אתרים מומלצים

להיות ג'ולייט: ג'ולייט בינוש לא מוטרדת מהחשיפה

ג'ולייט בינוש מככבת בעיבוד מחודש למחזה "מיס ג'ולי" ומדברת על השנאה לצהובונים, על הפנטזיה לביים ואפילו על רוברט פטינסון הנבגד. לה זה לא היה קורה

ג'ולייט בינוש שוהה בלונדון לצורך התפקיד הראשי ב"מיס ג'ולי", או בעצם "מדמואזל ג'ולי", גרסה בת ימינו למחזה של סטרינדברג שכתב פרדריק פיסבך.

חוץ מזה שהיא בצרפתית, עד כמה שונה הגרסה הזו של "מיס ג'ולי" מהמקור?
"אני מקווה שהיא שונה. כשטקסט הוצג כבר שוב ושוב, אתה מקווה להגיע לנקודת ראות חדשה עליו. כשקראתי את המחזה מחדש, נדהמתי מכמה שהוא מודרני מבחינת מה שהוא אומר על נשים ועל תוצאות השחרור שלהן. עם זאת, הצד האריסטוקרטי של המחזה נראה לי קצת מיושן. אני מרגישה שההבדלים היותר משמעותיים היום בצרפת הם בין מהגרים ללא מהגרים. חשבתי שיהיה מעניין אם ז'אן (המשרת שעמו ג'ולי, בת הרוזן, מנהלת רומן) יהיה, למשל, גבר צפון אפריקאי שמנהל רומן עם אישה לבנה.

"העניין הוא להבין למה אנשים מתנהגים כמו שהם מתנהגים. השניים נעולים על הרגשות שלהם. ברגעים מסוימים אפשר לחשוב שהם ימשיכו בדרכם ויחיו באושר, אבל הצרכים שלהם, השפה שלה, הציפיות שלהם - הכל שונה, ובגלל זה הם לא יכולים להיפגש. זה מרתק".

כשעלית עם ההפקה הזאת באביניון בשנה שעברה, זה היה התפקיד הראשון שלך בתיאטרון אחרי יותר מעשור. היו לך חששות?
"לא, לא הייתי אומרת שהיו. מן הסתם היו הרבה ציפיות אבל הצורך להופיע במחזה היה חזק יותר. גם הופעתי עם מופע המחול (עם אכרם חאן ב-2008) 100 פעמים ב-11 ארצות, כך שלא, לא חששתי".

היו לך רק ארבעה חודשים להתאמן כרקדנית לפני המופע ההוא. היית מרוצה מהתוצאה?
"האם הייתי מרוצה? אני באמת לא חושבת בצורה הזאת. האם הרגשתי שנתתי את כל מה שאני יכולה? אני חושבת שכן. החוויה בלונדון (שם המופע עלה לראשונה) היתה קצת קשה בתחילה. הרגשתי שאנשים היו קצת נוקשים, כי היה בזה סיכון כה גדול".

עבדת עם במאים יוצאים מן הכלל - גודאר, קישלובסקי, האנקה. בוודאי למדת מהם הרבה.
"כן, בהחלט. אני עדיין לומדת. ממש לאחרונה, עם ברונו דומון בתפקיד קאמי קלודל בסרט שעדיין לא עלה לאקרנים. אהבתי את הגמישות שהוא הביא לתהליך היצירתי. שיננתי בעל פה כמה מהמכתבים של קלודל, והוא ביקש ממני לשכוח הכל ולאלתר את המחשבות שלה במילים שלי. זה היה מאוד מאתגר אבל אהבתי את זה, כי מבחינה מסוימת זה היה מאוד משחרר".

במאים אחרים מבקשים לשלוט בכל פרט. איזו גישה את מעדיפה?
"אני אוהבת את שתי הדרכים. מיכאל האנקה, למשל, כל כך מדויק. זה כמו מתמטיקה, כמו מוזיקה - בתור התחלה הוא למד להיות מוזיקאי, אז זה ממש בתוכו, הצורך בשליטה ובדיוק. אבל עבור במאים כמו דומון, הצורך באמת הוא מעבר לצורך בדיוק. זה לא אומר שהאנקה לא מחפש רגעים אמיתיים אבל בסרטים שלו זה 'מבושל' אחרת. לאחרונה הזמנתי את ברונו ואת מיכאל לארוחת ערב וזה היה כל כך מעניין. ברונו אמר שכשהוא לא מקבל את מה שהוא ציפה לו הוא מניח לזה, זה הופך את זה למשהו אחר. בעוד שמיכאל אף פעם לא מרפה וממשיך עד שהוא מקבל את מה שרצה".

היית רוצה לביים?
"כן, למרות שאני לא מרגישה מתוסכלת בתור שחקנית. יש סיפורים שאולי יום אחד הייתי רוצה לביים אבל צריך המון זמן כדי לכתוב את זה ולהרים את זה".

ואין לך מספיק זמן פנוי?
"לא כרגע, לא. ישנו הזמן עם הילדים (רפאל בן 19 והאנה בת 12), וישנם ההורים שמזדקנים וישנן הדרישות כשאת שחקנית - קידום מכירות, קריאות ופגישות עם במאים, לצפות בסרטים ובמחזות - וגם החיים. יש הרבה דברים שקורים".

גילמת תפקיד משנה ב"קוסמופוליס" של קרוננברג בתור סוחרת האמנות והמאהבת של רוברט פטינסון.
"זה היה נהדר. נדהמתי לראות עד כמה רוברט קולנועי, כמה הוא שאפתן - הוא רוצה להפיק ויש לו דעות נחרצות לגבי מה הוא רוצה לעשות בעולם הסרטים".

עברו עליו זמנים קשים לאחרונה...
"טוב, ראיתי גם את ג'וד לאו עובר גיהינום - זה יכול להיות סיוט כשאנשים צריכים להתמודד עם הבעיות האינטימיות שלהם בפומבי. זה לא מכובד, הצטערתי בשבילו וגם בשבילה (קריסטן סטיוארט, בת הזוג שבגדה בו)".

את מרוצה מרמת החשיפה ומהפרטיות שיש לך?
"אני שומרת על הפרטיות שלי. אני לא מוטרדת".

זה עוזר כשחיים בפריז?
"בכל פעם שהיתה בעיה עם צהובון, תבעתי מתוך עיקרון ותמיד ניצחתי, כי יש פה החוק החדש הזה - אתה לא אמור להיות מוטרד על ידי צלמים. כל הסיפורים האלה, זה כמו להיות בתוך אופרת סבון גרועה כל הזמן. כאילו שאתה צריך לעמוד בפני הטיפשות הזאת. זה מאוד מוזר".

אילו פרויקטים עומדים על הפרק בהמשך?
"סרט עם אריק פופה, במאי נורבגי, בתפקיד צלמת מלחמות. ויש סרט עם קלייב אוון בשם 'מילים ותמונות'. הוא משחק מורה לספרות ואני משחקת מורה לאמנות. ובקיץ הבא אהיה בסרט החדש של אוליבייה אסיאס בתפקיד שחקנית, על החיים שלה ועל איך שהיא מזדקנת".

זה יהיה תפקיד קשה?
"אבל זאת המציאות שלי! (צוחקת) אני בעד החיים, יקירי! לקבל את החיים כמו שהם".