת הלמידה והשיפור האמנותית-יצירתית שלו.
בתערוכה מוצגים 13 רישומים בשחור-לבן, שבכל אחד מהם מופיעה מילה משיר, והעבודות הפלסטיות שלו נקראות כמעין פן חזותי המתלווה אליו. כל הרישומים תלויים ברצף ההופך אותם לעבודה אחת - שיר אחד. הנה מה שיש לו להגיד על התערוכה, ובכלל.
כך נכתב השיר: "השיר נכתב אחרי שראיתי את שירלי, בתי, רוקדת את הברבור הלבן בבלט 'אגם הברבורים', יחד עם רקדניות סטודיו בלאנס בתיאטרון גבעתיים. רגע אחרי מחיאות הכפיים, שהרימו לאולם את התקרה, שררה לשנייה דממה. בשנייה הזאת הרגשתי שנעלי הבלט הצליחו לצייר על הפרקט את המילה 'שמחה'".
"השיר הוא בקשה. מדויק יותר: תפילה. ולכן בעבודות שילבתי את שורת הפתיחה מהפיוט 'אל נורא עלילה' (מאת משה אבן עזרא). הפיוט פותח את תפילת נעילה ביום כיפור בבתי הכנסת הספרדיים. בעיניי, זוהי התפילה הכי בלוזית".
כך האקדח המופיע בעבודות משתלב עם הדיבורים על שמחה: "האקדח המופיע בכל העבודות הוא מטאפורה. הוא הרמז שזוהי בקשה שאי אפשר לסרב לה. כן, בשירה ובציור אני סיציליאני.
"ברור שזה אקדח שיורה רק כדורים נותבים, כדורים מאירים, לא כדורים הורגים. זהו אקדח קפצונים".
מחשבותיו של מי הייתי רוצה לקרוא: "את מחשבותיו של אלכסיי ליאונוב, האסטרונאוט הראשון שריחף בחלל. גם התערוכה הזאת היא סוג של ריחוף; רצון לצייר ריקוד, לא במכחול, אלא בקנה של אקדח. מי שמחפש ריח של אבק שרפה שיחפש אותו בתערוכה אחרת".
כך החלטתי שהשיר המופיע בקטלוג התערוכה יתורגם לאנגלית, ספרדית, מלטזית, גרמנית, צרפתית, הולנדית, קאטאלן, איטלקית, רומנית, פולנית, יידיש וערבית: "הרעיון הוא של מאיר אהרונסון, אוצר התערוכה. הוא הציע לי את זה כבר בתערוכה הקודמת ('מפית'). הוא כתב אז: 'האיש מבבל בא לעשות סדר במגדל'.
"אהרונסון, המנהל והאוצר הראשי של מוזיאון רמת-גן לאמנות ישראלית, מכיר היטב את אזור הדמדומים שבין מילה לציור. מדף ספרי השירה שממנו הוא מרבה לצטט במאמרי האמנות שלו הוא מדף רב-כוח ויופי. מאיר הוא, בעיניי, התלמיד הכי מבריק של מרסל דושאן וג'וזף בויס ולכן נייר 'מקושקש' במילים מוזמן להיתלות על קירות המוזיאון שלו".
כך קורה שאני חוזר שוב ושוב למוזיאון רמת-גן: "זוהי התערוכה הרביעית שלי על אותו קיר באותו המוזיאון. קדמו לה 'חוואג'ה ביאליק', 'ריה"ל מדריד' ו'מפית'. אהרונסון פתח לי דלת לעולם שבו הרצון לתפור למילים כנפיים הפך למציאות".
כך התחלתי לצייר (עוד לפני שכתבתי שורה אחת של שירה): "רפי לביא היה המורה שלי לאמנות בתיכון ה'שרון' שבנווה-מגן. הוא הצמיד תמונות באטב לגב כיסא שעמד על שולחן וקולו הצליח לעורר מתרדמה אפילו את הפרעונים המנומנמים שהקיפו בציור את מלכות מצרים. הוא הציע מגבת לאפרודיטה שעלתה מהגלים ודמיין איך תיראה המונה ליזה עם משקפיים. במילים אחרות, הוא עשה מהאמנות גם קלאסיקה וגם רוקנ'רול. אני זוכר את העקשנות שלו, את הרצון להפוך את האמנות למקצוע חשוב לא פחות ממתמטיקה. הוא שלח אותנו לגלריות וגילה לי, לפחות, שיש עולם מחוץ למגרשי הכדורגל והכדורסל".
"והיה גם רפי המורה הדואג. אני זוכר איך שכנע את אביה של תלמידה אחת משכונת עוני לא להוציא את הילדה מבית הספר כדי להביא עוד משכורת לעזרת המשפחה. הוא ידע מה כל אחד מאיתנו אוהב; הכיר את המוזיקה שבמצעד הפזמונים, ולמרות שהיה מומחה גדול למוצרט, בטהובן ובאך דיבר איתנו בשפה שהשתמשה לא פעם במשפט שצוטט משיר של החיפושיות. "עד היום אני שומע בדמיון את קולו, ומחייך כאשר אני מתפתה להצביע ולענות על שאלות שהוא לא שאל מעולם. אני מקווה שממקום מושבו בגן עדן של הציירים הוא רואה את 'אגם הברבורים'".
על התערוכה הבאה: "המילה העשירית בשיר 'אגם הברבורים' היא 'השמחה'. התערוכה הזאת נולדה ממנה. ואני מקווה שגם התערוכה הבאה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם